פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 1791/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1791/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות העותר: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד נעמי בייט פסק-דין השופטת א' חיות: 1. העותר, אסיר המרצה עונש מאסר בן שתיים-עשרה שנים, טוען כי הוא מסייע לשירותי הביטחון מאז שנת 1987 וכי הובטח לו על-ידי שירותי הביטחון כי ככל שתישקף סכנת חיים לבני משפחתו יוענקו להם היתרי שהייה בישראל. העותר מציין כי כך אכן נעשה בעבר וכי בני משפחתו לרבות אימו ואחיו מתגוררים אצלו מזה אחת-עשרה שנים, ככל הנראה בישראל. אולם, כך מוסיף העותר ומציין, בחודש דצמבר 2008 נמסר לו כי כל זכויותיו כסייען נשללות ממנו לרבות מתן סיוע כספי ומתן היתרי שהייה בישראל לאימו ולאחיו. לטענתו נשקפת לו ולבני משפחתו סכנת חיים בשטחי הרשות הפלסטינית, על רקע שיתוף הפעולה שלו עם גורמי הביטחון הישראליים ועל כן הוא מבקש כי יינתנו לאימו ולאחיו היתרי שהייה בארץ (העותר עצמו שוהה, כאמור, בבית הכלא לאחר שנגזרו לו שתיים-עשרה שנות מאסר בגין עבירות מין). 2. עמדת המשיבה היא כי דין העתירה להידחות על הסף ואף לגופה. המשיבה מציינת כי העותר אכן הוכר בשנת 1991 כזכאי לסיוע על-ידי המינהלה הביטחונית לסיוע (להלן: המינהלה) וטופל במסגרת זו עד לשנת 2002, אך הליך שיקומו הסתיים. כחלק מהליך השיקום ניתנו בשנת 1998 לאימו ולאחיו היתרי שהייה זמניים בישראל וכעת, כפי שעולה מן העתירה, הם שוהים בישראל באופן בלתי חוקי. המשיבה טוענת כי אימו ואחיו של העותר, שלא צורפו כעותרים, מעולם לא פנו בבקשה לקבלת סיוע או היתרי שהייה בישראל מוועדת המאוימים (המוסמכת ליתן היתרי שהייה זמניים בישראל לפלסטינים הטוענים כי נשקפת סכנה לחייהם בתחומי האזור בשל שיתוף פעולה או חשד לשיתוף פעולה עם גורמי ביטחון ישראליים). לפיכך, משוועדת המאוימים לא נדרשה לעניין וממילא לא קיבלה כל החלטה בנושא, המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף בכל הנוגע לאימו ולאחיו של העותר מחמת אי מיצוי הליכים וכן מן הטעם שהם כלל אינם צד לעתירה. אשר לעותר עצמו. המשיבה מציינת כי לאחר סיום שיקומו בשנת 2002 ניתן לו סיוע כספי במשך מספר שנים עד לחודש ינואר 2008, והיא מדגישה כי באותו שלב לא התקבלה כל החלטה לבטל את הסיוע הכספי אלא שתקופת הסיוע הגיעה לסיומה. המשיבה מוסיפה ומציינת כי בחודש דצמבר 2008 נדון עניינו של העותר בוועדה לביטול שיקום אשר המליצה לבטל את שיקומו, בין היתר על רקע הרשעתו בשנת 2006 באונס של קרובת משפחה קטינה מעשה אשר בגינו הוא מרצה עתה עונש מאסר ממושך. בהתאם להמלצת הוועדה ובהתאם לכללי המינהלה בסוגיה זו, הוחלט אפוא לבטל את שיקומו של העותר. 3. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי טרם פנייה לקבלת סעד מבית המשפט הגבוה לצדק על העותר למצות את ההליכים העומדים לרשותו בפני הרשות המוסמכת, על מנת לאפשר לה לבחון את טענותיו ולהכריע בהן (ראו: בג"ץ 8259/04 אבו זינה נ' משרד הביטחון, פיסקה 5 (לא פורסם, 20.3.2005); בג"ץ 7481/06 אלעכל נ' שר הפנים (לא פורסם, 10.12.2006); בג"ץ 3459/07 רמלאוי נ' שר הפנים (טרם פורסם, 11.6.2007); בג"ץ 5449/08 פלוני נ' שר הפנים (טרם פורסם, 30.6.2008)). עניינה העיקרי של העתירה הוא בבקשת העותר למתן היתרי שהייה בישראל לאימו ולאחיו בשל סכנת-חיים הנשקפת להם לטענתו. אין מקום כי בית משפט זה יידרש לטענות אלה טרם שנעשתה פנייה בעניין זה לגורם המוסמך, הוא ועדת המאוימים. לאחר שתיבחנה ותוכרענה על ידי הוועדה מכלול טענות העותר ובני משפחתו, אם אכן יפעלו למיצוי ההליכים כאמור, פתוחה בפניהם הדרך לפנות לבית משפט זה, ככל שיראו צורך לעשות כן. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג אדר, תשס"ט (19.3.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09017910_V03.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il