אמגד עדנאן חליפה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1928/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1928/07 ע"פ 2511/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערער בע"פ 1928/07: המערער בע"פ 2511/07: אמגד עדנאן חליפה אחמד אבו גאנם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזרי דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בת"פ 2153/06, מיום 29.1.07, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא צ' סגל ובת"פ 2153/06, מיום 4.2.07, שניתן על ידי כבוד השופט מ' סובל תאריך הישיבה: י"ח בכסלו התשס"ח (28.11.07) בשם המערער בע"פ 1928/07: בשם המערער בע"פ 2511/07: עו"ד ענר טל עו"ד מחמוד רבאח בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד ג'ויה שפירא גב' אדוה פרויד פסק-דין השופט א' א' לוי: בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בחודש ספטמבר 2006 החליטו המערערים לשדוד בית מרקחת. בשעת לילה מאוחרת הם יצאו לבצע את זממם, ואליהם נלווה קטין יליד שנת 1989 (להלן: הקטין). את דרכם עשו בני החבורה ברכב בו נהג אחמד (המערער בע"פ 2511/07), אף שלא היה מורשה לנהיגה. כאשר הגיעו לבית המרקחת בבית חנינא, הם מצאו אותו סגור, ועל כן המשיכו לבית מרקחת אחר הנמצא בשועפאט. תחילה נכנס לעסק אחמד לבדו, במטרה לבדוק את מספרם של הנוכחים שם, ובהמשך הצטרף אליו אמג'ד (המערער בע"פ 1928/07). זה האחרון החזיק בידו אקדח בו איים על העובד במקום אשר מסר לו סכום כולל של 300 ש"ח. לאחר מכן, חקר אמג'ד את העובד על המקום בו מותקנת מצלמת האבטחה, ואחמד ניגש אליה ושבר אותה. לפני שעזבו את המקום, איים אמג'ד על העובד שאם יפנה למשטרה ישובו כל שבוע ויקחו ממנו כסף. בחודש חשוון התשס"ז (נובמבר 2006) הודה אחמד בעובדות אשר יוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות שוד, היזק בזדון ונהיגה ללא רישיון. מערער זה הוסיף וטען, כי לא ידע שמדובר באקדח אמיתי ולתומו סבר כי מדובר באקדח גז. בגין העבירות בהן הורשע נדון אחמד ל-54 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והופעל, בחופף, מאסר על-תנאי בן שנה שעמד כנגדו. גם אמג'ד הורשע בעבירות שוד, אולם היה זה לאחר שמיעתן של ראיות. אמג'ד נדון בחודש שבט התשס"ז (ינואר 2007) על ידי מותב אחר של בית משפט קמא ל-8 שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 2000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5000 ש"ח. שני המערערים משיגים כנגד העונש. אמג'ד טען כי תקופת המאסר שהושתה עליו חורגת מרמת הענישה הנוהגת; לא ניתן בגזר דינו משקל הולם לנסיבותיו האישיות; ולבסוף, העונש שהושת עליו חמור במידה ניכרת מזה שנגזר לאחמד, אף שהאחרון הורשע בעבירות נוספות. גם אחמד סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו, תוך שהוא מדגיש את רכיב הגמול וזונח את עניין שיקומו של העבריין. המערערים קשרו בצוותא-חדא לבצע שוד, ואת זממם הוציאו אל הפועל תוך שימוש באקדח כדי לאיים על קורבנם, ועל כן מנקודת מבט זו לא היה מקום לאבחן ביניהם לעניין העונש. אכן, אחמד אחז באקדח, אולם זו דרכם של מבצעים בצוותא המחלקים ביניהם את המטלות לצורך ביצוע העבירה, ועל כן נושא כל אחד מהם באחריות פלילית למעשיו של האחר. עם זאת, עניין אחד מחייב החמרת יתר בעניינו של אמג'ד, אף שהיקף הרשעתו מצומצם יותר. כוונתי לעברו הפלילי המכביד, שלשיאו הגיע בשנת 2001, כאשר הורשע בעבירת שוד בגינה נדון ל-6 שנות מאסר. אמג'ד שוחרר מאותו מאסר זמן קצר בלבד לפני ביצוע השוד הנוכחי, ללמדך עד כמה רחוק הוא מלהיטיב את דרכיו, ומכך נובעת הסכנה הנשקפת ממנו לציבור בעת שהוא מתהלך חופשי. עם זאת, נראה לנו כי נוכח תקופת המאסר שהושתה על אחמד, ועליה אין המשיבה משיגה, הפער בין עונשיהם של המערערים גדול מן המתחייב, ועל כן יהיה נכון למתן את עונשו של אמג'ד. לפיכך, אנו מחליטים לדחות את הערעור בע"פ 2511/07 בו לא מצאנו ממש, ומאידך, לקבל את הערעור בע"פ 1928/07, כך שתקופת המאסר בפועל בה ישא אמג'ד תעמוד על שש וחצי שנים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, י"ח בכסלו התשס"ח (28.11.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07019280_O04.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il