חגי מזורסקי נ. מדינת ישראל-משרד החינוך

פסק-דין בתיק בג"ץ 5931/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5931/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא א' מצא כבוד השופט מ' חשין העותרים: 1. חגי מזורסקי 2. עו"ד תמר עזורה 3. עו"ד יואב סתיו 4. אורי וייל 5. סוזן וייל 6. יהודית קורנפלד 7. משה גולדנברג 8. ד"ר איריס טל 9. עדי טל 10. יונת שלזינגר 11. בתי ושלר 12. אמיר רימון 13. עופר גיא רון 14. ד"ר אדם טלר 15. זיסרמן בצלאל מאיר 16. ד"ר אלי זנגביל 17. גילה קרש 18. גיל בר-אילן 19. שלכת פרננד 20. איימי אוזן 21. מיכל הולצמן 22. אמתי ירון 23. ד"ר שמעון שטרוך 24. יוחאי לבני 25. עו"ד שרון שוופי 26. אלי בירן 27. רונה כהן 28. מיכל אליעד 29. ראובן ששון 30. מיכל נחליאלי 31. סמדר אברהם 32. יחיאל טל 33. מרק לוין 34. נעמי ויינגורד (אמא של לילי הרמן) 35. יוליה זמד 36. יעל בוסקילא 37. משה ברק 38. מיכל שתקאי (אמא של מעיין בוויס) 39. עמרי רוטמן 40. מיכל קהלני 41. טיירוב גלינה 42. ד"ר קרליבך רחל 43. אולגה פרברוף 44. יבגני קופליוביץ 45. דמיטרי רזאיובסקי 46. אלכסנדרה אנימאה 47. ילנה אברמוב 48. יצחק אולצ'דיבסקי 49. אנה אסייב פרידמן 50. פיטר ויינטרוב 51. קיריל ויסמן 52. אירנה טיטוב 53. מרגולין גאנדי 54. איגור נפיודוב 55. בנימין סדיקוב 56. ילנה פנצ'נקו 57. רומן קוקוטוב 58. אנטולי רזומני 59. ילנה שנוקל 60. גנדי צ'אוסובסקי 61. שלי עטר 62. יוליה זמד 63. לידיה סעד 64. ד"ר אדם טלר 65. ממי גנוסר 66. גילה קרש 67. דוד קליין 68. אורלי סיוון 69. דלית לוי 70. מאיר לוי 71. ענת איווניר 72. טלי ספינר 73. אורלי רוזנברג 74. שרון פרנלי 75. הניה שאול 76. בני רוכברגר 77. בוריס פינקל 78. יעל אשחר 79. אירנה אורביאנו 80.אולגה קריצ'מן 81. סווטלנה איגל 82.אירנה שפרנסקי 83. ורה פרידלנדר נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד החינוך 2. בית-הספר המקיף מאיר שפיה 3. עמותת מופת - קבוצה לקידום הוראה 4. עיריית אור עקיבא 5. מועצה מקומית זכרון-יעקב המבקש להצטרף: איגוד ערים אזור שומרון (מוסדות חינוך על יסודיים) עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריכי הישיבות: ט' בתמוז תשס"ד (28.6.2004) ט"ו בתמוז תשס"ד (4.7.2004) בשם העותרים: עו"ד מ' עזורה בשם המשיבה 1: עו"ד ד' בריסקמן בשם המשיב 2: עו"ד ע' מיכלין בשם המשיבה 3: עו"ד א' גיצלטר בשם המשיבה 4: עו"ד א' גורה בשם המשיבה 5: עו"ד י' ברזילי בשם המבקש להצטרף: עו"ד נ' רם פסק-דין המשנה לנשיא א' מצא: עניינה של העתירה בבקשת העותרים, הורים לילדים שבשנת הלימודים תשס"ד סיימו את חוק לימודיהם בכיתות ו' ו-ז', לאפשר לילדיהם ללמוד בבית-הספר המקיף מאיר שפיה במסגרת תוכנית "מופת". העתירה הוגשה לבית-המשפט ביום 23.6.2004. משום דחיפות העניין נדונה העתירה לפנינו בימים 28.6.2004 ו‑4.7.2004. ביום 20.7.2004 החלטנו לקבל את העתירה בחלקה, וכך פסקנו: בהסכמת בעלי-הדין נדונה עתירה זו לפנינו כאילו ניתן בה צו-על-תנאי, ולאחר עיון בה, בטיעוני הצדדים ובבקשת ההצטרפות, הננו מחליטים כלהלן: (א) רושמים אנו לפנינו את הצהרת המשיבה 1, כי ילדי עותרים שבשנת הלימודים תשס"ד למדו בכיתות ז' במסגרת תוכנית מופת בבית-הספר המקיף מאיר שפיה אושרו להמשך לימודים בבית-הספר האמור גם בשנות הלימודים הבאות. (ב) ביחס לילדי עותרים, שבשנת הלימודים תשס"ד סיימו את לימודיהם בכיתות ו', ובקשותיהם להירשם ללימודים בכיתות ז' בבית-הספר המקיף מאיר שפיה אושרו (או תאושרנה) על-ידי ועדת המעברים, נעשה בזה צו מוחלט המורה למשיבה 1 לאשר את לימודיהם בבית-הספר מאיר שפיה בשנת הלימודים תשס"ה וכן בשנות הלימודים הבאות. (ג) אין בהצהרת המשיבה 1 שבפסקה (א) ובצו המוחלט שבפסקה (ב) כדי למנוע מן המשיבה 1 לנקוט בהליכים הנחוצים להגדרת מעמדו של בית-הספר המקיף מאיר שפיה לעניין קליטתם במסגרתו, בשנות הלימודים תשס"ו ואילך, של תלמידים חיצוניים. ככל שתפעל להשלמתו של ההליך האמור לפני פגרת חג הפסח בשנת הלימודים הקרובה, מי שיבקשו להשיג על צדקת ההחלטה לא יישמעו בטענה, שפתיחת בית-הספר לתלמידים חיצוניים בשנות הלימודים תשס"ד ותשס"ה, יצרה בקרב הורים ותלמידים אחרים אינטרס הסתמכות, או ציפייה מוצדקת, כי בית-הספר ייפתח לתלמידים חיצוניים גם בשנות הלימודים הבאות. המשיב 1 (משרד החינוך) ישלם לעותרים את הוצאות העתירה, כפי שתשומנה על-ידי כבוד הרשם, ושכר-טרחת עורך-דין בסך -15000 ₪. הנימוקים לפסק-דיננו יינתנו בנפרד. 