סופיה סניקוב נ. משרד ראש הממשלה/נתיב

בבית המשפט העליון עע"מ 22862-06-25 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב המערערים: 1. סופיה סניקוב 2. איגור סניקוב נגד המשיבים: 1. שר הפנים 2. רשות האוכלוסין וההגירה 3. "נתיב" ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 30.3.2025 בעת"מ 19560-02-25 שניתן על ידי כבוד השופט אלכסנדר רון בשם המערערים: עו"ד אלי גרביץ; עו"ד אנסטסיה מצליח בשם המשיבים: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט אלכסנדר רון) מיום 30.3.2025 בעת"מ 19560-02-25. ברקע להליך בקשה של המערערים לקבל מעמד עולה מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). בתמצית, במהלך שנת 2022 ביקשו המערערים לממש את זכאותם הנטענת ולקבל מעמד עולה לפי חוק השבות. לאחר שבקשתם נדחתה, ביום 26.9.2023 הם הגישו ערר, ולאחר שלא התקבלה בו החלטה, ביום 4.1.2024 הם הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בה ביקשו כי תונפק להם אשרת עולה (עת"מ 11801-01-24). ביום 2.5.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט אלכסנדר רון), בו נקבע, בעיקרו של דבר, כי תתקבל החלטה בעניינם של המערערים בתוך 90 ימים, מבלי שנפסקו הוצאות לחובת מי מהצדדים (להלן: פסק הדין הראשון). ביום 17.9.2024 הגישו המערערים עתירה נוספת, במסגרתה טענו כי המשיבים (להלן: המדינה) הפרו את פסק הדין הראשון בכך שנמנעו מלתת כל החלטה בעניינם (עת"מ 43402-09-24). ביום 17.11.2024 הודיעה המדינה במסגרת ההליך כי לאחר בחינת כלל החומרים בעניינם של המערערים הוחלט לתת בשלב זה למערערת 1 אשרת תושב ארעי מסוג א/5 למשך תקופה של שנה, ובסיומה תתקבל החלטה סופית בעניינם (להלן: ההחלטה). ביום 12.12.2024 ניתן פסק הדין בהליך זה (גם הוא על ידי השופט אלכסנדר רון), בו נקבע כי אף שהמדינה הפרה את הוראות פסק הדין הראשון בכך שלא ניתנה החלטה במסגרת הזמנים שנקבעה, אין הדבר מצדיק מתן מעמד עולה למערערים מבלי שהסתיימה בחינת עניינם על ידי המדינה. אם כן, עתירה זו נדחתה, תוך שנפסקו לזכות המערערים הוצאות בסך של 10,000 ש"ח (להלן: פסק הדין השני). ביום 9.12.2024 הגישו המערערים ערר על ההחלטה. לאחר שלא התקבלה החלטה בערר, ביום 9.2.2025 הגישו המערערים עתירה נוספת – שלישית במספר – במסגרתה ביקשו שוב כי תונפק להם אשרת עולה (עת"מ 19560-02-25). ביום 10.3.2025 הודיעה המדינה כי על מנת להכריע בערר נדרשים המערערים להגיע לראיון נוסף, שלאחריו תתקבל ההחלטה. בנסיבות אלו, המדינה סברה כי העתירה התייתרה. ביום 30.3.2025 ניתן פסק הדין מושא הערעור דנן, במסגרתו נקבע כי דרישתה של המדינה לערוך ראיון נוסף היא סבירה, ולכן דין העתירה להידחות. על רקע האמור, בית משפט קמא פסק הוצאות בסך של 5,000 ש"ח – הפעם לחובת המערערים (להלן: פסק הדין השלישי). מכאן הערעור שלפנינו, במסגרתו התבקשנו להורות על ביטולו של פסק הדין השלישי. טרם הגיע מועד הדיון בערעור, ביום 19.5.2026 הודיעה המדינה על כך שביום 18.5.2026 הוחלט לאשר למערערים מעמד עולה. לפיכך, ביקשה המדינה להורות על מחיקת הערעור. ביום 26.5.2026 הודיעו המערערים כי הם מסכימים למחיקת הערעור, אך לנוכח התנהלותה של המדינה לאורך ההליכים, ובפרט ההפרות החוזרות והנשנות של החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, הם סבורים כי ראוי לתת לכך ביטוי, על דרך של פסיקת הוצאות. בהתייחס לאמור, ביום 31.5.2026 ציינה המדינה כי במכלול הנסיבות היא אינה סבורה כי מוצדק לפסוק לחובתה הוצאות, וכי אילו ייפסקו – עליהן להיקבע ברף הנמוך. בהסכמת הצדדים, אנו מורים על מחיקת הערעור. בנסיבות העניין, כאשר, מצד אחד, לא ניתן להתעלם מפרק הזמן הממושך שנדרש לטיפול בבקשת המערערים ומהקשיים שנפלו בהתנהלות המדינה לאורך הדרך (ראו למשל בפסקה 5 לפסק דין השני); אך, מצד שני, גם התנהלות המערערים אינה חפה מקשיים – מצאנו להסתפק בביטול ההוצאות שנפסקו לחובת המערערים במסגרת פסק הדין השלישי (כך שרק ההוצאות שנפסקו לזכות המערערים בפסק הדין השני, בסך של 10,000 ש"ח, יעמדו על כנן). סוף דבר: דין הערעור להימחק. אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, ‏י"ט בסיון התשפ"ו (‏4.6.2026). עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט