עזבון המנוח פריד מוסטפא ח'טיב באמצעות יורשיו נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון ע"א 2719/19 - ד' לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המערערים: 1. עזבון המנוח פריד מוסטפא ח'טיב באמצעות יורשיו 2. מוסטפא חטיב 3. אחמד עבדאלעזיז ח'טיב 4. עיזבון המנוח עבדאל קאדר אחמד מוסטפא ח'טיב באמצעות 5. עזבון המנוח האשם עבדאלקאדר ח'טיב ע"י יורשו 6. עזבון עדנאן עבדאלקאדר ח'טיב ע"י יורשיו 7. אבראהים חטיב 8. מאג'ד חטיב 9. עבדאלעזיז חטיב 10. זידאן חטיב 11. עזבון המנוח באסם חטיב ע"י יורשיו נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל 2. מנהל מקרקעי ישראל - מחוז צפון בקשה למחיקת הערעור על הסף; תשובה לבקשה למחיקת הערעור ובקשה להארכת מועד פסק-דין 1. לפניי בקשה למחיקת הערעור שבכותרת על הסף מחמת איחור בהגשתו. 2. ואלה העובדות הצריכות לעניין: המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה לפיצויים נגד המשיבים בגין הפקעה של זכויותיהם במקרקעין (ת"א 34302-02-15). בפסק דינו מיום 2.9.2018 הכריע בית המשפט המחוזי בשאלת אופן חישוב הפיצויים להם זכאים המערערים בגין ההפקעה (להלן: פסק הדין). במסגרת פסק הדין הורה בית המשפט לצדדים להגיש לחתימתו פסיקתה תוך 14 ימים ממועד המצאת פסק הדין. המערערים הגישו, ביום 3.10.2018, פסיקתה לבית המשפט המחוזי, אולם המשיבה התנגדה לסכום הפיצוי שצוין בה. בהמשך לכך, ביום 21.11.2018 ניתן פסק דין משלים שהוכתר על ידי בית המשפט המחוזי כ"פסק דין סופי" (להלן: פסק הדין הסופי) בגדרו נקבעו גם סכומי ההוצאות ושכר טרחת עורכי דין לטובת המערערים. כן נקבע כי התשלום ייעשה בכפוף להוספת יורשי המערערים 5 ו-6 (אשר נפטרו במהלך ניהולו של ההליך בבית המשפט המחוזי) להליך, והמצאת צווי ירושה או צווי קיום צוואה לגבי היורשים-תובעים הרלוונטיים. ביום 2.1.2019 הגישו המערערים בקשה למתן פסיקתה בהתאם לאמור בפסק הדין הסופי, וביום 8.1.2019 אישר בית המשפט המחוזי את הפסיקתה שהוגשה (להלן: הפסיקתה). 3. הערעור שבכותרת הוגש ביום 16.4.2019, ולטענת המשיבה יש להורות על מחיקתו בשל איחור שנפל בהגשתו. המערערים, מצדם, טוענים כי יש למנות את הימים להגשת הערעור ממועד המצאת הפסיקתה לידיהם. המערערים טוענים בעניין זה כי הפסיקתה הומצאה להם רק ביום 3.3.2019, עם קבלת הודעה מטעם המשיבה בדבר הוראה לתשלום. בהקשר זה טוענים המערערים כי בשל תקלת מחשוב במשרד בא-כוחם "בתקופה של סוף חודש דצמבר 2018 תחילת שנת 2019" חלק מהקבצים שנשלחו באמצעות מערכת "נט המשפט", ובכלל זה הפסיקתה, לא נצפו על-ידי בא-כוחם. 4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וביתר החומרים שהונחו לפניי הגעתי לכלל דעה כי יש להורות על מחיקת הערעור מחמת איחור שנפל בהגשתו. 5. בפתח הדברים אבחן מאיזו נקודת זמן יש למנות את המועד להגשת הערעור – מיום מתן פסק הדין הסופי או שמא מיום מתן הפסיקתה. לטענת המערערים, מדובר בפסיקתה "מתקנת" אשר מאריכה את המועד להגשת ערעור על פסק הדין. המשיבים לעומת זאת, טוענים כי עניין לנו בפסיקתה "משקפת" שאין בה כדי להאריך את המועד להגשת הערעור. 