מחמד אלהוזייל נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2730/99 ע"פ 720/99 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער: מחמד אלהוזייל (בע"פ 2730/99) נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 24.1.99 בתיק 8062/98 שניתן על ידי כבוד השופטת רויטל יפה-כץ המערער: באסם כאמל אבו שרך (בע"פ 720/99) נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 2.12.98 בתיק 8062/98 שניתן על ידי כבוד השופטת רויטל יפה-כץ תאריך הישיבה: ב' באב תשנ"ט (15.7.99) בשם המערער: עו"ד אברהם יהב (בע"פ 2730/99) בשם המערער: עו"ד רון שלו (בע"פ 720/99) בשם המשיבה: עו"ד אפרת ברזילי פסק-דין 1. המערער בע"פ 2730/99, מוחמד אלהוזייל, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי, על יסוד הודאתו, בעבירות של הצתה, כניסה לדירה ונסיון לשוד. בעסקת טעון שנערכה בין הצדדים הוסכם כי יוטל על המערער עונש של מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים מיום מעצרו, ואשר להפעלה של המאסר על-תנאי, שהיה תלוי ועומד נגדו, כל צד יוכל להעלות כל טענה ובקשה. בסופו של הליך החליט בית המשפט להטיל על המערער עונש של מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים, כפי שהוסכם, ואילו לגבי המאסר על-תנאי, החליט בית המשפט כי מתוך 8 חודשים של מאסר על-תנאי, 3 חודשים ירוצו באופן מצטבר, ואילו 5 חודשים ירוצו באופן חופף, לעונש המאסר שהוטל על המערער בתיק זה. התוצאה היא שבסך הכל הוטל על המערער עונש של מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים ועוד 3 חודשים. נוסף לכך הוטל עליו מאסר על-תנאי. הערעור מוגבל לחומרת העונש. בא-כוח המערער מכיר בכך שהוא אינו יכול לערער על העונש של חמש שנות מאסר בגין העבירות נשוא תיק זה, שהרי עונש זה היה מוסכם על המערער בבית המשפט המחוזי. לפיכך כל בקשתו היא כי שלושת החודשים של המאסר על-תנאי, שהוטלו באופן מצטבר, ירוצו באופן חופף. אין יסוד לערעור זה. לא זו בלבד שבית המשפט לערעורים אינו נוהג להתערב בגזר דין כדי להקל את העונש במידה מעטה, אלא שגם אין לכך הצדקה עניינית. חסד עשה בית המשפט עם המערער כשהחליט כי רק 3 חודשים מתוך 8 החודשים של המאסר על-תנאי ירוצו באופן מצטבר. לפיכך החלטנו לדחות את הערעור בע"פ 2730/99. 2. המערער בע"פ 720/99, באסם אבו שרך, הורשע אף הוא, על פי הודאתו, באותה הצתה, בה הורשע המערער בע"פ 2730/99, וכן בשהייה בישראל שלא כחוק. הוטל עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים מיום מעצרו וכן מאסר על-תנאי. הוא מערער על חומרת העונש. הוא טוען כי, להבדיל מן המערער בע"פ 2730/99, הוא הורשע רק בהצתה, ולא בנסיון לשוד, וכי גם בעבירת ההצתה הוא מילא תפקיד משני לתפקידו של המערער בע"פ 2730/99. אכן, גם התביעה הסכימה, והיא מסכימה גם כיום, כי המערער בערעור זה מילא תפקיד משני בהצתה, בהשוואה לתפקידו של המערער בע"פ 2730/99, אם כי היא אינה מקבלת את מלוא הגירסה של המערער לגבי תפקידו בהצתה. אך היא מציינת שהוא הורשע, להבדיל מן המערער בע"פ 2730/99, גם בשהייה בישראל שלא כחוק. לטענתה, אף כי למערער אין עבר פלילי, עונש המאסר שהוטל עליו, שהוא מחצית מן העונש שהוטל על המערער בע"פ 2730/99, אינו חמור ואינו מוגזם, ולכן אין יסוד לבית משפט זה להתערב בעונש. אנו מקבלים את עמדת המדינה. בהתחשב בחומרת העבירה של הצתה בה הורשע המערער, ואף כי בפועל הנזק שנגרם כתוצאה מן ההצתה לא היה גדול, העונש שהוטל על המערער אינו חמור במידה שתצדיק את התערבותנו. לפיכך אנו דוחים גם את הערעור בע"פ 720/99. עם זאת אנו מבקשים לציין כי המערער בע"פ 720/99, באסם אבו שרך, סובל מבעיית בריאות כתוצאה מתאונת טרקטור שארעה זמן קצר לפני ביצוע העבירה. שלטונות בתי הסוהר אמורים לתת לו טיפול רפואי ככל שנדרש וחזקה עליהם שיעשו זאת כראוי. לסיכום, שני הערעורים נדחים. ניתן היום, ב' באב תשנ"ט (15.7.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99027300.I01