עיד אל התרסה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2048/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2048/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: עיד אל התרסה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 27.1.10 בתיק ת"פ 8010/09 שניתן על-ידי השופט א' ביתן תאריך הישיבה: כ"ד בכסלו התשע"א (1.12.10) בשם המערער: עו"ד עינת סופר בשם המשיבה: אין התייצבות בשל שביתה בשם שירות המבחן: הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' ביתן) מיום 27.1.10 בתיק ת"פ 8010/09, בו הושתו על המערער שש שנות מאסר בפועל, וכן הופעל מאסר מותנה בן שישה חודשים לריצוי במצטבר, הוטלה שנה מאסר על תנאי ונפסק פיצוי בסך של 20,000 ₪ למתלוננת. הפרשה עניינה ירי בנשק, שהוחזק שלא כדין, על אחותו למחצה של המערער, ופציעתה שהצריכה ניתוח ואשפוז, כפי שיפורט. רקע והליכים ב. המערער - בן 45 כיום - הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977; איומים, לפי סעיף 192 לחוק; וחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א) לחוק. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 22.6.08, הגיע המערער לבית הוריו בו שהו אותה עת המתלוננת (שהיא אחותו מצד אביו) ואמה, בטענה כי הוא מחפש אחר אשתו הנמצאת לדבריו במקום. השתיים הכחישו את הדבר, אך המערער החל בחיפוש; בתוך כך איים המערער על האם באקדח, המתלוננת נעמדה כחיץ לפני אמה כדי למנוע מהמערער לפגוע בה, והמערער איים עליה. מיד לאחר מכן ירה המערער במתלוננת באגנה ופצע אותה; או אז נמלט מן המקום. הפצועה נזקקה לניתוח בהרדמה מלאה לשם איחוי קרעים ברקמות, ושהתה שבוע בבית החולים. ג. ביום 25.5.10 הודה המערער בכתב האישום המתוקן והורשע כאמור. בית המשפט הורה על קבלתו של תסקיר שירות המבחן למבוגרים. מפסק דינו של בית המשפט קמא עולה, כי בתסקיר נאמר שהמערער - אב לשבעה, לשניים מהם בעיות רפואיות - מודה בביצוע העבירה אך אינו נוטל אחריות עליה, ורואה בהתמכרותו לאלכוהול את הגורם לביצועה. עוד עולה, כי האירוע התרחש על רקע כעסים לא פתורים מן העבר, וכי המערער נוטה להתמודד עם כעסים ורגשות קשים על ידי צריכת סמים ומשקאות משכרים. שירות המבחן העריך שקיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פוגענית, סבר כי אין מענה בקהילה אשר יכול לאיין מסוכנות זו, והמליץ על ענישה ממשית ומציבת גבולות. ד. ביום 27.1.10 נגזר דינו של המערער. בשיקולים לחומרה ציין בית המשפט קמא את חומרת העבירה ונסיבות האירוע; מסרי גמול והרתעה; עברו הפלילי של המערער (שתי הרשעות שעניינן אלימות משנת 1987 ומשנת 1988; הרשעה משנת 2003 שעניינה הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר; הרשעה משנת 2005 שעניינה החזקת סכין שלא למטרה כשרה; והרשעה משנת 2008 שעניינה תקיפה, חבלה ואיומים (שבצידה מאסר מותנה שהופעל כאמור – א"ר)); והמלצת שירות המבחן. עוד צוין, כי ירי מטווח כה קרוב - שאך בנס לא נסתיים באופן חמור בהרבה - בעקבות עניין של מה בכך, מעיד על זילות חיי אדם בעיני המערער. כן צוין, שטענה בדבר התמכרות לאלכוהול ולסמים אינה יכולה לשמש