יצחק יוסף נ. אסף פרש

פסק-דין בתיק בש"א 2567/14 בבית המשפט העליון בש"א 2567/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: יצחק יוסף נ ג ד המשיבים: 1. אסף פרש 2. מדינת ישראל - משטרת ישראל ערעור על החלטתה של כבוד רשמת בית המשפט העליון ל' בנמלך מיום 13.3.2014 בבש"א 8581/13 בשם המערער: עו"ד רועי שעיה פסק-דין לפניי ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת ל' בנמלך (בש"א 8581/13-ג') מיום 13.3.2014 לפיה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' גנות) מיום 6.10.2013 בה נדחתה בקשת המערער לעיין מחדש בפסק דין מיום 29.7.2013 לפיו נמחקה תביעה שהגיש המערער מחוסר מעש. 1. ביום 28.11.2013 ביקש המערער להגיש לבית משפט זה ערעור על ההחלטה מיום 6.10.2013 אך המזכירות סירבה לקבלו בשל איחור בהגשתו. יצוין כי לטענת המערער, ההחלטה הומצאה לו ביום 20.10.2013. המערער השיג על החלטת המזכירות ובהחלטתה מיום 5.12.2013 דחתה הרשמת את ההשגה (בש"א 8114/13). בהמשך, ביום 19.12.2013 הגיש המערער לבית המשפט בקשה להארכת מועד להגיש ערעור על ההחלטה, מן הטעם שהוא סבר שניתן להגיש ערעור, וכן טען כי מצבו הרפואי הקשה וכי לא היה מיוצג בבית המשפט המחוזי. המשיבים התנגדו לבקשה ובהחלטתה מיום 13.3.2014 דחתה הרשמת את הבקשה. הרשמת ציינה כי טענות המערער אשר למצבו הרפואי אינן רלוונטיות, שכן בא כוחו הוא שהגיש לבית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון מחדש, וכן את ההליך הערעורי, ולכן לטענות אלה מקום רק במישור סיכויי ההליך. עוד קבעה הרשמת כי על פי "נט המשפט", ההחלטה הומצאה למערער ביום 14.10.2013 ולכן ההשגה הוגשה בחלוף שבועיים מהמועד האחרון להגשת ההליך. אשר לטענה העיקרית, לטעות שבדין מצד בא כוח המערער, ציינה הרשמת כי מדובר בהחלטה בבקשה לעיון חוזר בפסק דין, שניתנה מטבע הדברים לאחר מתן פסק הדין, ולכן סיווגה כהחלטה אחרת מושרש וברור. הרשמת הוסיפה כי בא כוח המערער לא פרט כיצד אירעה הטעות והאם עשה מאמצים לברר את הדין, וכן לא צרף תצהיר. לפיכך קבעה הרשמת כי לא הוכח קיומם של המבחנים ל"טעות שבדין" לצורך מתן הארכת מועד. יתר על כן ציינה הרשמת כי המערער הגיש את בקשת הארכה בחלוף עשרה ימים מיום המצאת ההחלטה לפיה נדחתה השגתו על החלטת המזכירות, וכי בהתחשב באיחור בהגשת ההליך, צופה ממנו להגיש את הבקשה מיידית. דברים אלה נכונים בייחוד, כך צוין, כיוון שהתביעה שהחייאתה התבקשה הוגשה בשנת 2010, ביחס לאירועים משנת 2003 ולכן יש ליתן משקל ממשי לאינטרס ההסתמכות של המשיבים על ההחלטה. 2. מכאן הערעור שלפניי בו טוען המערער כי במקרה דנן מתקיימים שיקולים כבדי משקל המצדיקים ליתן לו ארכה להגשת ההליך: פגם היורד לשורש העניין בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא הומצאה לו; מצבו הבריאותי והנפשי אינם טובים; היעדר ייצוג בבית המשפט המחוזי; חסימת זכות הגישה שלו לערכאות עקב מחיקת תביעתו מחוסר מעש שכן האירועים נושא התביעה אירעו בשנת 2003; היעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבים על פסק הדין; ולנוכח אופיו של ההליך ומהותו. המערער מדגיש שפעל להשיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי בהגישו בקשה לעיון חוזר וכן ביקש להגיש ערעור על ההחלטה. עוד טוען המערער כי זכות הקניין שלו נפגעה עם שלילת זכותו לתבוע לפסיקת פיצויים עבור נזקי גוף שנגרמו לו. המערער מוסיף כי ההבחנה בין פסק דין ובין החלטה אחרת נעשית על פי נסיבות המקרה, וכי הבקשה לעיון מחדש הוגשה בעקבות נסיבות חדשות ועוד מוסיף המערער וטוען כי גם אם הוא או בא כוחו שגו בהבנת הדין, הרי שמדובר בטעות סבירה. אשר לקביעת הרשמת כי הבקשה הוגשה בחלוף עשרה ימים מיום המצאת ההחלטה בהשגתו, טוען המערער כי נדרש לו פרק זמן מינימאלי להגיש את הבקשה להארכת המועד וכי הרשמת לא התחשבה בתנאי מזג האוויר הסוער, שעיכבו את ההגשה. כמו כן טוען המערער כי יש להתחשב בסיכויי הערעור. 3. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה מסקנתי היא שדין הערעור להידחות. ככלל נתון בידי הרשמת שיקול דעת רחב (ראו למשל בש"א 7622/12 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 16 (11.11.2012)). לא ראיתי כי במקרה דנן סטתה הרשמת ממתחם שיקול דעתה. לגוף העניין אציין כי בבש"ם 6229/11 דון-יחיא' נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה, פיסקה 8 (10.1.2012) (להלן: עניין דון יחיא) עמדתי על כך, שבקשה להארכת מועד להגשת הליך נבחנת בשני שלבים: בשלב הראשון, יבחן בית המשפט קיומו של טעם מיוחד, ובענייננו נשאלת השאלה, האם טענת בא כוח המערער לטעות שבדין תיחשב כטעם מיוחד שכזה. כאמור, הרשמת עמדה על כך שלא צוין כיצד נפלה הטעות בסיווג הבקשה לעיון חוזר כפסק דין, ואילו מאמצים נקט בא כוחו לברר את טעותו. סבורני כי גם בערעור שלפניי, לא נמצא טעם שיסביר בבירור את הטעות. בנוסף, גם בערעור נמנע המערער מלהתייחס לאי צירוף תצהיר לבקשה. כמו כן, מקובלת עליי מסקנת הרשמת לפיה שאלת ייצוגו של המערער אינה רלוונטית לצורך בחינת הטעות, הואיל והבקשה לעיון מחדש הוגשה על ידי עורך-דין, וכך גם ההשגה ובקשת הארכה בבית משפט זה. משלא עמד המערער בהוכחת קיומו של טעם שכזה, הרי שאין צורך לעבור לשלב השני, בו נבחנים שיקולים נוספים לדחיית הבקשה (ראו: עניין דון יחיא, פיסקה 10)). למעלה מן הדרוש, אשר לטענות המערער בדבר סיכויי ההליך וכי בבקשה לעיון מחדש הוצגו נסיבות חדשות שיהוו עילה לעיון מחדש, אציין כי בהחלטה נושא הבקשה, קבע בית המשפט המחוזי במפורש כי לא הוצג נימוק לקבל את הבקשה, ובפרט, לא חלו נסיבות חדשות שמצדיקות את שינוי ההחלטה. סיכומו של עניין, הערעור אפוא נדחה. ניתן היום, ב' בתמוז התשע"ד (30.6.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14025670_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il