2. נימוקינו לפסק-דין זה יובאו להלן. אך כדי שהדברים יהיו מובנים, נקדים ונתאר את ההשתלשלות העובדתית והדיונית. רקע עובדתי ודיוני 3. בית-הספר המקיף מאיר שפיה (המשיב 2) הוא בית-ספר חקלאי פנימייתי. עד לסיומה של שנת הלימודים תשס"ג למדו בו רק חניכי הפנימייה. לקראת שנת הלימודים תשס"ד החליט בית-הספר, בשיתוף עם עמותת "מופת - קבוצה לקידום הוראה" (המשיבה 3), לפתוח שתי כיתות ז' אקסטרניות, שבמסגרתן ייקלטו גם תלמידים חיצוניים מיישובי הסביבה. כיתות אלה יועדו לפעול במסגרת תוכנית "מופת" - תוכנית שש-שנתית לקידום לימודי המדעים בשילוב מחויבות חברתית - אשר נועדה לתלמידים המבקשים למצות את הפוטנציאל הגלום בהם, גם אם אינם בעלי הישגים גבוהים. החלטה זו זכתה (ביום 14.4.2003) לברכת המפקחת מטעם המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך. במסמך שהוכתר במילים "אישור לפתיחת כיתות מדעיות בשיתוף תוכנית 'מופת'", כתבה המפקחת למנהל בית-הספר: כפי שהתרשמתי מהעיון בחומר ומהשיחה שקיימנו בינינו, התוכנית מאוד מעניינת ומוצלחת ועשויה לקדם מאוד את רמת הלימודים בביה"ס. אני מאשרת את פתיחת כיתות ז' המדעיות, מברכת אתכם על המהלך ומאחלת לכם הצלחה בקליטת התלמידים מהסביבה. בהסתמך על אישור זה החל בית-הספר בפרסום התוכנית ובקליטת תלמידים במסגרתה מיישובי הסביבה - אור-עקיבא, זכרון-יעקב וחריש-קציר. בשלב מסוים התברר כי רשויות החינוך המקומיות של אור-עקיבא ושל זכרון-יעקב מתנגדות למעבר תלמידים מבתי-הספר שבאזוריהן לבית-הספר שפיה. בעקבות זאת אסר מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך (ביום 26.6.2003) על מנהל בית-הספר שפיה להמשיך בקליטת התלמידים, כל עוד לא יינתן לכך אישור על-ידי מנהל המחוז. כן הורה מנהל המחוז למנהל בית-הספר לבטל את רישומם של התלמידים שכבר נרשמו ללימודים בבית-הספר שפיה בשנת הלימודים תשס"ד. חרף זאת המשיך בית-הספר בהכנות לפתיחת התוכנית. זאת, לטענתו, בשל הבטחה על-פה שניתנה לו על-ידי מנהל המחוז, כי ישקול "ברוח אוהדת" לאשר את ביצוע התוכנית, אם הרשויות המקומיות הנוגעות בדבר תאשרנה לתלמידים המעוניינים בכך ללמוד שלא באזורי הרישום שלהם. 4. ביום 31.8.2003, עם פתיחתה של שנת הלימודים תשס"ד, נפתחו בבית-הספר שפיה שתי הכיתות החדשות, שבהן הופעלה תוכנית מופת, והתלמידים החיצוניים החלו ללמוד בהן. סמוך לאחר מועד זה, ולנוכח העובדה שהרשויות המקומיות לא אישרו את מעברם של התלמידים, הורה משרד החינוך למנהל בית-הספר שפיה להפסיק לאלתר את לימודי התלמידים החיצוניים במוסדו. כנגד החלטה זו עתרו הורי התלמידים, ביום 18.9.2003, לבית-המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (עת"ם 1292/03), ובו ביום נתן בית-המשפט (סגן הנשיא, השופטת ב' גילאור), במעמד צד אחד, צו זמני אשר מנע את הוצאת התלמידים מבית-הספר. ביום 2.10.2003, לאחר שבית-המשפט המחוזי קבע מועד לדיון בעתירה המינהלית, קיימה מנכ"לית משרד החינוך, גב' רונית תירוש, דיון בהשתתפות נציגי בית-הספר. בסכמה דיון זה ציינה המנכ"לית, בין היתר, כי אין לה התנגדות למעבר התלמידים לבית-הספר שפיה, אם יהיו לכך אישורים בכתב של "הרשויות המקומיות השולחות", ובלבד שמעבר התלמידים לא ידלל את בתי-הספר באזוריהם. ובהתייחסה לשאלת מעמדו של בית-הספר שפיה קבעה המנכ"לית, כי "לקראת שנה"ל תשס"ה יתקיים דיון עקרוני ברמת מטה, שבו ייבדק המירקם האזורי של ביה"ס". יצוין כבר עתה, כי הדיון העקרוני שעל החלטתה לקיימו הודיעה המנכ"לית בסיכומה, לא התקיים בסופו של דבר. מכל מקום, לאור עמדת המנכ"לית, ולאחר שגם בית-המשפט המינהלי הורה להם (ביום 