פרויס הסגיל והדי נ. אלברט קקולי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2511/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: פרויס הסגיל והדי נגד המשיב: אלברט קקולי ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 25.2.2002, בבר"ע 578/01 שניתנה על ידי כבוד השופט נ' הנדל בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט בבאר-שבע (כב' השופט נ' הנדל) מיום 25.2.02, שלא לפסול עצמו מלדון בבר"ע 578/01. 1. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון, לפיו נדחתה תביעתו כנגד המשיב. בית המשפט המחוזי הורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות וקיום דיון חוזר על מנת לאפשר למערער להציג ראיות חדשות להוכחת תביעתו. בית המשפט לתביעות קטנות, לאחר שבחן את ראיות המערער, דחה את התביעה, בקובעו כי המערער לא הוכיח את תביעתו. על פסק דין זה הגיש המערער בקשת רשות ערעור נוספת. בית המשפט המחוזי קבע את התיק לדיון בפניו, על מנת לבחון אפשרות להביא את העניין לסיומו בהסכמת הצדדים. דא עקא, שנסיונו של בית המשפט להביא את הצדדים לידי פשרה לא צלח. מספר דיונים שנקבעו נדחו על-פי בקשת המערער, ולדיון נוסף שנקבע לא התייצב שני בעלי הדין, ובית המשפט הורה על מחיקת בקשת רשות הערעור. בדיעבד התברר כי המערער הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון אך זו לא הגיעה לידי בית המשפט. 2. ביום 3.1.02 הגיש המערער בקשה כי התיק יועבר לדיון בפני שופט אחר. בבקשתו טען המערער כי בית המשפט נתן החלטות סותרות בעניינו, וכי ביום 14.10.01 הופיע המערער לדיון בבקשה, בעוד המשיב לא הופיע, ולמרות זאת לא קיבל המערער פסק דין לטובתו ואף לא נפסקו לטובתו הוצאות. כן טען המערער, כי בית המשפט התעלם מגרסאות שונות שהעלה המשיב בנוגע לתביעה שהגיש נגדו. 3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 22.1.02, דחה את בקשת הפסילה, בקובעו כי אינה ברורה והיא ככל הנראה נובעת מאי הבנת השתלשלות הדברים על ידי המערער. בית המשפט קבע כי הבקשה לדחיית מועד הדיון שהגיש המערער לא הגיעה לידיו, וסביר להניח כי אילו היתה הבקשה מובאת בפניו לפני הדיון, היה נוטה לקבלה. כן הורה בית המשפט על ביטול המחיקה של בקשת רשות הערעור, הואיל והמערער לא היה אחראי לכך שבקשת הדחייה שהגיש לא הגיעה לידי בית המשפט. 4. יצוין, כי בית המשפט הזמין את הצדדים לדיון נוסף על מנת לנסות ולסיים את התיק בפשרה, אך המערער הודיע כי הוא מטופל רפואית בשל בעיות בלבו ולא ברור אם יוכל להתייצב לדיון בחודשים הקרובים. בנסיבות אלו, החליט בית המשפט כי אין מקום לכפות על הצדדים להתייצב לדיון, כאשר ניתן מבחינה עניינית להכריע בבקשת רשות הערעור ללא נוכחותם. בהחלטתו מיום 25.2.02, הורה בית המשפט על דחיית בקשת רשות הערעור. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, בו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסילה. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. ראשית, יצוין, כי טענותיו של המערער ככל שהן נוגעות להעברת הדיון לשופט אחר, מכוונות כנגד החלטת בית המשפט מיום 22.1.02, ולא כנגד ההחלטה מיום 25.2.02, בה נדונה בקשת רשות הערעור לגופה. הערעור שבפני הוגש ביום 20.3.02, ומשכך הרי שהוגש לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות, ומטעם זה בלבד יש לדחותו. גם לגופם של דברים, לא מצאתי עילה לפסילת בית המשפט. טענותיו של המערער מופנות בעיקרן כנגד החלטות דיוניות שניתנו בעניינו, ואשר הדרך לתקיפתן היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - על-פי סדרי הדין - ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות (וראו, לדוגמא: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם), ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם); ע"א 108/00 רוזנצוייג נ' חיים (לא פורסם)). מטעמים אלה, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב בניסן התשס"ב (4.4.2002). ה נ ש י א _________________ העתק מתאים למקור 02025110.A01 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il