מדינת ישראל נ. ראווה טספריים

בבית המשפט העליון בר"מ 17388-05-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין המבקשת: מדינת ישראל נגד המשיבה: ראווה טספריים בקשת רשות ערעור על פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' אגמון גונן), ביום 19.4.2026, בעמ"נ 45244-03-26 בשם המבקשת: עו"ד מטר בן ישי; עו"ד מוריה פרימן בשם המשיבים: עו"ד אסף וייצן; עו"ד מיכאל כהן-עד פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת מ' אגמון-גונן) בעמ"נ 45244-03-26 מיום 19.4.2026, שבגדרו התקבל ערעור המשיבה על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים) (הדיין א' גדעון) בערר 2579-25 מיום 8.2.2026. במסגרת החלטתו, קיבל בית הדין, באופן חלקי, את הערר שהגישה המשיבה וקבע כי על המבקשת להכריע בבקשת המשיבה לקבלת מקלט תוך שמונה חודשים מיום מתן החלטתו. רקע 2. המשיבה היא אזרחית אריתריאה, ילידת 1985, שנכנסה למדינת ישראל בשנת 2009, ושוהה בה מכוח רישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. בראשית שנת 2018, הגישה המשיבה בקשה למקלט מדיני (להלן: הבקשה למקלט). בבקשה צוין כי המשיבה חוששת כי אם תשוב למדינתה היא תגויס לצבא אריתריאה, וכי המשטר באריתריאה רודף אותה בעקבות חשדות כי היא סייעה בהברחת אנשים אל מחוץ למדינה. 3. משלא התקבלה החלטה בבקשה האמורה, הגישה המשיבה ביום 19.6.2025 ערר לבית הדין לעררים, שבגדרו התבקש בית הדין להורות למבקשת, רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) להכריע בבקשה למקלט, ולחלופין, להעניק למשיבה רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 (להלן: רישיון א/5) עד שתוכרע הבקשה האמורה, זאת בדומה לסעד שנפסק בבג"ץ 4630/17 TAGAL נ' שר הפנים (25.4.2021) (להלן: עניין Tagal). מנגד, המבקשת טענה כי לא ניתן להכריע בבקשה למקלט בעת הנוכחית לנוכח הליך עקרוני שתלוי ועומד בבית משפט זה, בפני הרכב מורחב של חמישה שופטים. יצוין כבר עתה, כי ההליך האמור עניינו באופן הטיפול בבקשות מקלט של אזרחי אריתריאה, שעילתן בטענות לעריקות או להשתמטות מגיוסם לשירות צבאי או לאומי בארצם (בר"מ 67835-09-24 רשות האוכלוסין וההגירה נ' פלוני (להלן: בר"מ 67835-09-24)). עוד ציינה המבקשת, כי עד אשר תינתן ההכרעה בהליך העקרוני, ולנוכח ההשפעה שעשויה להיות להכרעה זו על בקשותיהם של מבקשי מקלט רבים מאריתריאה, מעוכבים הליכים שעניינם בבקשות למקלט שבבסיסן העילה שבמרכז בר"מ 67835-09-24. 4. בית הדין לעררים קיבל באופן חלקי את הערר של המשיבה. בית הדין קיבל את דברי בא-כוח המשיבה בדיון שהתקיים לפניו כי האמור בבקשה למקלט בנוגע לחששה של המשיבה מגיוס לא נכתב על דעתה והיא אינה עומדת מאחוריו – וקבע כי הטענה בדבר חששה של המשיבה מגיוסה לשירות צבאי באריתריאה אינה עומדת בבסיס בקשתה למקלט. נקבע כי הבקשה למקלט עניינה בעילה פרטנית שעיקרה בטענת המשיבה כי מדינתה מייחסת לה סיוע להברחת אזרחים מהמדינה; ומשכך, אין לבקשה למקלט נגיעה לבר"מ 67835-09-24 ואין מקום לעכב את בירורה עד להכרעה בהליך הנ"ל. בהמשך לכך, קבע בית הדין לעררים כי "לאור העובדה שבבקשת המקלט של העוררת [המשיבה בהליך דנן – י"ו] אכן הופיעה אמירה הנוגעת לחשש מגיוס לא מצאתי כי יש לייחס למשיבה [המבקשת בהליך דנן – י"ו] שיהוי מנהלי החורג מעניינם של יתר נתיני אריתריאה שהמשיבה נמנעת מלהכריע בבקשתם מפאת מחלוקות מהותיות" (פס' 10). 5. לנוכח האמור, ובכפוף לכך שהמשיבה לא תעלה טענה לקיומה של עילת מקלט בגין גיוסה או עריקתה משירות צבאי באריתריאה, בית הדין לעררים הורה למבקשת לזמן את המשיבה לראיון לבחינת הבקשה למקלט; ולהכריע בבקשה תוך שמונה חודשים מיום מתן ההחלטה (בלוח זמנים דומה לזה שנקצב בעניין Tagal). עוד נקבע, כי לאור העובדה שסירוב המבקשת ליתן למשיבה רישיון א/5 באופן זמני נבע גם מעיכוב בירור הבקשה בהינתן ההליך בבר"מ 67835-09-24, אין מקום להורות על מתן רישיון א/5 למשיבה אם לא תוכרע הבקשה למקלט במועד שנקצב, ועד אשר תתקבל הכרעה כאמור. 