31.12.2003) לעשות כן, פנו ההורים אל הרשויות המקומיות השולחות בבקשות לאשר את מעבר התלמידים. הפניות נעשו בהגשת בקשות מתאימות ל"ועדות מעברים", הפועלות ברשויות החינוך המקומיות הרלוונטיות. מאחר שצו המניעה הזמני יצר, הלכה למעשה, עובדות מוגמרות ביחס ללימודי התלמידים החיצוניים שנקלטו בכיתות ז' בשנת הלימודים תשס"ד, ומאחר שתוכנית מופת היא תוכנית שש-שנתית, התייחסו הבקשות להמשך לימודי התלמידים בבית-הספר שפיה, בכיתות ח' עד י"ב, לאמור, משנת הלימודים תשס"ה ואילך. בקשות התלמידים תושבי אור-עקיבא הוגשו לוועדת המעברים של עיריית אור-עקיבא (המשיבה 4), אך זו נמנעה מלהתכנס כדי לדון בהן. בקשות התלמידים תושבי זכרון-יעקב הוגשו לוועדת המעברים של "איגוד ערים אזור שומרון (מוסדות חינוך על יסודיים)" (איגוד ערים שומרון), המשמש כרשות החינוך המקומית של מספר רשויות מקומיות, ושבמועד הרלוונטי גם המועצה המקומית זכרון-יעקב (המשיבה 5) נכללה ביניהן. ועדת המעברים של איגוד ערים שומרון הביעה תרעומת על כך שהתלמידים תושבי זכרון-יעקב החלו את לימודיהם בבית-הספר שפיה מבלי לקבל את אישורה. עם זאת, לאור העובדות שנוצרו בשטח ובשל אופייה של תוכנית מופת, החליטה הוועדה כי טובת הילדים מחייבת לאשר בדיעבד את המשך לימודיהם במסגרת התוכנית עד לכיתה י"ב. אשר לתלמידי חריש-קציר, הרי שמן החומר שהוגש לנו במסגרת העתירה לא עולה אם גם הם הגישו בקשות מעבר פורמאליות לרשות החינוך המקומית ביישובם. עם זאת אין מחלוקת בין הצדדים, כי רשות החינוך של חריש-קציר תומכת במעבר. מכאן שעניינם של תלמידים אלה לא עורר קושי. 5. משהדיון העקרוני בדבר מעמדו האזורי של בית-הספר שפיה - שעל קיומו כזכור הורתה מנכ"לית משרד החינוך - בושש מלהתקיים, החל בית-הספר להיערך, על דעת עצמו, לקראת פתיחת כיתות ז' אקסטרניות חדשות במסגרת תוכנית מופת גם בשנת הלימודים תשס"ה. ביום 10.5.2004 הודיע בית-הספר לבית-המשפט לעניינים מינהליים, כי ההרשמה לשנת הלימודים תשס"ה הסתיימה, וכי הנרשמים לכיתה ז' (שלא נכללו בין העותרים בעת"ם 1292/03) הונחו להגיש בקשות העברה לוועדות המעברים ברשויות החינוך המקומיות ביישוביהם. 6. ביום 24.5.2004 נתן בית-המשפט פסק-דין בעת"ם 1292/03. מפסק-הדין עלה, כי בית-המשפט שוב לא ראה צורך להכריע בעתירה לגופה: עניינם של תלמידי זכרון-יעקב וחריש-קציר, שהחלו את לימודיהם בשנת תשס"ד, לא היה טעון עוד הכרעה שיפוטית; משרד החינוך לא עמד על דרישתו להפסקת לימודיהם של תלמידי אור-עקיבא עוד במהלך שנת הלימודים תשס"ד (שכבר עמדה להסתיים); ואילו החלטותיה העתידיות של ועדת המעברים של אור-עקיבא, ביחס ללימודיהם של תלמידי אור-עקיבא בשנים הבאות, לא היוו חלק מן התשתית שעליה נסמכה העתירה. בנסיבות אלו החליט בית-המשפט לדחות את העתירה. אך חרף החלטתה לדחות את העתירה - ובשל ההנחה "שתהיה לכך השלכה על הדיונים וההחלטות של ועדות המעברים" - מצאה סגן הנשיא גילאור מקום וטעם להציג את עמדתה גם לגוף העניין. בהתייחסה לשאלה אם העותרים נהגו בתום-לב ציינה, כי לנוכח המצג של בית-הספר ועמותת מופת כלפיהם, ולפיו התוכנית קיבלה את האישור הנדרש ממשרד החינוך (מצג שהתבסס, בין היתר, על אישור המפקחת מיום 14.4.2003), אין היא רואה "כי הייתה לעותרים סיבה להניח שתתעורר בעיה מצד משרד החינוך ומובנת תחושתם כי נקלעו, שלא מרצון, למאבק לא להם בין הגורמים החינוכיים השונים". כן קבעה כי אינה "שותפה לדעה שההורים ניסו לחתור תחת פעולת הרשות באופן המסכל במכוון פעילות מנהלית תקינה ונראה כי ביקשו בתום לב לרשום את ילדיהם לביה"ס". עם זאת ציינה, כי לדעתה "אין לקבל טענת העותרים כי קמה להם זכות מכח הבטחה שלטונית ברורה, כי יינתן להם להמשיך לימודיהם בתכנית החדשה ולפחות עד לסוף שנת הלימודים". היא הוסיפה וציינה, כי "אל מול התנהגות העותרים, נפלה שגגה בהתנהלות ביה"ס", בכך שהמשיך להיערך לפתיחת הכיתות גם כשנודע לו על התנגדות הרשויות המקומיות ומנהל המחוז במשרד החינוך. בהתייחסה לבקשות התלויות ועומדות לפני ועדת המעברים של אור-עקיבא העירה סגן הנשיא, כי שוכנעה שהמשך הלימודים במסגרת התוכנית עד לכיתה י"ב מהווה אבן פינה בה, ועל כן הוצאתם מהתוכנית של מי שכבר השלימו את לימודי כיתה ז' במסגרתה עלולה להסב להם נזק. זאת ועוד: לאור אופייה המיוחד של התוכנית, דילול משתתפיה בהוצאתם ממסגרתה של תלמידי אור-עקיבא, צפוי לפגוע גם בתלמידי זכרון-יעקב וחריש-קציר, שימשיכו ללמוד באותה מסגרת. עם זאת הסכימה השופטת, כי גם לבית-הספר באור-עקיבא נגרם נזק בשל עזיבת תלמידיו לטובת תוכנית מופת. לסיום הביעה סגן הנשיא צער על כך שמנכ"לית משרד החינוך לא דיווחה במסגרת סיכומיה מה עלה בגורל הדיון העקרוני, שלפי הנחייתה מיום 2.10.2003 אמור היה להתקיים לקראת שנת הלימודים תשס"ה. על כך הוסיפה ואמרה: אניח כי בטרם קבלת החלטת ועדת המעברים של [עיריית אור-עקיבא], או ועדת מעברים מרשויות חינוך אחרות, שתבחן בקשות חדשות של תלמידים, תינתן התייחסות [מנכ"לית משרד החינוך] לתוכנית מופת בביה"ס, בהשתלבות התוכנית עם המלצות ועדת דברת, במיוחד בהתחשבות רצון ההורים והתלמידים ללמוד בביה"ס שפיה במסגרת תוכנית מופת. 7. בימים 17.5.2004 ו-18.5.2004 (כשבוע לפני מתן פסק-הדין בעת"ם 1292/03), החליטה ועדת המעברים של איגוד ערים שומרון לדחות את בקשות התלמידים החדשים, תושבי זכרון-יעקב (אשר לא היו צדדים לעת"ם 1292/03), ללמוד בכיתה ז' בבית-הספר שפיה בשנת הלימודים תשס"ה. ביום 6.6.2004 (כשבועיים לאחר מתן פסק-הדין בעת"ם 1292/03) החליטה ועדת המעברים של עיריית אור-עקיבא לדחות את כל הבקשות ללימודים בבית-הספר שפיה בשנת הלימודים תשס"ה - הן בקשות התלמידים שכבר למדו שם בתשס"ד בכיתה ז' (מכוח צו המניעה הזמני שניתן במסגרת עת"ם 1292/03), והן בקשות תלמידים שסיימו בשנת תשס"ד את לימודי כיתה ו' באור-עקיבא. על החלטות אלו של ועדות המעברים השיגו הורי התלמידים בשתי עתירות חדשות שהוגשו על-ידם לבית-המשפט לעניינים מינהליים. ואף שתי עתירות אלו - עת"ם 2160/04 (מטעם הורי התלמידים תושבי זכרון-יעקב) ועת"ם 2194/04 (מטעם הורי התלמידים תושבי אור-עקיבא) - נדונו, במאוחד, לפני סגן הנשיא גילאור. ביום 10.6.2004, בעקבות דיון דחוף שקיימה, נתנה סגן הנשיא החלטה בשתי העתירות. בהחלטתה נקבע, כי ועדת המעברים באור-עקיבא לא קיימה דיון פרטני בעניינו של כל אחד מהילדים המבקשים, אלא קיבלה החלטות אחידות שהשיקול המרכזי בבסיסן הוא טובת בית-הספר באור-עקיבא. לפיכך פסקה, כי בעניינו של כל אחד מהעותרים מאור-עקיבא יקוים דיון נפרד לפני ועדת העררים להעברות (שבראשות מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך). באשר לזכרון-יעקב נקבע, כי החלטות ועדת המעברים של איגוד ערים שומרון מבוטלות, בשל פגמים שונים שנפלו בהן, וכי עניינם של העותרים מזכרון-יעקב יידון מחדש לפני ועדת מעברים אחרת, מצומצמת, שבה יהיה רוב לאנשי המועצה המקומית זכרון-יעקב. זאת, בין היתר, על רקע סכסוך שהתגלע בין איגוד ערים שומרון לבין המועצה המקומית זכרון-יעקב. הוברר כי המועצה המקומית תמכה במעבר תלמידיה לבית-הספר שפיה וכפרה בסמכותו של האיגוד למנוע את מעבר התלמידים. בהחלטתה הנחתה סגן הנשיא גילאור את ועדת העררים להעברות (לעניין אור-עקיבא) ואת ועדת המעברים המצומצמת (לעניין זכרון- יעקב) באשר לשיקולים השונים שעליהן להביא בחשבון, ולעניין זה הפנתה, בין היתר, לפסק-דינה מיום 24.5.2004 בעת"ם 1292/03 וכן ל"רוח המלצות ועדת דברת". יצוין כי על החלטה זו לא ביקש איש מן הצדדים רשות-ערעור לבית-המשפט העליון. 8. ביום 14.6.2004 התכנסה ועדת המעברים המצומצמת ואישרה את כל בקשות ההעברה של תלמידי זכרון-יעקב. החלטות אלו הובאו לעיונו של מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך, שבידו הסמכות לבטלן. כן הונחו לפני מנהל המחוז העררים שהוגשו, בהתאם להנחיית בית-המשפט, על החלטות ועדת המעברים של אור-עקיבא. אך ביום 16.6.2004 - ובעוד החלטותיהן של שתי ועדות המעברים ממתינות לבחינתו של מנהל המחוז בהתאם לקריטריונים שקבע בית-המשפט - שלחה מנכ"לית משרד החינוך להנהלת בית-הספר שפיה מכתב, שבמחי-יד רוקן את כל ההליכים מתוכנם. ממכתב זה עלה, כי המנכ"לית חזרה בה מהחלטתה מיום 2.10.2003, ש"לקראת שנה"ל תשס"ה יתקיים דיון עקרוני ברמת מטה, שבו ייבדק המירקם האזורי של ביה"ס". מטרתו של הדיון המתוכנן, שעליו הודיעה המנכ"לית בהחלטתה המקורית, הייתה לבחון אם ראוי להכיר בבית-הספר שפיה כבית-ספר "על-אזורי", ובכך לאפשר לו לקלוט תלמידים חיצוניים משנת הלימודים תשס"ה ואילך (בכפוף לאישורה של הרשות השולחת). ואילו עתה, משהחליטה כי שאלת מעמדו של בית-הספר לא תיבחן לגופה, קבעה המנכ"לית כי "ביה"ס שפיהמנוע מקליטתם של תלמידים אקסטרניים חדשים לכיתה ז' ולפיכך אישור הרשות השולחת אינו רלוונטי". את החלטתה החדשה נימקה המנכ"לית באומרה: לאחר בדיקת הנושא, החלטתי כי בשלב זה, לאחר אימוצן של עיקרי ההמלצות של התוכנית הלאומית לחינוך של כח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל (דו"ח דברת), הקובע, בין היתר, כי לא יפתחו במשך מספר שנים בתי ספר ייחודיים ועל איזוריים חדשים (המלצה 5.9), לא יועבר עניין בית הספר לעיונה של הועדה לפתיחת בתי ספר ייחודיים ועל איזוריים ..., בשונה מהאמור בישיבה מיום 2.10.03. בסיום מכתבה ציינה המנכ"לית, כי "עם זאת, תלמידי בית הספר, המתגוררים בישובים הסמוכים והחלו לימודיהם בבית הספר בשנה"ל תשס"ד, יוכלו להמשיך ללמוד בבית הספר, אם יחפצו בכך". יצוין, כי המלצות "ועדת דברת", שעליהן סמכה מנכ"לית משרד החינוך את החלטתה החדשה, הוגשו לשרת החינוך עוד ביום 2.5.2004 ואומצו על-ידי הממשלה ביום 16.5.2004; דהיינו עוד לפני הגשת העתירות בעת"ם 2160/04 ועת"ם 2194/04, וממילא אף לפני מתן החלטת בית-המשפט בהן (ביום 10.6.2004). חרף זאת, במסגרת הדיון בעתירות, לא העלה משרד החינוך לפני בית-המשפט את האפשרות, שבהתבסס על המלצות הוועדה תקבל המנכ"לית בתוך זמן קצר החלטה אשר תרוקן מתוכנו את ההליך המשפטי המתנהל. 9. בעקבות ובהתאם להחלטת המנכ"לית, החליט מנהל מחוז חיפה של משרד החינוך, ביום 17.6.2004, לבטל את החלטות ועדת המעברים המצומצמת שאישרה את מעבר תלמידי זכרון-יעקב העולים לכיתה ז'. כן החליט לדחות את ערריהם של תלמידי אור-עקיבא העולים לכיתה ז', ומנגד לקבל את ערריהם של תלמידי אור-עקיבא אשר למדו בכיתה ז' בבית-הספר מאיר שפיה וביקשו להוסיף וללמוד שם גם בשנים הבאות. בתגובה להחלטות אלו הגישו הורי התלמידים החדשים, שבקשות המעבר שלהם נדחו, בקשות דחופות לבית-המשפט לעניינים מינהליים, במסגרת העתירות התלויות ועומדות בעת"ם 2160/04 ועת"ם 2194/04. בבקשותיהם נטען, כי בהחלטותיהם ביקשו המנכ"לית ומנהל המחוז לעקוף את החלטת בית-המשפט מיום 10.6.2004, אשר לא הייתה לרוחם. המדינה טענה בתגובה, כטענת סף, כי המדובר בנושא של אזורי רישום, שהסמכות לדון בו נתונה לבית-המשפט הגבוה לצדק ולא לבית-המשפט לעניינים מינהליים. בהחלטתה (מיום 21.6.2004) קיבלה סגן הנשיא גילאור טענה זאת וקבעה כי "התנהגות משרד החינוך צריכה להבחן על ידי בג"צ". כן ראתה להעיר: אין לי אלא להצטער על כך שהחלטתי בעתירה המנהלית 2160/04 ו-2194/04 לא ניתנת לביצוע בגלל עמדת משרד החינוך כפי שפורטה במכתבה של מנכ"לית משרד החינוך מיום 16.6.04. אם המכתב האמור יש בו נסיון לעקוף את החלטתי האמורה, או אם אמנם נקבעה בו דרך פעולה של משרד החינוך על פי דו"ח דברת וכו', זה נושא חדש שאינו מתואר בעתירות המנהליות ואלו למעשה הסתיימו בהחלטתי שבוצעה ע"י ועדת המעברים המצומצמת, והיום נודע גם בעררים שנדונו על ידי [מנהל המחוז]. העתירה 10. בעקבות החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו. העותרים 46-1 הם הורי התלמידים מזכרון-יעקב ומאור-עקיבא, שסיימו את לימודיהם בכיתה ו' בשנת הלימודים תשס"ד וביקשו ללמוד בשנת תשס"ה בכיתה ז' בבית-הספר שפיה. העותרים 83-47 הם הורי התלמידים מזכרון-יעקב, מאור-עקיבא ומחריש-קציר, שכבר למדו בשנת תשס"ד בכיתה ז' בבית-הספר שפיה ובקשתם להמשיך וללמוד שם בשנים הבאות אושרה על-ידי משרד החינוך. הצטרפותם של עותרים אלה לעתירה מבוססת על טענתם, כי אי-פתיחת כיתות ז' חדשות בשנת תשס"ה במסגרת תוכנית מופת תפגע גם בהם. זאת, משום שהמשך ביצוע התוכנית ותמיכת כל מחזור במחזורים הבאים אחריו מהווים חלק חשוב מרעיון המעורבות החברתית, שהוא מיסודות התוכנית. 