כנסיבה מקילה, וכי אם כן רצונו של המערער להיגמל – יוכל לעשות זאת במאסרו. השיקולים לקולה שצוינו היו העובדה שהוגש כתב אישום מתוקן, חמור פחות מכתב האישום המקורי; הודיית המערער; ונסיבות חייו. נוכח האמור, נגזר דינו כאמור. הערעור ותסקיר עדכני ה. בערעור נטען, כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה ולא ייחס משקל הולם לנסיבות לקולה, ובהן ביצוע המעשה בעידנא דריתחא, והמציאות שעמדה ברקע – היות המערער צרכן סמים ואלכוהול; תוצאות המעשה, שהגם שהן עגומות לא גרמו לנזק ארוך טווח; ונסיבותיו האישיות של המערער, ובכללן היותו אב לשבעה ילדים צעירים. עוד נטען, כי יש ליתן משקל לאינטרס השיקום של המערער, ולנסיונותיו הכנים לשנות את ארחות חייו ולעלות על דרך הישר. לבסוף נטען, כי הענישה שהוטלה במקרה דנא מחמירה ביחס לרמת הענישה המקובלת בכגון דא. ו. לקראת הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן, שלפיו תפקוד המערער במאסרו תקין, והוא החל בתהליך טיפולי, בנסיון גמילה ראשון. עוד נמסר, על פי דו"ח הועדה לאלימות במשפחה, כי טרם הושלם תהליך הסולחה בין המערער למתלוננות, ויש מקום למפגש שלו עם אביו ולאחר מכן עם אמו החורגת ואחותו למחצה. הוא גם מצוי בתהליך לקראת אישור חופשות. אשר לעבירות עצמן, תובנת המערער היא כי ביצע את העבירות בגילופין, והוא מייחסן להתמכרותו; אך תוארו מערכת יחסים קשה עם אמו החורגת, אמפטיה לאחות למחצה בה פגע וקשר עם אביו. הסיכום הוא כי המערער עודו בשלב ראשוני של טיפול, וכן כי כיום מגלה הוא תובנה ראשונית לבעיית התמכרותו. הדיון ז. בדיון בפנינו, שנערך בלא התיצבות המדינה בשל שביתת הפרקליטים, הטעימה באת כוחו המלומדת של המערער, ראשית, את התהליך הטיפולי בבית הסוהר; כן הוסיפה, כי המדובר באירוע חד פעמי תחת השפעת סמים ואלכוהול, ולא היה בשום שלב חשש לחיי המתלוננת. ועוד, נטען כי המערער הודה מייד ונטל אחריות, והוא מבין כיום, לאחר כברת דרך ארוכה, את השלכות מעשיו והנזק שגרם. הוא מצוי בשלב אמצעי של טיפול, וכן נערכה (כנטען) סולחה - דבר המהוה שיקול לקולה, משנוצרו קשרי משפחה מחדש; ועוד, חוות דעת הועדה לאלימות במשפחה המליצה על מתן חופשות. נוכח כל אלה יש מקום, לשיטת המערער, להקלה בעונשו. ח. נציגת שירות המבחן ציינה כי המערער אדם בעל רקע התמכרותי ושולי קשה, דבר שהתבטא באורח חייו ובעבירותיו. לעניין הסולחה נאמר כי טרם בשלו התנאים; חופשות טרם אושרו, אף שניתנה חוות דעת ועדת אלמ"ב, אך יש סיכוי לכך. ט. הוגש לנו גם מכתב מאת המערער שציין את משפחתו הגדולה (7 ילדים) ורקעו (התמכרות לאלכוהול ולסמים); לדבריו חל בו שינוי והוא חש שפעל באי שפיות וחווה רגשות אשמה כלפי המשפחה. כיום, כך נאמר, הוא ביחסי דיבור עם אביו לאחר סולחה - ומבקש התחשבות ורחמים, תוך הבעת חרטה. י. כן עיינו בחוות דעת הועדה לטיפול באלימות במשפחה (מיום 4.10.10) שסיכומה - בין השאר - הצורך בטיפול נוכח רקעו של המערער והמורכבות המשפחתית, תחילה בין האסיר לאביו ובהמשך גם עם הקרבנות. הומלץ כי אם ייערך מפגש טיפולי בין המערער לאביו שיעלה יפה והאב לא יתנגד, ניתן יהא לבחון יציאה לחופשות בהדרגה ובתנאים מגבילים. הכרעה