6. לא אחת נקבע כי פסיקתה "משקפת" עניינה בביצועו של פסק הדין ולכן רואים אותה כטפלה לו, ואין בעצם מתן פסיקתה זו כדי להשפיע על המועד שבו יש להגיש את ההליך הערעורי על פסק הדין המקורי. לעומת זאת, פסיקתה "מבהירה" או "מתקנת" יוצקת תוכן חדש להכרעה המקורית, ולכן היא עשויה להקים "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הליך ערעורי על פסק הדין המקורי. יחד עם זאת, נקבע כי נתינתה של פסיקתה "מתקנת" אינה מאריכה אוטומטית את המועד להגשת הליך ערעורי על פסק הדין המקורי, אלא נדרשת בקשה להארכת מועד (ראו: 3832/10 מיטרני נ' מחלוף (10.8.2010); בש"א 2338/17 לוי נ' יוסף, פיסקה 4 (1.11.2017); רע"א 498/12 רבהון נ' גולדנברג (30.1.2012)). 7. בגדרי הפסיקתה מושא ענייננו ננקב סכום הפיצוי שעל המשיבים לשלם למערערים, אשר דרך חישובו נקבעה בפסק הדין. כמו כן, במסגרת הפסיקתה התווספו להליך יורשיהם של חלק מן המערערים (שנפטרו במהלך קיום ההליך בבית המשפט המחוזי). במצב דברים זה, אני סבורה כי מדובר במקרה מובהק שבו הפסיקתה "משקפת" את הקביעות בפסק הדין וכל עניינה הוא בביצועו – קביעת הסכום הסופי לתשלום בהתאם להוראות החישוביות שנקבעו בפסק הדין והוספת היורשים של חלק מן המערערים להליך. לא למותר לציין בהקשר זה כי בית המשפט המחוזי הורה על הוספת היורשים כבר בפסק הדין הסופי, וכבר משום כך אין בידי לקבל את טענת המערערים כי מדובר בתיקון או הבהרה של פסק הדין. 8. משקבעתי כי עניין לנו בפסיקתה "משקפת", הרי שהמסקנה היא כי אין בפסיקתה זו כדי להשפיע על מועד הגשת הערעור. משכך, יש למנות את המועד להגשת הערעור החל מיום המצאת פסק הדין הסופי לידי המערערים. עיון באתר "נט המשפט" מעלה כי פסק הדין הסופי הומצא לבא-כוח המערערים ביום 21.11.2018 באמצעות משלוח של "הודעה באתר", וכי הוא אף נצפה על-ידו באותו יום. משמעותו של המונח "הודעה באתר" היא כי ההודעה בדבר מתן פסק הדין, בצירוף קישור לפסק הדין עצמו, נשלחה לתיבת הדואר האלקטרוני של עורך הדין המייצג. משלוח "הודעה באתר" מהווה המצאה כדין העומדת בהוראות תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) (ראו: בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), פיסקאות 9-8 (19.12.2018) (להלן: עניין כהן)). 9. אכן, באפשרותו של בעל דין להוכיח כי לא נשלחה לו הודעה במנגנון "הודעה באתר" וזאת על דרך של הגשת תצהיר (ראו: תקנה 497ג(ג2) לתקנות סדר הדין האזרחי; כן ראו עניין כהן, בפיסקה 10). ואולם בעניינו, המערערים כלל לא טענו כי לא ידעו על מתן פסק הדין הסופי או כי זה לא הומצא להם. טענה כזו גם לא הייתה יכולה להישמע בהתחשב בכך שהמערערים פעלו על סמך פסק הדין הסופי במובן זה שהגישו, לאחר מועד נתינתו, את הבקשה למתן פסיקתה אשר הסתמכה על הקביעות שנכללו בפסק הדין הסופי. 