11. אף שאיגוד ערים שומרון היה צד לעתירות שנדונו בבית-המשפט לעניינים מינהליים, הוא לא צורף כמשיב לעתירה שלפנינו. לאחר הדיון בעתירה שהתקיים לפנינו ביום 28.6.04 הוגשה לנו בקשת האיגוד לצרפו כמשיב, ובא-כוחו של האיגוד אף נכח בהמשך הדיון בעתירה שהתקיים לפנינו ביום 4.7.04. העותרים התנגדו לבקשת הצירוף בטענה שהעתירה מופנית נגד החלטת משרד החינוך ואינה מעניינו של האיגוד. כן כפרו העותרים בהיותו של האיגוד רשות החינוך המקומית המוסמכת של התלמידים תושבי זכרון-יעקב. מן האמור בפתח פסק-דיננו עולה, כי נתנו את דעתנו גם לבקשת ההצטרפות שהוגשה מטעם איגוד ערים שומרון כמשיב נוסף לעתירה, אך לא ראינו מקום לצרפו. הנמקתה של החלטה זו אינה מצריכה הכרעה בטעמי התנגדותם של העותרים לצירופו של האיגוד, ודי לה בנימוקי האיגוד להסברת עניינו בעתירה. לעניין זה נטען בבקשת ההצטרפות, כי "האיגוד מתנגד לכל מעבר של תלמידים תושבי הרשויות המקומיות החברות באיגוד, אשר נעשה ו/או ייעשה בניגוד לאישור ועדת המעברים". אלא שעל-פי החלטת בית-המשפט לעניינים מינהליים מיום 10.6.2004 (שעליה האיגוד לא ביקש רשות לערער), ועדת המעברים הרלוונטית לעניינם של התלמידים תושבי זכרון-יעקב, אינה ועדת המעברים המקורית של האיגוד, אלא ועדת המעברים המצומצמת שעל כינונה הורה בית-המשפט. מאחר שוועדה זו אישרה (ביום 14.6.2004) את כל בקשות המעבר של תלמידי זכרון-יעקב, לא מתעורר כלל החשש כי מעברם "נעשה ו/או ייעשה בניגוד לאישור ועדת המעברים". מכאן, שעניינו של האיגוד בעתירה בא, למעשה, על סיפוקו, גם ללא צירופו כמשיב. 12. בעתירתם ביקשו העותרים שורה של סעדים: להורות למשיבים לקיים את החלטת בית-המשפט לעניינים מינהליים מיום 10.6.2004; לבטל את החלטתה של מנכ"לית משרד החינוך מיום 16.6.2004; לקבוע כי תוכנית מופת היא תוכנית ניסוי ו/או תוכנית על-אזורית, המאפשרת קליטת תלמידים חיצוניים גם ללא צורך בהכרה נוספת; להורות למנהל מחוז חיפה לבחון את ערריהם של ילדי אור-עקיבא בהתאם להנחיות בית-המשפט לעניינים מינהליים מיום 10.6.2004; וכן לבטל את החלטות משרד החינוך בהיותן מפלות לרעה את בית-הספר שפיה לעומת בתי-ספר אחרים. כעולה מפסק-דיננו, שנוסחו הובא לעיל, לא ראינו להיעתר לאיזו מן הבקשות הללו כלשונן. הכרעה ישירה בבקשות הייתה מחייבת אותנו לנקוט עמדה במספר שאלות לא-פשוטות שבהן נחלקו הצדדים לפנינו, ושספק אם לובנו די צורכן במסגרת טענותיהם. המדובר, בין היתר, בשאלות הנוגעות להגדרת בית-ספר כ"על-אזורי" ולמשמעויותיה; ליחס שבין בית-ספר על-אזורי לבין בית-ספר "ארצי" ולבית-ספר "ייחודי"; לפרשנות כמה מהמלצותיה של ועדת דברת, ליחס שבין המלצות אלו לבין עצמן וכן להשלכותיהן של אלו מן ההמלצות על בית-הספר שפיה ועל העותרים; למידת התאמתם של בית-הספר ושל תוכנית מופת למדיניות האינטגרציה; לפירושן הנכון של החלטות בית-המשפט לעניינים מינהליים ולגדר סמכותו; ועוד. לא ראינו מקום להידרש לסבך הסוגיות האמורות, ותחת זאת ביכרנו להתמקד בצדדיה המעשיים של העתירה. מן הפן המעשי, די היה לעותרים בקביעה נקודתית, המוגבלת לנסיבות המיוחדות של עניינם, ולפיה ייפתחו כיתות ז' אקסטרניות בבית-הספר שפיה בשנת הלימודים תשס"ה. לקביעה זו אכן היו העותרים זכאים, וזאת בשל האיחור הניכר שבו פרסמה מנכ"לית משרד החינוך את החלטתה שכנגדה הופנתה העתירה. אכן, בעצם פתיחתן של הכיתות האקסטרניות בשנת הלימודים תשס"ה לא היה כדי לייתר את הצורך באישור הרשויות המקומיות השולחות (קרי: ועדות המעברים הפועלות מטעמן של הרשויות) להעברתו של כל אחד מן התלמידים. לפיכך חייבנו את המדינה לאשר את לימודיהם בבית-הספר שפיה של תלמידי כיתה ז' חיצוניים, ובלבד שבקשותיהם אושרו (או תאושרנה) על-ידי ועדת המעברים הרלוונטית; בכפוף, כמובן, לזכות לערור על החלטות הוועדה לפני מנהל המחוז. השתהותו של משרד החינוך בקביעת מעמדו של בית-הספר 13. נסביר, אפוא, על שום-מה, לדעתנו, נמצאו