יא. אחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעור. כתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, מתאר תמונה של ירי - בנשק שהחזיק שלא כדין - על צעירה חפה מפשע, בת שמונה עשרה, אחותו של המערער מן האב; כל חטאה היה בהתייצבה בין המערער לאמו החורגת, ותוצאת הירי היתה ניתוח ואשפוז בן שבוע ימים. אכן, שירות המבחן ייחס את הסכסוך לכעסים לא פתורים מן העבר ולרקע של סמים ואלכוהול. דברים אלה אינם מהוים כמובן כל צידוק להקלה מבחינת האינטרס הציבורי, ואינם מנחמים את הקרבן על הפגיעה בה. לסמים ואלכוהול בא אדם בעיניים פקוחות, ועליו לדעת למה עלולים מעשיו להוביל. כפי שציין בית המשפט קמא, לצד סעיפי החוק בהם מדובר מצוין עונש מירבי של 20 שנה לעבירת החבלה בכוונה מחמירה, ושבע שנים לעבירת החזקת הנשק שלא כדין. גם עבירת האיומים אינה נעלמת מעינינו. סולחה, יהא משקלה אשר יהא, לא הושגה עדיין, כפי שאנו למדים משירות המבחן. יב. בית המשפט קמא ציטט התבטאויות של בית משפט זה לעניין אלימות. יכולנו לומר כי נלאינו מחזור עליהן (ע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' רייכמן (לא פורסם); ע"פ 1163/09 מדינת ישראל נ' קיאל קשקש (לא פורסם)); ואולם, לא נמלא את חובתנו אם לא נשוב ונאותת לכל את הצורך בענישה מחמירה בכגון אלה, עניינים היורדים לשורש קיום חברתי מתוקן. בעניין קשקש נאמר, נוכח פגיעתו הרעה של נשק חם, כי "על בתי המשפט לאותת בהתמדה שאט נפש שיפוטי מעבירות בנשק על-ידי ענישה מחמירה", ונשוב ונאמר זאת אף כאן. יג. פעמים יש שבתי משפט מקלים קמעא עם מי שעבָרו, עד לעבירה הנוכחית, נקי. אין זה המקרה בנידון דידן, שכן לא במי שמעד באופן חד פעמי עסקינן. הוצג בפני בית המשפט קמא גליון הרשעות קודמות, חלקן אמנם מעבר רחוק (1988-1987), אך היתר משנות האלפיים, לרבות הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר, החזקת סכין למטרה לא כשרה, וכן חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים, על האחרונות נדון אמנם המערער למאסר בעבירות שירות, אך הושתו עליו ששה חודשי מאסר על תנאי, והוא לא למד את לקחו, חרף חרבו המתהפכת של המאסר על תנאי. שירות המבחן חשש, בעקבות הפרשה נשוא ענייננו, להתנהגות פוגענית נוספת של המערער, ועל כן דיבר על ענישה ממשית ומציבת גבולות. יד. פסיקה שהוצגה לנו על-ידי הסניגורית המלומדת ובה עיינו אינה תואמת מקרה זה, של תקיפה בנשק המוחזק שלא כדין ובתוצאות לא פשוטות, ועל כן לא ראינו להידרש אליה בפרטנות. טו. אכן, בבית הסוהר החל העורר בגמילה, והריהו נקי מסם, ומשולב בפעילות טיפולית אישית וקבוצתית. דברים אלה יש להוקיר ולעודד בהחלט, אך אין בהם כדי להביא לשינוי בעונש, שהוא ראוי. אך אם יתמיד המערער בדרכו זו, ואם תושג סולחה, הדעת נותנת כי דברים אלה יעמדו לזכותו הן באשר לחופשות הן באשר לשחרור על תנאי, בלא שניטע כל מסמרות, השמורים לעוסקים בכך. בנתון לכך איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, א' בטבת תשע"א (8.12.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10020480_T02.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il