ולדיסלב איבנוב נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2413/97 ע"פ 2628/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין המערער בע"פ 2413/97: ולדיסלב איבאנוב המערער בע"פ 2628/97: אולג קוריאקין נגד המשיבה בע"פ 2413/97 ובע"פ 2628/97: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.2.97 בת"פ 42/96 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ברלינר, גדות וגורפינקל תאריך הישיבה: כ"ה בטבת התש"ס (3.1.2000). בשם המערער בע"פ 2413/97: עו"ד ז'ניה גורודצקי בשם המערער בע"פ 2628/97: עו"ד שחר אלדר בשם המשיבה בע"פ 2413/97 ובע"פ 2628/97: עו"ד רבקה לוי-גולדברג מתורגמן: מר פבל בקרמן פסק-דין השופט מ' חשין: שני הערעורים שלפנינו עניינם במסכת עובדות אחת. שמענו אותם במאוחד, ואף פסק-הדין אחד הוא. המערערים הועמדו לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של רצח בכוונה תחילה, עבירה כהגדרתה בסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. לאחר שמיעת ראיות החליט בית-המשפט להרשיע את המערער בע"פ 2628/97, אולג קוריאקין (להלן נכנה אותו - קוריאקין) בעבירה של רצח, ונגזר עליו עונש מאסר עולם. המערער בע"פ 2413/97, ולדיסלב איבאנוב (להלן נכנה אותו - איבאנוב) הורשע בעבירת הריגה, עבירה כהגדרתה בסעיף 298 לחוק העונשין, ונגזר עליו עונש מאסר בן ארבע-עשרה שנים. קוריאקין עירער לפנינו על הרשעתו בעבירת הרצח, ואילו איבאנוב מערער לפנינו על הרשעתו בעבירת ההריגה, ולחלופין, על העונש שהוטל עליו. עיקריה של מסכת העובדות שלעניין היו אלה: ערב אחד, בחודש אפריל 1996, היו שני המערערים ואדם שלישי בדירתו של איבאנוב ושל אותו שלישי. פרץ סיכסוך בין איבאנוב לבין אותו שלישי, הסיכסוך הפך לתיגרה, וקוריאקין הצטרף לתיגרה. איבאנוב וקוריאקין תקפו את אותו שלישי, והיכו אותו בבקבוק ובפטיש על ראשו עד שנגרמו לו פצעי קרע בקרקפת ובפנים ושלושה שברים דחוסים בגולגולת. נגרם לו לאותו אדם דימום תוך-גולגולתי, בצקת במוח והוא נפטר מהחבלות שנחבל. בתחילת הדיון הסבנו את תשומת לב באת-כוח המדינה, עורכת-הדין לוי-גולדברג, כי נתעורר ספק בליבנו אם אמנם ראוי היה להרשיע את קוריאקין בעבירת רצח, ושמא נכון היה להרשיעו בעבירת הריגה. עורכת-דין לוי-גולדברג שמעה את הערותינו, נועצה בממונים עליה, ולאחר מכן הודיעתנו כי בשים-לב להערותינו ולראיות שבתיק, נכונה היא המדינה להמיר את עבירת הרצח בעבירת הריגה. למותר לומר כי בא-כוחו של קוריאקין הסכים לדבר, והרי מתחילת הדברים ערעורו לא היה - בעניינה של ההרשעה - אלא בהמרתה של עבירת הרצח בעבירת הריגה. אנו מחליטים איפוא לקבל את ערעורו של קוריאקין, ותחת עבירת הרצח שהורשע בה אנו מחליטים להרשיעו בעבירת הריגה. משהחלטנו כך לקבל את ערעורו של קוריאקין, אמרנו לבא-כוחו כי נכון יהיה הדבר אם נחזיר את התיק לבית-משפט קמא כדי שהוא יגזור את עונשו של מרשו. ואולם עורך-דין אלדר ביקשנו כי נכריע אנו גם בנושא גזר-הדין. נענינו לבקשה ושמענו טיעונים גם בנושא העונש שראוי להטיל על קוריאקין. אשר לאיבאנוב: באת-כוחו המלומדת של איבאנוב, עורכת-דין ז'ניה גורודצקי, טענה לפנינו - בקצרה ולעניין - כי בית-משפט קמא שגה בהרשיעו את מרשה בעבירת הריגה. לדבריה, לא הוכח לפני בית-משפט קמא בראיות כשרות וראויות כי איבאנוב היכה את המנוח - בצוותא חדא עם קוריאקין - עד שהמנוח נפח את נשמתו. יתר-על-כן: הכל מסכימים כי קוריאקין היכה את המנוח בפטיש על ראשו, ולדבריה של עורכת-דין גורודצקי היו אלו אותן מכות אשר גרמו למותו של המנוח; ואילו באשר לאיבאנוב, כאמור, לא הוכח כלל כי היכה את המנוח בראשו. טענה זו אינה מקובלת עלינו. בית-משפט קמא קבע כמימצא-שבעובדה, כי איבאנוב היכה על ראשו של המנוח בבקבוק - בקבוק אשר התנפץ אגב המכה - בעוד אשר קוריאקין היכה את המנוח בפטיש על ראשו. השניים, איפוא, היכו את המנוח בצוותא-חדא - זה בפטיש וזה בבקבוק - והמנוח נפח את נשמתו עקב אותן מכות .