העותרים זכאים לפתיחת כיתות ז' אקסטרניות בבית-הספר שפיה בשנת הלימודים תשס"ה. כזכור, בהחלטתה מיום 2.10.2003 קבעה מנכ"לית משרד החינוך, כי "לקראת שנה"ל תשס"ה יתקיים דיון עקרוני ברמת מטה, שבו ייבדק המירקם האזורי של ביה"ס". משמעות קביעה זו הייתה, כי המנכ"לית קיבלה על עצמה ליזום קיום דיון עקרוני בשאלה אם יש להכיר בבית-הספר שפיה כבעל מעמד על-אזורי. נמצא כי המנכ"לית לא שללה מעיקרה את האפשרות, כי אם בסיומו של הדיון יימצא בית-הספר מתאים וראוי להכרה כבעל מעמד על-אזורי, הרי שיהיה הוא רשאי לפתוח כיתות ז' אקסטרניות גם בשנת הלימודים תשס"ה. מטבע הדברים, וכדי לאפשר להנהלת בית-הספר ולתלמידים המעוניינים ללמוד במסגרתו לכלכל את צעדיהם מבעוד מועד, היה על מנכ"לית משרד החינוך ליזום את קיום הדיון בשאלת מעמדו של בית-הספר זמן מספיק לפני סיומה של שנת הלימודים תשס"ד. אלא שעד לסיומה של שנת הלימודים האמורה הדיון המתוכנן כלל לא קוים, ובסופו-של-דבר - בהחלטה שניתנה על-ידה ביום 16.6.04, לעת סיומה של שנת הלימודים - הודיעה המנכ"לית כי חזרה בה מהחלטתה לקיים דיון זה. משרד החינוך מצופה היה לדעת ולהביא בחשבון שיקוליו כי העובדה שהמנכ"לית (עד להחלטתה האחרונה שהתקבלה באיחור ניכר) לא שללה את פתיחת הכיתות החדשות בשנת הלימודים תשס"ה, חייבה את בית-הספר להיערך מבעוד מועד לאפשרות זו. ואכן, בית-הספר החל ברישום תלמידים, וביום 10.5.2004 - בעוד שקיום הדיון העקרוני המתוכנן עדיין אינו נראה באופק - אף הודיע על סיום ההרשמה ועל הפניית הנרשמים לקבלת אישורי העברה מוועדות המעברים. בתשובתה לעתירה טענה המדינה, כי על בית-הספר היה להגיש בקשה רשמית להכרה בו כ"על-אזורי", ומשלא עשה כן משרד החינוך לא נדרש לדון בכך. בתגובה לטענה זו הגיש לנו בית-הספר תצהיר מפי מנהלו, המפרט את שורת פניותיו של בית-הספר למשרד החינוך, בעניין זה, במשך חודשים מספר. בין היתר צורף לתצהיר מכתב מיום 24.11.2003, בו מבקש מנהל כפר הנוער שפיה ממנהל המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך, "להקים בדחיפות ועדת בדיקה שתבחן מעמדו של בית הספר בשפיה ותכיר בו כ"בית ספר ייחודי על אזורי" (ההדגשים במקור - א' מ'). בהמשך נעשו פניות נוספות, לרבות מסירה אישית (ביום 23.3.2004) של חוברת הבקשה למנכ"לית משרד החינוך עצמה על-ידי מנהל בית-הספר. מכל מקום, יהא עניין זה כאשר יהא, כבר ציינו כי משמעות החלטת המנכ"לית מיום 2.10.2003 הייתה - ולא ניתן היה להבין זאת אחרת - כי היא מקבלת על עצמה ליזום את הדיון העקרוני בשאלת מעמדו של בית-הספר; וחובתה ליזום דיון זה חלה עליה, אפילו חדל בית-הספר מהגשת בקשה כלשהי. מוסיפה המדינה וטוענת, כי בית-הספר עשה דין לעצמו בכך שנערך לפתיחת הכיתות האקסטרניות אף שידע כי שאלת מעמדו כבית-ספר על-אזורי טרם הוכרעה וכי משרד החינוך מתנגד לפתיחת הכיתות כל עוד לא התקבלה ההכרעה. בטענה זו יש אמנם מידה של טעם. הלוא גם אם נואש בית-הספר מלהמתין לעריכת הדיון העקרוני בעניינו, עדיין היה בידו לפנות לערכאות בבקשה לחייב את משרד החינוך לקבל החלטה, וקשה לראותו כמי שהיה אנוס לנקוט בדרך של קביעת עובדות. אלא שגם משרד החינוך - בהימנעותו המודעת מלקיים את הדיון העקרוני במשך זמן רב - נהג שלא כשורה. מכל מקום, גם בהניחנו כי בהתנהלותו של בית-הספר נפל פגם, ברי כי פגם זה לא דבק במעשיהם של העותרים. מעת שבית-הספר הכריז על פתיחת ההרשמה לשנת הלימודים תשס"ה היו אלה רשאים להניח כי ההרשמה נעשית כדין. כעולה מתגובת המדינה לעתירה, רק ביום 2.6.2004 - כשלושה שבועות לאחר הודעת בית-הספר על סיום ההרשמה - הודיע מנהל המחוז לבא-כוח העותרים, כי עמדת משרד החינוך היא ש"ביה"ס מאיר שפיה אינו נחשב כבי"ס על איזורי (אלא פנימייתי) וככזה אינו יכול לקלוט תלמידים אקסטרניים". גם הודעה מוקדמת יותר, שנשלחה בעניין זה (ביום 3.5.2004) על-ידי מנכ"לית משרד החינוך לראש המועצה המקומית זכרון-יעקב (ושלא הוברר, אל נכון, אם הובאה לידיעת מי מן העותרים), לקתה בשיהוי כבד. וכבר פסקנו בעבר, ביחס למקרה שבו הופעלה תוכנית מופת בדרך לקויה מן הבחינה המינהלית, כי אין לקבל את העמדה שתיקון הפגמים יכול להיעשות על גבם של התלמידים שלא חטאו (בג"ץ 5273/97 מוננזון נ' עיריית אשדוד - אגף החינוך, תק-על 97(3) 698). 