יבגני גינזבורג נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2115/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2115/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: יבגני גינזבורג נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 17.2.05 בת.פ.ח 965/03 שניתן על ידי כבוד השופטים הנשיא י' פלפל, נ' הנדל, ר' יפה-כ"ץ תאריך הישיבה: ד' בכסלו תשס"ו (5.12.05) בשם המערער: עו"ד מאיר סויסה בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות בשם שירות המבחן: גב' אדווה פרויד פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. המערער הורשע על-פי עובדות כתב אישום מתוקן בהן הודה, בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) וכן בשתי עבירות של גרימת חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק, בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק. המערער נידון לעונש של שמונה שנות מאסר, מתוכן שש שנים לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר, ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע. כן הוטל עליו לפצות את המתלוננים: סך של 10,000 ש"ח למתלונן קיאשיס, סך של 6,000 ש"ח למתלונן קז'דן, וסך של 3,000 ש"ח למתלונן קולסניקוב. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. 2. על-פי עובדות כתב האישום בהן הורשע המערער, לאחר בילוי במועדון לילה, החליפו המערער וקז'דן מהלומות, על רקע טענתו של המערער, כי מדירתו של קז'דן נשמעת מוסיקה רועשת. לאחר שנרגעו הרוחות, שוב פרץ ויכוח, והמערער היכה את קז'דן בראשו ובפניו באגרופים. כתוצאה ממכת אגרוף שפגעה בלסתו, איבד קז'דן את הכרתו ונפל על הרצפה. המערער עזב את המקום ונסע לביתו, הצטייד בסכין, שאורך להבה כעשרים סנטימטר, ושב למקום האירוע. בין קז'דן ואנשים נוספים התפתחה קטטה, שבמהלכה הופל המערער ארצה. או-אז התערב קיאשיס, שרצה להפריד בין הניצים, והמערער דקר אותו שלוש דקירות עם הסכין שהייתה בידו בחלק העליון של גופו- דקירה אחת בחזה מצד שמאל, ושתיים בצד ימין של החזה. הדקירות עברו דרך הכבד, כיס המרה, התריסריון והלבלב. קיאשיס נלקח לבית החולים מחוסר הכרה, כשהוא נזקק לשני ניתוחים לשם תפירת שני חורים בתריסריון, תפירת ורידים, הוצאת המרה, ותפירת פצעים בכבד ובלבלב. המערער דקר, באותה סכין, את קז'דן שלוש דקירות באבר המין. קז'דן אושפז בבית החולים סורוקה עקב דימום ונזקק למספר תפרים בהרדמה מקומית. במהלך האירועים דקר המערער דקירה אחת אדם נוסף בשם קולסניקוב באזור העכוז, שכתוצאה ממנה אושפז בבית החולים. בא כוח המערער טוען שנסיבות האירוע אינן מצדיקות ענישה חמורה כפי שהוטלה על המערער. הוא הדגיש בטיעונו, כי המערער היה נתון למתקפה של ארבעה אחרים וכי התקיפה הייתה כשהמערער היה מצוי על הקרקע. לדבריו, בגזר הדין נשקלו רק שיקולי גמול, ואין בו ממידת הרחמים. מדובר בבחור נורמטיבי, אב לילדה, והתסקיר החיובי של שירות המבחן המליץ על עונש של שישה חודשי עבודת שירות בעניינו. 3. המעשים בהם הורשע המערער, גם על-פי כתב האישום המתוקן, הינם חמורים ביותר, ורק בדרך נס לא קופחו חיי אדם. המערער תקף את המתלוננים על לא עוול בכפם, וגרם להם חבלות חמורות ופגיעות קשות ביותר. בתי המשפט חזרו והדגישו את הצורך לשרש את "תת תרבות הסכין" אשר פשטה במקומותינו, וזאת על-ידי עונשים קשים, שיהיה בהם להחמיר עם הדוקר ולהרתיע עבריינים פוטנציאלים אחרים (ע"פ 6720/04 מדינת ישראל נ' זחאיק (לא פורסם, ניתן ביום 3.11.04); ע"פ 9133/04 גורדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 20.12.04)). אכן, התופעה של סכין המשמשת מכשיר לישוב חילוקי דעות או סכסוכים, היא תופעה מדאיגה המחייבת את בית המשפט לתרום את תרומתו למיגורה. אותם צעירים, הנושאים סכינים, ומשתמשים בהם כנגד זולתם, אינם בהכרח עבריינים. כך גם במקרה שלפנינו, בו המערער בן 29, גרוש ואב לילדה בת 10, אשר על-פי התסקירים שהוגשו תפקודו ככלל הינו נורמטיבי, כאשר כל הסכסוך מקורו בהערה שהעיר לקז'דן על מוסיקה רועשת שבקעה מדירתו. לא התעלמנו מהמלצת שירות המבחן, ומהעובדה שקיאשיס אמר שהוא סולח למערער, הגם שלהערכתו "כמעט הרג אותי בטעות". כן לא התעלמנו מהיעדר הרשעות קודמות, ומהעובדה שהודה במסגרת הסדר טיעון. עם זאת, בית המשפט מחוייב בשקלול כל המרכיבים שאותם יש לקחת בחשבון, ובכלל זה העובדה שמדובר בשלושה קורבנות שנפגעו קשה, והשלכות הפגיעה על חייהם שתימשכנה בוודאי לאורך זמן, כמו גם האינטרס הציבורי להרתיע מפני עבריינות נפוצה זו של אלימות מסוכנת והצורך בענישה שיש בה גם שיקולי גמול והרתעה. לאור האמור, לא מצאנו שבית המשפט החמיר עם המערער יתר על המידה. הערעור נדחה. ניתן היום, ד' בכסלו תשס"ו (5.12.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05021150_B04.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.