6. על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי, שבמסגרתו טענה כי נפל שיהוי בלתי סביר בהתנהלותה של הרשות בבחינת הבקשה למקלט; וכי בנסיבות העניין, יש להעניק למשיבה רישיון א/5 עד שתוכרע הבקשה האמורה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וקבע כי נפל "שיהוי חמור" בהתנהלות המבקשת, שנמנעה מלהכריע בבקשה למקלט במשך שמונה שנים. עוד הודגש, כי במשך תקופה זו, המשיבה אינה זכאית לקבל את הזכויות להן הייתה זכאית אילו בקשתה הייתה מוכרעת ומתקבלת תוך זמן סביר. על כן, נקבע, כי לא די בקציבת מועד להכרעה בבקשה למקלט, ויש ליתן למשיבה סעד לתקופת הביניים עד להכרעה האמורה. בית המשפט המחוזי ביטל אפוא את החלטת בית הדין לעררים והורה למבקשת להעניק למשיבה רישיון א/5 באופן זמני, עד שתוכרע הבקשה למקלט. מכאן הבקשה שלפנינו. טענות הצדדים 7. המבקשת טוענת כי יש ליתן לה רשות לערער שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי טומן בחובו השלכות רוחב משמעותיות על מדיניות ההגירה של מדינת ישראל ועל אלפי בקשות למקלט שממתינות להכרעת הרשות. 8. לגופו של עניין, טוענת הרשות כי אמנם בעניין Tagal הוקצב מועד למתן החלטה בבקשות למקלט של נתיני סודן, יוצאי דרפור ויוצאי חבל הרי הנובה והנילוס הכחול (להלן: יוצאי דרפור), ונקבע כי אם לא תינתן החלטה עד למועד שהוקצב, יוענקו למבקשים אלו רישיונות א/5 עד להכרעה בבקשותיהם; אולם, אין מקום ליתן סעד מעין זה במקרה דנן, זאת משני טעמים: ראשית, ענייננו שונה באופן מהותי מעניין Tagal, שכן, בעניין Tagal לא נקבעו אמות מידה לבירור הבקשות למקלט של יוצאי דרפור והן לא התבררו כלל במשך תקופה בלתי מבוטלת, ואילו בעניינו, הוכרעו אלפי בקשות למקלט של אזרחי אריתריאה וקיימות אמות מידה לבחינתן; ושנית, יש להמתין עד להכרעה בבר"מ 67835-09-24 משזו עשויה להשפיע על מתכונת הבירור של בקשות למקלט שהגישו אזרחי אריתריאה. עוד טוענת המבקשת, באשר לשיהוי שייחס לה בית המשפט המחוזי, כי ההיקף הנרחב של הבקשות למקלט מחייב השקעת משאבים רבים מצִדה, וכי ההתפתחויות האחרונות בנוגע לבקשות שהגישו אזרחי אריתריאה משליכות על אופן בירור הבקשות וקצב הטיפול בהן. נטען בנוסף, בנוגע לבקשתה של המשיבה למקלט, כי עד אשר הובהר שהמשיבה אינה עומדת על טענת הגיוס שצוינה בבקשתה, פעלה הרשות כפי שהיא נוהגת ביחס ליתר הבקשות למקלט שזו עילתן, לנוכח ההליך בבר"מ 67835-09-24 התלוי והעומד. לפיכך, לטענת המבקשת, לא ניתן לייחס לה השתהות חריגה בטיפול בבקשה למקלט, שמצדיקה סעד קיצוני של מתן רישיון א/5 טרם ההכרעה בבקשה. הודגש כי סעדים דומים שהתבקשו על ידי מבקשי מקלט אזרחי אריתריאה נדחו לא פעם על ידי בית משפט זה. 9. מנגד, המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות, משהמקרה דנן נטוע בנסיבותיה הקונקרטיות וכלל לא מגלה שאלה משפטית עקרונית בעלת השלכות רוחב. לגופו של עניין, המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל הקביעות העובדתיות בהחלטת בית הדין לעררים. עוד מדגישה המשיבה, כי עילת הבקשה למקלט שהגישה, היא עילה פרטנית ושונה מהעילה הנדונה במסגרת ההליך בבר"מ 67835-09-24, ולכן אין כל הצדקה בעיכוב בירור בקשתה עד להכרעה בהליך האמור. דיון והכרעה 10. לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, ולנוכח השלכות הרוחב, מצאנו לדון בבקשה כבערעור מכוח סמכותנו לפי תקנות 149(2)(ב) ו-138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בהתאם, המבקשת תכונה להלן גם המערערת. אקדים ואומר כי הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל; וכך אציע לחבריי להורות. 