בנסיבות אלו לא נוכל להבדיל בין מעשהו של קוריאקין לבין מעשהו של איבאנוב, והרי השניים תקפו את המנוח באכזריות ובצוותא-חדא. אכן כן: השניים לא תיכננו לרצוח את המנוח. היתה זו קטטת-שיכורים, שעה ששני שיכורים תקפו שלישי שהיה במחיצתם. בנסיבות אלו אין מקום - ולא יהיה זה ראוי - להבדיל בין התוקף האחד לבין התוקף האחר, והרי שניהם אחראים בצוותא-חדא לתוצאות של מעשיהם המשותפים. מכל מקום, תחול על ענייננו הוראת סעיף 34א(א)(1) לחוק העונשין, וקוריאקין ואיבאנוב נושאים באחריות אהדדי איש למעשי רעהו. אנו דוחים איפוא את ערעורו של איבאנוב על הרשעתו בהריגה. אשר לעונש: בית-משפט קמא הטיל על איבאנוב עונש מאסר בן ארבע-עשרה שנים, ובאת-כוחו המלומדת טוענת כי עונש זה חמור הוא יתר-על-המידה. אשר לקוריאקין, המדינה טוענת כי ראוי להטיל עליו עונש חמור מן העונש שהוטל על איבאנוב, ולו משום שכלי המשחית שהחזיק בו - הפטיש - פגיעתו על-פי עצם טיבו רעה וקשה מפגיעתו של בקבוק הניתך על ראשו של אדם. בא-כוחו של קוריאקין טען לפנינו כי מרשו הינו אזרח אוזבקיסטאן אשר שהה בארץ לצורכי עבודה בלבד, משפחתו נשארה במולדתו וכי בודד הוא בארץ. יתר-על-כן, אף את השפה העברית אין הוא דובר. מכל אלה נדע שהשהות בכלא קשה עליו במיוחד. טענות אלו נכונות אף לעניינו של איבאנוב. שקלנו את טיעוניה של עורכת-דין גורודצקי, בעניינו של איבנוב, אך לא נמצא לנו כי ראוי להתערב בעונש שהוטל עליו בידי בית משפט קמא. בשנים האחרונות נתקלים אנו לעיתים מזומנות באנשים המשתכרים עד אובדן החושים, ובהשתכרם מאבדים הם שליטה על מעשיהם ותוקפים הם את זולתם בכלי-נשק קרים המזדמנים ליד - יהיה זה פטיש או בקבוק, ויכול שיהא זה אגרטל או כל חפץ קשיח אחר. לא אחת הוקענו את תת-תרבות-הסכין שהחלה להיות נפוצה במקומותינו, בהוסיפנו כי בתי-המשפט חייבים להעלות את תרומתם לביעור הנגע שפשה בקירבנו. היקש מן הסכין אל הפטיש והבקבוק מתבקש מאליו. אכן, העונש שהוטל על איבאנוב אינו עונש קל, אך בוודאי אין הוא חורג מן הראוי במידה המצדיקה את התערבותנו בו. אשר לקוריאקין: באת-כוח המדינה טענה, כאמור, כי ראוי להטיל עליו עונש חמור מהעונש שהוטל על איבאנוב, שהרי היה זה הוא שהיכה את המנוח על ראשו בפטיש, בעוד אשר איבאנוב היכה את המנוח בבקבוק על ראשו. טענה זו יש בה טעם, אך לאחר עיון החלטנו שלא לקבלה. משנמצא לנו כי איבאנוב וקוריאקין היו אחראים אהדדי איש למעשי רעהו, יש ונכון לייחס לאיבאנוב גם את המכות שהנחית קוריאקין בפטיש על ראשו של המנוח. ומשידענו כי על איבאנוב הוטל עונש בן 14 שנות מאסר, סבורים אנו כי אותו עונש ראוי להטיל על קוריאקין. אנו מחליטים, איפוא, להטיל על קוריאקין עונש מאסר בן ארבע-עשרה שנים. סוף דבר: אנו מקבלים את ערעורו של קוריאקין ומחליטים להמיר את עבירת הרצח בה הורשע בעבירת הריגה. אשר לעונש: אנו דוחים את ערעורו של איבאנוב על העונש שנגזר עליו, ואנו מטילים על קוריאקין עונש מאסר בן ארבע-עשרה שנים. היום, כ"ה בטבת התש"ס (3.1.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97024130.G04