10. אם כן, משפסק הדין הסופי הומצא למערערים ביום 21.11.2018, הרי שהמועד האחרון להגשת הערעור בכותרת הוא יום 6.1.2019, כך שהערעור שבכותרת הוגש באיחור מופלג של למעלה מארבעה חודשים. האם בנסיבות אלה יש מקום להיעתר לבקשת המערערים להארכת המועד להגשת הערעור? אני סבורה כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה. כידוע, הליך ערעורי צריך להיות מוגש במועד והארכת מועד תינתן רק בהתקיים "טעמים מיוחדים" שיירשמו (ראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי). בפסיקה נקבע כי טעות שבדין אינה משמשת, בדרך כלל, צידוק לאיחור בהגשת ההליך הערעורי (ראו: בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה, פיסקה 8 (10.1.2012)). בענייננו, לא עלה בידי המערערים – המיוצגים על-ידי עורך דין – להראות כי הטעות אליה נקלעו הייתה בלתי נמנעת באורח סביר. המערערים לא הצביעו על מאמצים שנעשו מצדם לבירור המועד להגשת הערעור ולא למותר לציין בהקשר זה כי הכללים החלים באשר להבחנה בין פסיקתה "משקפת" לפסיקתה "מתקנת" הם מפורסמים וידועים. שיקול נוסף המטה את הכף אל עבר דחיית הבקשה הוא האיחור הניכר בהגשת ההליך – איחור של למעלה מארבעה חודשים, כאמור לעיל. 11. משזו התוצאה שאליה הגעתי, איני נדרשת לבחון את טענות המערערים באשר למועד המצאת הפסיקתה לידי בא-כוחם. ואולם, ראיתי לנכון להעיר בהקשר זה כי כאשר עורך-דין העושה שימוש קבוע במערכת "נט המשפט" מגלה כי חלה תקלה ממושכת בקבלת קבצים והודעות באמצעות המערכת, מצופה ממנו לפעול לקבלת ההחלטות בתיקים שבטיפולו באופן עצמאי – בין אם על-ידי פנייה למזכירות בית המשפט ובין אם על-ידי פניה לצד שכנגד. הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות שבהן התקלה נעוצה במערכת המחשוב של עורך הדין עצמו וידועה לו באופן חד-משמעי, כפי שאירע בענייננו. דומה כי דרך פעולה זו מתבקשת נוכח הרציונליים העומדים בבסיס ההסדר המאפשר הגשת מסמכים באמצעות אתר "נט המשפט", לפיהם "מי שביקש שכתובת הדואר האלקטרוני שלו תשמש לצורך המצאת כתבי בי-דין בדואר [...], מעיד על עצמו כי אמצעי זה זמין עבורו לצורך קבלת מסמכים והוא מקובל עליו ככלי להמצאה. ואילו מי שביקש להמציא לבית המשפט כתב בי-דין אלקטרוני [...], אך ראוי כי בשם עיקרון ההדדיות ניתן יהיה להמציא לו כתבי בי-דין" (בש"א 8446/19 פלוני נ' פלוני, פיסקה 8 (29.12.2019); ראו גם: רע"א 10216/17 זיו נ' עיריית ירושלים, פיסקה 8 (4.9.2018)). ואולם, כאמור, איני נדרשת לעסוק בסוגיה זו על כל היבטיה נוכח התוצאה שאליה הגעתי. 12. אם כן, משהגעתי למסקנה כי הערעור הוגש באיחור של למעלה מארבעה חודשים וכי לא קיים "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד – אני מורה על מחיקתו. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 1,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ט' בטבת התש"ף (‏6.1.2020). שרית עבדיאן ר ש מ ת _________________________ 19027190_D05.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il