11. אפתח במובן מאליו; הרשות מחויבת לפעול בתוך פרק זמן סביר בהכרעה בבקשות למקלט. וביתר שאת, לנוכח הפגיעה בזכויות הפרט שעלולה להיגרם כתוצאה מהשיהוי בהתנהלותה של הרשות. ויוער, כפי שצוין בעניין Tagal, כי הרישיון לישיבת ביקור שבו מחזיקה המשיבה, כמו גם מבקשי מקלט אחרים, לא מקנה זכויות סוציאליות (דוגמת ביטוח בריאות ממלכתי) ומאפשר לעבוד בישראל רק בשל מדיניות אי-האכיפה שבה נוקטת המדינה. כל אימת שלא מוכרעות בקשות למקלט, מבקשיהָ נתונים תחת אי-ודאות קשה ומנהלים את חייהם בישראל בחוסר יציבות (ראו: עניין Tagal, בפס' 19 לפסק הדין של הנשיאה א' חיות ובפס' 5 לפסק דיני). אולם, אי עמידה בחובה לפעול כאמור, אינה מניבה, ככלל, את מתן הסעד של הענקת רישיון א/5 למבקש המקלט. כידוע, "הסעד השגרתי שבית משפט זה נוטה להעניק למי שנפגע מהפרת חובתה של רשות לפעול במהירות הראויה הוא מתן צו המורה לרשות לפעול בתוך פרק זמן קצוב" (עניין Tagal, בפס' 26 לפסק הדין של הנשיאה א' חיות; ראו גם: שם, בפס' 6 לפסק דיני). יש לזכור כי חיוב הרשות להעניק למבקש המקלט רישיון כאמור, אף אם כסעד זמני, הוא סעד קיצוני וחריג המהווה התערבות בשיקול דעת הגורם המקצועי (ראו: בג"ץ 5931/04‏ מזורסקי נ' מדינת ישראל, משרד החינוך, פ"ד נט(3) 769, 784-783 (2004)), ויש אפוא להותיר סעד זה למקרים מיוחדים, שהמקרה שלפנינו רחוק מלבוא בגדרם. 12. בענייננו, כפי שניתן להיווכח מהבקשה למקלט, וכפי שצוין בהחלטתו של בית הדין לעררים, בקשת המשיבה כללה מלכתחילה טענה בדבר חששה מגיוסה לצבא אריתריאה עם חזרתה למדינתה. בהינתן ההליך בבר"מ 67835-09-24, שההכרעה בו צפויה להשליך על הטיפול והבירור של בקשות למקלט שעילתן בטענה כאמור, אין לבוא בטרוניה למערערת על שבחרה להמתין להכרעה העקרונית בסוגיה על ידי בית משפט זה (וראו: בר"מ 9742-04-25 גברמיכאל נ' רשות האוכלוסין וההגירה (21.12.2025); בר"מ 36964-04-25 טספאי נ' שר הפנים (21.12.2025)). אם כן, בנסיבות העניין, לא ניתן לייחס למשיבה "שיהוי חמור" בבירור הבקשה. 13. משנמצא, רק בהמשך הדרך, בעקבות דבריו של בא-כוח המשיבה בדיון שנערך לפני בית הדין לעררים, כי בקשת המשיבה אינה מעוררת את הסוגייה שעומדת במרכזו של בר"מ 67835-09-24, ולכן אין מקום לעכב את הטיפול בה – בצדק הסתפק בית הדין לעררים במתן הסעד השגרתי של קציבת מועד למתן החלטה בבקשה האמורה; מבלי להורות על הענקת רישיון א/5 למשיבה עד שתוכרע הבקשה למקלט. יצוין כי גם בעניין Tagal, נקצב תחילה מועד לטיפול בבקשות למקלט של יוצאי דרפור, ונקבע כי רק אם הרשות לא תעמוד במועד שהוקצב לה יוענקו רישיונות א/5 ליוצאי דרפור עד אשר יינתנו החלטות בבקשותיהם (ראו: שם, בפס' 27-26 לפסק הדין של הנשיאה א' חיות). בענייננו, בית המשפט המחוזי נתן למשיבה סעד מרחיק לכת, שלפיו עוד בטרם יחלוף המועד שקצב בית הדין לעררים למתן החלטה בבקשה למקלט (שבוטל למעשה בפסק הדין), על הרשות להעניק למשיבה רישיון א/5 באופן זמני עד להכרעה בבקשתה האמורה. 14. לנוכח כלל האמור לעיל, אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, נבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ונעמיד את החלטת בית הדין לעררים על כנה: המערערת תזמן את המשיבה לראיון לבחינת בקשתה למקלט, ותכריע בבקשה זו תוך שמונה חודשים. לנוכח הימשכות ההליכים, מובהר כי שמונת החודשים האמורים ייספרו מיום מתן פסק דיננו; אולם טוב תעשה הרשות אם תשלים את בירור הבקשה ותכריע בה במועד מוקדם יותר. עוד אציע, כי בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה סיוון תשפ"ו (10 יוני 2026). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט