פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 1997/18

פלוני נ. ראש ממשלת ישראל

העותר ביקש להורות למשיבים להנפיק לו אישורי שהייה בישראל בטענה כי הוא מאוים בשל שיתוף פעולה עבר עם רשויות הביטחון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 24/07/2019 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 1997/18 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה ועדת מאוימים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש להורות למשיבים להנפיק לו אישורי שהייה בישראל בטענה כי הוא מאוים בשל שיתוף פעולה עבר עם רשויות הביטחון.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 1997/18

פלוני נ. ראש ממשלת ישראל

העותר ביקש להורות למשיבים להנפיק לו אישורי שהייה בישראל בטענה כי הוא מאוים בשל שיתוף פעולה עבר עם רשויות הביטחון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, תושב האזור, טען כי הוא מאוים בשל שיתוף פעולה עבר עם רשויות הביטחון בישראל וביקש להמשיך ולקבל אישורי שהייה בישראל. המשיבים הפסיקו את מתן האישורים לאחר שהתברר כי העותר נכנס פעמים רבות לאזור מגוריו, בניגוד לטענותיו. בית המשפט העליון בחן את החומר המודיעיני החסוי וקבע כי לא נמצאה אינדיקציה לסכנה הנשקפת לחיי העותר, ולכן אין עילה להתערב בהחלטת ועדת המאוימים. בנוסף, נדחתה בקשת העותר לחשיפת הקריטריונים של הוועדה, שכן מדובר במידע חסוי המבוסס על מודיעין. העתירה נדחתה והצו הארעי בוטל.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים י' עמית, ע' ברון, ג' קרא
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

  • ראש ממשלת ישראל
  • שר לביטחון הפנים
  • משטרת ישראל
  • ועדת מאוימים- תיאום הפעולות בשטחים
  • המנהלה הביטחונית לסיוע (מנהלת השיקום או המנב"ס)
  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר מאוים בשל שיתוף פעולה עבר עם רשויות הביטחון.
  • הכניסות לאזור נעשו לצורך טיפול רפואי בלבד.
  • יש לפרט את הקריטריונים לקבלת מעמד מאוים.
טיעוני ההגנה
  • העותר אינו נמנע מלהיכנס למקום מגוריו באזור.
  • הסברי העותר לכניסות לאזור אינם משכנעים.
  • אין אינדיקציה לסכנה הנשקפת לחיי העותר.
  • אמות המידה של ועדת המאוימים חסויות בשל התבססותן על מידע מודיעיני.
מחלוקות עובדתיות
  • האם נשקפת סכנה לחיי העותר.
  • האם כניסות העותר לאזור מצדיקות את שלילת מעמדו.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חומר חסוי שהונח בפני בית המשפט.

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

צווים וסעדים

צו ביניים
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1997/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ראש ממשלת ישראל 2. שר לביטחון הפנים 3. משטרת ישראל 4. ועדת מאוימים- תיאום הפעולות בשטחים 5. המנהלה הביטחונית לסיוע (מנהלת השיקום או המנב"ס) 6. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ' בתמוז התשע"ט (23.07.2019) בשם העותר: עו"ד מיכאל י' טפלו בשם המשיבים: עו"ד הדס ערן פסק-דין השופט י' עמית: 1. עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות להנפיק לו אישורי שהייה מתחדשים במסלול של המשיבה 4 (להלן: ועדת המאוימים או הוועדה), הכוללים אישורי עבודה, אפשרות להצטרף למערכת הבריאות של המדינה, ואפשרות לבקש תושבות קבע בחלוף שנתיים. 2. העותר נשוי ולו חמישה ילדים, ומשפחתו מתגוררת באזור. לטענת העותר, הוא שיתף בשעתו פעולה עם רשויות הביטחון בישראל, ועקב כך ניסו להתנקש בו והוא נורה בסוף שנת 2004, ומני אז הוכר על ידי ועדת המאוימים וניתנו לו אישורי שהייה מתחדשים עד שנת 2017. העתירה דכאן הוגשה לאחר שקצין המאוימים ערך שימוע לעותר בשנת 2017, שלאחריו קיימה ועדת המאוימים דיון בעניינו, ונקבע כי אין להאריך את היתרי השהייה. לטענת העותר, הוא עדיין מאוים ואין לזקוף לחובתו את הכניסות לאזור דרך המעברים הרשמיים. בכל פעם מעשרות הפעמים בהן נכנס לאזור, הוא עשה זאת על מנת לקבל טיפול רפואי מרופא המשפחה שלו – טיפול, שלגרסתו, ניתן ברכב של הרופא בסמוך למחסום, ומבלי להיכנס לעומק השטח. 3. נאמר בקצרה, כי לא מצאנו להתערב בשיקול דעתם של המשיבים. אכן, בין השנים 2017-2007 הונפקו לעותר היתרי שהייה מתחדשים בישראל, בהמלצתה של ועדת המאוימים. בשלב מסוים, בהינתן חלוף הזמן ולאחר שהתברר כי העותר נכנס פעמים רבות לשטח האזור, הוחלט לבחון מחדש את עניינו של העותר. כפי שעולה מהחלטת הוועדה, העותר אינו נמנע מלהיכנס למקום מגוריו; וכפי שעולה מהשימוע שנערך לו, ההסברים שנתן לכניסותיו לאזור אינם משכנעים, בלשון המעטה. מכל מקום, עיינו גם בחומר החסוי שהונח בפנינו, ולא מצאנו אינדיקציה המצביעה על סכנה הנשקפת לחיי העותר בכלל, ועל רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל בפרט. מכאן, שהעותר לא עומד בקריטריון המרכזי אשר מנחה את עבודתה של ועדת המאוימים. 4. בשולי הדברים, אציין כי העותר ביקש, בין היתר, כי יפורטו הקריטריונים לקבלת מעמד. גם בקשה זו דינה להידחות. כפי שנפסק לא אחת, אמות המידה על פיהן פועלת ועדת המאוימים הן חסויות, שכן החלטותיה מבוססות בעיקר על מידע מודיעיני חסוי (ראו, לדוגמה, בג"ץ 3085/11 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל, בפסקה 5 והאסמכתאות שם (1.2.2012); בג"ץ 1907/05 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (‏2.2.2012); בג"ץ 3322/11 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל, בפסקה 7 והאסמכתאות שם (18.5.2011)). 5. סיכומו של דבר, כי לא מצאנו עילה להתערבות בהחלטת המשיבים, ואנו דוחים את העתירה. הצו הארעי שניתן ביום 8.3.2018 – בטל. הביטול ייכנס לתוקפו החל מיום 1.10.2019, וזאת על מנת ליתן לעותר שהות נוספת להתארגנות. ניתן היום, ‏כ"א בתמוז התשע"ט (‏24.7.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 18019970_E16.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il