גל סמדר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2539/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2539/14 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: גל סמדר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים מיום 1.4.2014 בת"פ 1243/13 שניתנה על ידי כבוד השופט א' גורדון בשם המערער: בעצמו פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט א' גורדון) מיום 1.4.2014, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 1243/13. 2. נגד המערער הוגש כתב אישום בעבירת חניה. המערער כפר באישומים נגדו, וטען כי התצלום בו נראה רכבו עומד במקום אסור מזויף. לאחר ניהול הליך הוכחות ושמיעת עדים הורשע המערער ביום 1.1.2014. שמיעת הטיעונים לעונש נקבעה ליום 9.4.2014. ביום 25.3.2014 הגיש המערער בקשה ל"עיון חוזר" בהכרעת הדין, שנדחתה ביום 27.3.2014. זמן קצר לפני המועד הקבוע לטיעונים לעונש, ביום 1.4.2014, הגיש המערער בקשה לפסילת השופט מלשבת בדין, המתפרשת על פני 59 עמודים. המערער טען שלא קיבל לידיו את כל חומר החקירה, והשיג על היבטים נוספים בניהול ההליך. עוד טען כי דעתו של בית המשפט ננעלה לגביו, וכי לא קיבל את יומו בבית המשפט. 3. בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט א' גורדון) דחה את בקשת הפסלות. בהחלטתו תיאר את השתלשלות ההליך ופירט את שלל הבקשות שהגיש המערער במסגרתו, וזאת כדי להמחיש שניתן למערער יומו בבית המשפט. בית המשפט עמד על כך שרוב רובן של הטענות שהועלו בבקשת הפסלות הן למעשה טענות המבקשות לערער על הכרעת הדין, החוזרות על הטענות שנטענו במסגרת הבקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה על ידי בית המשפט. בית המשפט דחה את הטענה כי דעתו ננעלה ביחס למערער. לבסוף, ציין בית המשפט כי עיתוי בקשת הפסלות, בסמוך למועד שמיעת הטיעונים לעונש, מדבר בעד עצמו. מכאן הערעור שלפניי. כתב הערעור משתרע על פני 22 עמודים. 4. דין הערעור להידחות. המערער העלה את טענת הפסלות בשיהוי כבד, שלושה חודשים לאחר מתן הכרעת הדין בעניינו. כידוע, לפי סעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, יש להעלות טענת פסלות בהזדמנות הראשונה. אמנם, לא בכל מקרה יביא שיהוי בהעלאת טענת הפסלות לדחיית הטענה, אולם דומה שלאור הגשת בקשת הפסלות ימים ספורים לפני מועד שמיעת הטיעונים לעונש, ומשהכרעת הדין ניתנה זה מכבר, יש לדחות את טענת הפסלות על בסיס זה בלבד. מעבר לנדרש, ראוי להדגיש שטענות הפסלות של המערער אינן מעלות כל חשש אובייקטיבי למשוא פנים, כנדרש לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. תחושתו הסובייקטיבית של המערער כי נגרם לו עיוות דין אין די בה כדי לבסס טענת פסלות. לא מצאתי כל אחיזה עובדתית לטענותיו של המערער כי דעתו של בית המשפט ננעלה בעניינו. דומה שרוב רובן של טענותיו של המערער מבקשות להשיג על החלטות דיוניות במסגרת ההליך או על הכרעת הדין עצמה, ומקומן של אלה, כידוע, איננו בערעור פסלות (ראו, למשל, ע"פ 2406/14 מורגנשטרן נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (3.4.2014)). 5. הערעור נדחה איפוא מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. יש לקוות, כי הטיעונים לעונש יישמעו במועד שנקבע. ניתן היום, ז' בניסן התשע"ד (7.4.2014). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14025390_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il