פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 3471/00
טרם נותח

יצחק צויזנר נ. בית הדין הארצי לעבודה

תאריך פרסום 12/06/2000 (לפני 9458 ימים)
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 3471/00 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 3471/00
טרם נותח

יצחק צויזנר נ. בית הדין הארצי לעבודה

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3471/00 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותר: יצחק צויזנר נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה כב' השופט י. פליטמן 2. בית ספר תיכון עירוני - כל ישראל חברים עתירה למתן צו על תנאי פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. בעתירה שלפנינו נתבקש צו על תנאי כנגד המשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת משיב 1 מיום 3.5.00 בבר"ע 1158/00 לדחות את בקשת העותר למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב מיום 22.3.00 (בש"א 2295/00 עב 1886/00) ותינתן רשות ערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה בשאלת תחולת תקנון שירות עובדי הוראה והוראות משרד החינוך (להלן - "תקנון עובדי הוראה") על העסקת העותר כמנהל בית ספר "אליאנס" וזאת עוד בטרם יתקיים שימוע בענין כוונת משיב 2 לפטרו מן העבודה וכתנאי מוקדם לקיומו. 2. ביום 15.5.00, ובעקבות בקשת העותר לצו ביניים שימנע את קיום השימוע בשלב זה, ניתן סעד ארעי על ידי בית משפט זה מכוחו היה על משיב 2 להימנע מלקיים שימוע לעותר בנושא פיטוריו מהנהלת בית הספר וזאת עד למתן החלטה בבקשה לצו ביניים האמורה להינתן לאחר קבלת תגובת משיב 2. 3. לאחר בחינת עיקריה של העתירה, ותגובות הצדדים שהוגשו בעקבותיה באנו לידי מסקנה כי אין מקום להתערבותנו ודין העתירה להידחות וזאת מהטעמים הבאים: (א) העותר המשמש מנהל בית ספר תיכון "אליאנס" שבבעלות המשיב 2 פוטר מעבודתו בהחלטת דירקטוריון בית הספר ביום 29.12.99 וזאת לאחר שניהל את בית הספר 14 שנים. בעקבות החלטת הפיטורין, פנה העותר לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב ובהחלטה שניתנה על ידו ניתן לעותר סעד המבטל את החלטת הפיטורין מהטעם שזו נתקבלה בלא שניתנה לו זכות השימוע. בית הדין הורה כי העותר יחזור לתפקידו ובפועל ימשיך בחופשה אליה הוצא עד לאחר שיקויים הליך שימוע כדין ובכפוף לתוצאותיו. עוד נקבע באותה החלטה כי המשיב 2 יהיה רשאי לפרסם מכרז לתפקיד המנהל לאחר שיקויים הליך השימוע, וזאת בכפוף להחלטת דירקטוריון בית הספר, וכי טענת העותר לפיה על הליך פיטוריו חל תקנון עובדי ההוראה תתברר ותוכרע בהליך העיקרי. (להלן- "ההחלטה הראשונה"). בעקבות החלטה ראשונה זו זימן המשיב 2 את העותר לשימוע אשר מועדו נדחה מפעם לפעם מטעמים שונים. בטרם נתקיים השימוע, פנה העותר בשנית לבית הדין האיזורי וביקש כי יכריע בטענתו כי תקנון עובדי ההוראה חל על תהליך פיטוריו שכן לדבריו, הדבר משליך ישירות על אופן עריכת השימוע בעניינו ועל ההליכים הנובעים ממנו. גם בהליך זה חזר בית הדין האיזורי וקבע פעם נוספת כי טענה זו תוכרע בהליך העיקרי. (להלן - "ההחלטה השניה"). על ההחלטה השניה לפיה שאלת תחולת תקנון ההוראה על פיטורי העותר תתברר ותוכרע בהליך העיקרי הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה והענין הועבר להכרעת המשיב 1. משיב 1 החליט ביום 3.5.00 לדחות את הבקשה מהטעם שהעותר איבד את זכותו הדיונית להגיש בקשת רשות ערעור בענין דחיית ההכרעה בנושא תחולת תקנון עובדי ההוראה על פיטוריו משלא יזם בקשת ערעור כזו בעקבות ההחלטה הראשונה של בית הדין האיזורי שהיא זו אשר קבעה לראשונה כי ההכרעה בנושא זה תידחה להליך העיקרי. בעקבות החלטת המשיב 1 זומן העותר שוב לשימוע בידי המשיב 2 ובעקבות כך הוגשה עתירה זו שמטרתה לעכבו עד למתן הכרעה בבית הדין האיזורי לעבודה בשאלת תחולת תקנון עובדי ההוראה על הליך פיטורי העותר. (ב) העותר משתית את עילות פנייתו לבית המשפט הגבוה לצדק על הטיעונים הבאים: (1) החלטת המשיב 1 לדחות את בקשת רשות הערעור שהוגשה לפניו נגועה בטעות משפטית מהותית והביאה לשיבוש מהותי של ההליך השיפוטי. (2) בהחלטת המשיב 1 יש כדי לגרום נזק בלתי הפיך למעמדו וזכויותיו של העותר וזאת באם יתקיים שימוע בענין פיטוריו