פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2029/97
ע"פ 7666/97 ע"פ 90/98
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט י' אנגלרד
המערער בע"פ 2029/97: זיאד פארס חוסיין
המערער בע"פ 90/98: וליד פארס חוסיין
נגד
המשיבה בע"פ 2029/97
בע"פ 90/98
והמערערת בע"פ 7666/97: מדינת ישראל
נגד
המשיב בע"פ 7666/97: ראיד פארס חוסיין
ערעורים על גזרי-דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 23.2.97 בת"פ 123/95
שניתן על-ידי כבוד השופט מ' נאמן;
ומיום 11.11.97 בת"פ 124/95 שניתן
על-ידי כבוד הנשיא מ' סלוצקי
תאריך הישיבה: י"ד בתמוז תשנ"ח (8.7.98)
בשם המערערים בע"פ 2029/97
ובע"פ 90/98: עו"ד אהוד בן-יהודה
בשם המשיבה בע"פ 2029/97
ובע"פ 90/98
והמערערת בע"פ 7666/97: עו"ד נאוה בן-אור
בשם המשיב בע"פ 7666/97: עו"ד משה גלעד
בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור
פ ס ק - ד י ן
המערערים בע"פ 2029/97 (להלן: זיאד) ובע"פ 90/98 (להלן: וליד), והמשיב בע"פ 7666/97 (להלן: ראיד), הם אחים. בשל מעורבותם בביצוע עיסקאות בסם מסוכן, שבגדרן יובאו מלבנון לישראל כשלושה קילוגרם סם מסוג הירואין, הורשעו השלושה בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים ונגזרו עליהם עונשים כלהלן: על זיאד שתים-עשרה שנות מאסר בפועל ושלוש שנים מאסר על-תנאי; על וליד עשר שנות מאסר, במצטבר לעונש מאסר אותו הוא מרצה לפי גזר-דין קודם; ועל ראיד - שלוש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי. זאיד ווליד מערערים על חומרת עונשיהם, ואילו המדינה מערערת על קולת עונשו של ראיד.
לא מצאנו טעם המצדיק להתערב בגזר-דינו של וליד. מערער זה, המרצה עונש של אחת-עשרה שנות מאסר, הוא מי שיזם את העיסקאות הפליליות והניע את אחיו זיאד לבצען. ודוק: וליד לא רק שידל את זיאד, תוך שימוש באיומים, לפעול כפי שיורה לו, אלא גם נטל חלק פעיל בתיכנון העבירות ושלט בכל מהלכי ביצוען, בעזרת טלפון, מבית הסוהר שבו הוא מרצה את עונשו. בהיותו היוזם של העבירות, ומי שהנהיג את ביצוען מתוך כותלי בית הסוהר, ראוי היה וליד להיענש במאסר חמור מזה שנגזר עליו. אלא שבקביעת עונשו ראה בית המשפט להתחשב בעובדה, כי במועד ביצוע העבירות וליד היה נתון במאסר מזה כשבע שנים ועוד נותרו לו לרצות כארבע שנות מאסר נוספות על-פי גזר-דינו הקודם.
מאידך נראה לנו שבעונשיהם של זיאד ושל ראיד יש מקום להתערבותנו. לצורך ביצוע העבירות גייס זיאד את שירותיו של אחד חאלד מסרי (להלן: חאלד), שקיבל על עצמו לפעול, ואכן פעל, בשליחותם של וליד וזיאד ביבוא הסם המסוכן תמורת תשלום מוסכם בסך 3000- דולר תמורת כל קילוגרם סם. חאלד שהודה בעבירות וביקש להביא בחשבון בקביעת עונשו מספר תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים נגדו, נידון לשש שנות מאסר בפועל ולשלוש שנות מאסר על-תנאי. עיקר טענתו של עו"ד בן-יהודה בשמו של זיאד היא, כי בין העונש שנגזר על חאלד לבין העונש שנגזר על זיאד קיים פער גדול ובלתי מוצדק. טענה זו ראויה, בחלקה, להתקבל. אמנם סבורים אנו, כי העונש שנגזר על זיאד הוא, כשלעצמו, עונש הולם, וכן אנו סבורים, כי בדין החמיר בית המשפט המחוזי עם זיאד יותר משעשה ביחס לחאלד. למרות שלחובת חאלד הרשעות קודמות, ואילו לזיאד אין כל מעורבות פלילית ידועה קודמת, אין כל ספק כי חלקו של זיאד בפרשה זו נפל אך במעט מחלקו של וליד (מי שיזם את העיסקאות הפליליות והנהיגן) אך היה גדול לאין ערוך מחלקו של חאלד. אלא שהענשתו של זיאד בכפל המאסר שהושת על חאלד יצרה פער גדול מדי בין השניים.
חלקו של ראיד בביצוע העבירות היה קטן לאין ערוך מחלקיהם של שני אחיו ואף מחלקו של חאלד. אך העונש שהושת עליו נראה לנו כמופרז לקולה. עברו של ראיד נקי, והוא הצעיר מבין שלושת האחים המעורבים, אך גם הוא נטל חלק פעיל בביצוע העבירות החמורות. הגם שעשה מה שעשה בהוראתו של זיאד, ואפשר אף מבלי לצפות לחלק בטובת ההנאה הפסולה מביצוע העבירות, אין בעונש שהושת עליו כדי לתת ביטוי לחומרה היתרה הגלומה בביצוע עבירות כאלה ולצורכי ההרתעה של עבריינים בכוח מפני ביצוען.
אשר על כן הננו מחליטים לקבל את ערעורו של זיאד בע"פ 2029/97 ואת ערעור המדינה בע"פ 7666/97. עונש המאסר הממשי שנגזר על זיאד מועמד בזה על תשע שנים תחת שתים-עשרה שנים, ועונש המאסר הממשי שנגזר על ראיד מועמד בזה על ארבע שנים וחצי תחת שלש שנים. עונשי המאסר על-תנאי שהוטלו על-ידי בית המשפט המחוזי על זיאד ועל ראיד יעמדו בעינם. ערעורו של וליד (ע"פ 90/98) נדחה.
ניתן היום, י"ד בתמוז תשנ"ח (8.7.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97020290.F03