שרותים רפואיים בינלאומיים HMC (ישראל) בע"מ נ. בית הדין הארצי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2415/02 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי העותרת: שרותים רפואיים בינלאומיים HMC (ישראל) בע"מ נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מיכאל לוטן עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד רוברט יוחאי בשם המשיב 2: עו"ד א. לאור פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפנינו עתירה שעניינה ביטול פסק דינו של המשיב 1 בע"ע 210/99 בו נתקבל ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב אשר קבע כי יש לדחות על הסף תביעה שהגיש המשיב 2 בתיק עב3-3856/98/ ואת בקשתו לאיחוד תביעה זו עם תביעה קודמת התלויה ועומדת באותה ערכאה. 2. העותרת היא חברה העוסקת באספקת שירותים רפואיים שונים אשר העסיקה בשורותיה את המשיב 2 כרופא מרדים. בין הצדדים עלתה מחלוקת באשר לשיעור התשלומים המגיעים לרופא ובמסגרת מחלוקת זו הגיש משיב 2 תביעה כספית לבית הדין האזורי לעבודה לתשלום כספים המגיעים לו, לטענתו מהעותרת. כעבור מספר שנים, עקב גילוי ראיות חדשות, ביקש המשיב 2 לתקן את כתב התביעה המקורי ולהגדיל את סכום התביעה. בית הדין האזורי דחה את בקשת התיקון ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה. זמן קצר לאחר מכן, הגיש המשיב 2 תביעה נוספת לבית הדין האיזורי בה תבע את יתרת הכספים המגיעים לו, לטענתו, ובמקביל לכך ביקש לאחד את הדיון בתביעה החדשה עם התביעה הראשונה. העותרת טענה כי יש לדחות על הסף את התביעה החדשה ובית הדין האזורי קיבל את עמדתה בנימוק שהתביעה החדשה התיישנה וכי בהגשתה יש בבחינת נסיון פסול לעקוף את ההחלטה השוללת את תיקון התביעה המקורית. על פסק דין זה ערער המשיב 2 לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי קיבל את הערעור בקובעו כי הגשת התביעה הראשונה הפסיקה את מירוץ ההתיישנות ולכן גם התביעה השניה לא התיישנה, ואין לחסום את דרכו של המשיב 2 לברר את תביעתו החדשה. הוא פסק כי יש להתיר קבלתה של התביעה החדשה, ולאחדה עם התביעה המקורית באופן ששתי התביעות תידונה במאוחד בפני הערכאה הדיונית. 3. בעתירה נטען כנגד החלטת בית הדין הארצי כי שגה בית הדין בסווגו את שתי תביעותיו של המשיב 2 כנובעות מאותה עילה ובסוברו כי התביעה החדשה לא התיישנה. אולם אפילו מדובר באותה עילה, נטען כי התובע לא קיים את החובה הדיונית החלה עליו לרכז בתביעה אחת את כל הטענות שמקורן בעילה כזו ולכן דין תביעתו השניה היה להידחות. כן נטען כי בית הדין לא התייחס לטענות העותרת לפיהן החלטת בית הדין האזורי שלא להתיר את תיקון התביעה יצרה "מעשה בית דין" אשר חסם את זכות המשיב 1 לתבוע סכומי כסף נוספים מעבר לתביעתו המקורית. 4. נתנו דעתנו לטיעוני העותרת ובאנו לכלל מסקנה כי אין עילה להתערבות בית משפט זה בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה. כלל הוא כי אין בית משפט זה נוהג להתערב בהכרעות בית הדין הארצי לעבודה אלא אם נפלה בהן טעות משפטית מהותית, וכאשר הצדק מחייב זאת (בג"צ 3400/98 אילנה בן עזרא נ' בית הדין הארצי לעבודה, דינים עליון, כרך נ"ד 908; בג"צ 3471/00 צויזנר נ' בית הדין הארצי לעבודה, דינים עליון כרך נ"ח, 65; בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נא(2) 63, 88; בג"צ 3877/96 ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון נ' בית הדין הארצי לעבודה, דינים עליון מ"ד 552). הענין שלפנינו אינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים בהם תועמד הכרעה שיפוטית של בית הדין הארצי לעבודה במבחן ביקורתו של בית משפט זה. למותר לומר כי תעמוד לעותרת זכות ערעור לבית הדין הארצי על הכרעת בית הדין האזורי לגופן של התביעות המאוחדות שיידונו בפניו, אם ובמידה שיעלה צורך בכך. אנו דוחים את העתירה על הסף באין עילה להתערבותנו. ניתן היום, י"א באייר תשס"ב (23.4.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02024150.R01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il