בטרם יוכרע באם תקנון עובדי ההוראה חל על פיטוריו ובטרם יובהר מהם הכללים שיש לקיימם כתנאי מוקדם לתקפות הליך הפיטורין. (3) במקרה זה מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את התערבות בג"צ כדי למנוע עיוות דין לעותר. (ג) המשיב 2 טוען בתגובתו כי על פי ההלכה הנוהגת, אין זה מקרה בו נתגבשה עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק, ולכן דינה של העתירה להידחות. (ד) נחה דעתנו כי אין מקום להתערבותנו במקרה זה וזאת על רקע הדברים הבאים: (1) מתבקשת התערבותנו בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה בהליך ביניים בו סירב ליתן רשות ערעור על החלטת ביניים של ערכאה קודמת. אין זה ממנהגו של בית משפט זה להתערב בפסקי דין הניתנים על ידי בית הדין הארצי לעבודה אלא אם נפלה בהם טעות משפטית מהותית וכאשר הצדק מחייב התערבות בית משפט זה. אם כך לגבי פסקי דין, על אחת כמה וכמה כך הדבר לגבי החלטות ביניים ואין בית משפט זה פוסק כערכאת ערעור על החלטות כאלה. כדברים שנאמרו ברוח זו בבג"צ 3400/98 אילנה בן עזרא נ' בית הדין הארצי לעבודה, עבודה עליון נד 908: "כידוע, על פי ההלכה המקובלת, אין בית המשפט נוהג להתערב בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה אלא אם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית והצדק דורש התערבות של בית משפט זה. אם כך לגבי פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, קל וחומר שכך לגבי החלטות ביניים של בית הדין הארצי לעבודה, ובן בנו של קל וחומר לגבי החלטות ביניים של בית הדין האזורי לעבודה בעניינים של סדר דין ודיני ראיות.... ... כנגד החלטות כאלה אפשר לבקש רשות ערעור מבית הדין הארצי לעבודה. אם בית הדין הארצי לעבודה דוחה את הבקשה, אין בכך כדי לפתוח את השער לבית משפט זה כדי שהוא ידון בערעור על החלטת הביניים של בית הדין האזורי לעבודה...". ראה גם בג"צ 5570/98 בן דב נ' בית הדין הארצי לעבודה, תקדין עליון כרך 98(3) תשנ"ח/תשנ"ט 1998; בג"צ 3877/96 ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון נ' בית הדין הארצי לעבודה, דינים עליון כרך מד 552. בענייננו מדובר בהחלטת ביניים שהשלכתה מוגבלת למחלוקת בין הצדדים ובכל מקרה אין היא מגלה טעות משפטית מהותית בעלת השלכה כללית המצדיקה מבחינת דרישות הצדק את הכנסתה למסגרת החריגים הנדירים בהם בית משפט זה יתערב בענין. (2) יתר על כן, ולגופו של ענין, אין בהחלטה הראשונה ובהחלטה השניה של בית הדין האיזורי לעבודה ובהחלטת המשיב 1 לדחות את בקשת רשות הערעור על ההחלטה השניה כדי להסב לעותר נזק בלתי הפיך המצדיק התערבות למניעת עיוות דין. בית הדין האיזורי הורה בהחלטתו הראשונה כי פיטורי העותר יבוטלו וכי יתקיים שימוע בעניינו, ורק בכפוף לתוצאות השימוע ובעקבות החלטת דירקטוריון המשיב 2 ניתן יהיה להוציא מכרז למינוי מנהל חדש. כמו כן, כך כתב בית הדין האיזורי בהחלטתו הראשונה: "רשמנו לפנינו את הצהרת "גור אריה" שניתנה על ידי המשיבה והתחייבותה שלא ליצור מצב בלתי הפיך עד שינתן פסק הדין." בנסיבות אלה, עריכת השימוע לעותר אינה גורעת מזכותו להעלות במסגרת ההליך העיקרי בבית הדין האיזורי את מכלול טיעוניו באשר לחוקיות הפיטורין - אם ובמידה שתתקבל החלטת פיטורין בעקבות השימוע. בכלל טיעוניו יוכל גם לטעון לשאלת תחולת תקנון עובדי ההוראה על הליך פיטוריו, והמשמעות וההשלכה שיש לדבר על חוקיות הליכי הפיטורין שננקטו כלפיו - אם ובמידה שאמנם יינקטו הליכים כאלה. משטיעונים אלה לגופם של דברים שמורים לו, שוב אין לראות בעריכת השימוע לעותר בשלב זה של הדברים משום חשש לעיוות הדין כלפיו המצדיק את התערבותנו. מכל מקום, פתוחה בפני העותר הדרך לפנות לבית הדין לעבודה בבקשה לסעדי ביניים ראויים אם וכאשר יימצא הצורך לכך, עד לשלב ההכרעה הסופית בהליך העיקרי. (3) נוסיף מעבר לנדרש כי טוב ייעשה אם יושקע מאמץ ראוי לסיים את ההליך העיקרי בפני בית הדין האיזורי בהקדם ככל הניתן, כדי להביא את המחלוקת לכלל הכרעה סופית במהרה. העתירה נדחית ועימה מתבטל הסעד הארעי שמנע עד כה עריכת שימוע לעותר. העותר ישלם למשיב 2 הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ט' בסיון תש"ס (12.6.00). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00034710.R04