דורון שגיב נ. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

פסק-דין בתיק עע"מ 2835/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 2835/14 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערער: דורון שגיב נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון 2. "עמיגור" ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת מיום 16.03.2014 בעת"מ 14464-05-13 שניתן על ידי כב' סגן הנשיא ב' ארבל תאריך הישיבה: ל' בכסלו התשע"ה (22.12.14) בשם המערער: עו"ד מיכאל דינציס בשם המשיב 1: עו"ד אודי איתן בשם המשיבה 2: עו"ד שי קגן פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את עתירתו של המערער להכיר בו כ"דייר ממשיך" בדירה בה התגורר אביו המנוח, בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק זכויות הדייר). האב התגורר בדירה בהתאם לחוזה שכירות שנחתם עם המשיבה 2, "עמיגור", וזאת משנת 2003 ועד לפטירתו ביום 15.4.2010. 2. בפנייה הראשונה של המערער לעמיגור, כחודשיים לאחר שנפטר האב, טען המערער כי הוא התגורר עם המנוח תקופה של שמונה חודשים לפני הפטירה, וביקש כי יוקנו לו זכויות של "דייר ממשיך" בדירתו של האב. על תקופת שמונת החודשים חזר המערער במכתב נוסף ששלח ביום 11.7.2011 למשרד השיכון. לפי חוק זכויות הדייר, תקופה כזו אינה מזכה בהכרה כדייר ממשיך. גם על פי ראיות נוספות, כגון ביקורי מעגל שנערכו בדירת האב במועדים שונים, האב התגורר בגפו. 3. בשלב מאוחר יותר שינה המערער את גרסתו, וטען כי הוא התגורר עם האב מאז חודש יוני 2006. בתצהיר שצירף המערער לעתירה המינהלית ציין המערער "כי במידה ויהיה צורך וועדת האכלוס העליונה תבקש ממני להמציא תצהירים של השכנים ו/או מכרים היכולים להעיד שהתגוררתי ברציפות בדירה... החל משנת 2006". המערער צירף לעתירה גם תצהיר של אמו, שלפיו הוא התגורר בדירת האב משנה זו. אמו של המערער ציינה בתצהירה "הריני להצהיר בזאת כי כאשר נשאלתי בדבר כתובתו של בני דורון שגיב מסרתי כתובות שאינן נכונות כי פחדתי שיפגעו בבני, כי איבדתי כבר ילד בעבר ופחדתי מאוד". תצהירי שכנים או מכרים לא צורפו לעתירה המינהלית. 4. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע בפסק דינו כי גרסתו של המערער, לפיה הוא התגורר עם אביו החל מחודש יוני 2006, לא הוכחה, וכי די בכך כדי לשמוט את היסוד למעמדו הנטען של המערער כ"דייר ממשיך". זהו ממצא שבעובדה. לאור הראיות שסקרנו – אין מקום להתערב בו. די בממצא זה שבעובדה כדי לדחות את הערעור (ראו והשוו: עע"ם 3478/14 נוף נ' משרד השיכון – מדינת ישראל (20.11.2014)). אין מקום לתרעומת שהעלה המערער על כך שבית המשפט לעניינים מינהליים לא שמע את עדיו. לא ראיתי בפרוטוקול הדיון בקשה מטעמו של המערער, שהיה מיוצג, להשמיע עדים. מדובר בהליך מינהלי המתנהל על יסוד תצהירים. בערעור, טען המערער כי השכנים סירבו לחתום על תצהירים. בעתירה טען המערער כי "הוא יכול להוכיח ע"י הבאת עשרות עדים אשר יעידו שהעותר גר יחד [עם] אביו עוד משנת 2006 ברציפות עד היום", אולם הוא לא ביקש להביאם. רק בעיקרי הטיעון שהוגשו לבית המשפט לעניינים מינהליים מטעמו נטען כי "עובדה זו [מגוריו של המערער עם אביו מחודש יוני 2006 – מ"נ] ניתנת לבירור מיידי על ידי שמיעת עדים שכנים אשר יודעים שהעורר התגורר עם אביו המנוח מיד עם חזרתו ארצה", אך לא הוגשה בקשה קונקרטית. שלא כטענת המבקש בערעורו, לא נאמר דבר וחצי דבר על סירובם של השכנים למסור תצהירים. למערער היה יומו, ומותר היה לבית המשפט לעניינים מינהליים לסמוך על גרסאות שהוא עצמו מסר בכתובים, במסגרת שני מכתבים מפורטים. 5. סוף דבר: הערעור נדחה. המערער ישלם הוצאות למשיבים, בסך של 1,250 ש"ח לכל אחד. הפינוי יעשה, בהסכמה, תוך שלושה חודשים מהיום. ניתן היום, ‏ל' בכסלו התשע"ה (‏22.12.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14028350_C14.docנב+הי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il