14. לא רק בקיום הדיון העקרוני, בדבר מעמדו העל-אזורי של בית-הספר שפיה, השתהתה מנכ"לית משרד החינוך, אלא גם בגיבוש החלטתה שלא לקיימו. את החלטתה, לחזור בה מהחלטתה המקורית בנושא קיומו של הדיון, סמכה המנכ"לית על המלצותיה של ועדת דברת. אך, כפי כבר הוזכר, המלצות ועדת דברת הוגשו, ואף אומצו על-ידי הממשלה, עוד בטרם הוגשו העתירות המינהליות בעת"ם 2160/04 ועת"ם 2194/04. ואולם בטיעוני תשובתו לעתירות אלו לא הזכיר משרד החינוך, ולוא גם ברמז, את האפשרות, שהמלצות הוועדה עשויות להובילו, בתוך זמן קצר, לקבלת החלטה חדשה שתרוקן מכל תוכן את ההליך המשפטי. אדרבה, העמדה שהציג משרד החינוך בפני בית-המשפט ובעלי-דינו הייתה, כי בכפוף לתוצאות הדיון העקרוני המתוכנן, המכשול היחידי העומד לפני העותרים הוא השגת אישוריהן של ועדות המעברים. לנוכח מצג זה לא נדרש בית-המשפט לעסוק אלא בהליכים שהתקיימו לפני ועדות המעברים; ואילו העותרים רשאים היו לצפות, שאם יקבל בית-המשפט את עמדתם בעניינם של הליכים אלה, ובעקבות זאת תאשרנה הוועדות עצמן את מעברם של התלמידים, לא יציב בפניהם משרד החינוך מכשולים חדשים. ציפייה לגיטימית זו הייתה מבוססת על חובת הרשות המינהלית לנהוג בהגינות (ראו: ד' ברק-ארז, "הגנת הציפייה במשפט המנהלי" עיוני משפט כז (תשס"ג-2003) 209). אלא שאת החלטתה החדשה, בה נסוגה במפורש מהחלטתה המקורית לקיים דיון עקרוני בשאלת מעמדו של בית-הספר שפיה, פרסמה המנכ"לית רק ביום 16.6.2004. היה זה שישה ימים לאחר החלטת בית-המשפט ויומיים לאחר שוועדת המעברים המצומצמת נעתרה לבקשות המעבר של התלמידים תושבי זכרון-יעקב. לא בכדי טענו העותרים לפנינו, כי עיתוי פרסומה של ההחלטה מעיד על כוונת משרד החינוך לעקוף את הכרעתו של בית-המשפט המינהלי שלא הייתה לטעמו. חובת הרשות לפעול במהירות הראויה 15. חובתה של הרשות המינהלית לפעול במהירות הראויה היא מן המושכלות הראשונים של מינהל תקין (י' זמיר, הסמכות המינהלית - כרך ב (תשנ"ו-1996) 717). היא נובעת מחובות ההגינות, הנאמנות והסבירות של הרשות המינהלית (שם, בעמ' 706). "על רשות מוסמכת לפעול בסבירות. סבירות משמעה גם עמידה בלוח זמנים סביר" (בג"ץ 6300/93 "המכון להכשרת טוענות בית דין" נ' השר לענייני דתות, פ"ד מח(4) 441, 451). "חובת המהירות הראויה, המוטלת על הרשות המינהלית, אינה אלא חובת התנהגות סבירה" (בג"ץ 7198/93 מיטראל בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר, פ"ד מח(2) 844, 853). החובה מעוגנת גם בסעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, שלפיו "הסמכה או חיוב לעשות דבר, בלי קביעת זמן לעשייתו - משמעם שיש סמכות או חובה לעשותו במהירות הראויה". היבטים מסוימים של חובה זו באים לביטוי גם בחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958, וכן בתקנון שירות המדינה (תקשי"ר) (בג"ץ 10629/02 יעקב כרמי נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נח(1) 369). הפרת החובה לפעול במהירות הראויה היא עילה לביקורת שיפוטית (זמיר, שם, בעמ' 706). 16. הסעד השגרתי, שבית-המשפט עשוי להעניק למי שנפגע מהפרת חובתה של הרשות לפעול בעניינו במהירות הראויה, הוא מתן צו המורה לרשות לפעול בתוך פרק זמן קצוב. ככלל, אין בית-המשפט נוטה להיכנס בנעלי הרשות ולהחליט במקומה לגוף העניין (זמיר, שם, בעמ' 709). ואולם: לא פעם הסעד השגרתי אינו סעד מספק: הרשות המינהלית הפרה את החוק, וכתוצאה מכך האזרח, שנזקק להחלטת הרשות במועד שנקבע בחוק, נמצא ניזוק. לפיכך אין להוציא מכלל אפשרות שבמקרים בלתי-שגרתיים (למשל, אם הרשות נהגה ברשלנות רבה או בכוונה רעה, אם השיהוי גדול במיוחד או אם הנזק לאזרח כבד במיוחד) יימצא גם סעד בלתי- שגרתי (שם). מהותו של הסעד הבלתי-שגרתי משתנה ממקרה למקרה. כלל גדול הוא, אמנם, כי משמצא בית-המשפט הגבוה לצדק עילה להתערבותו, "אין כל הגבלה על הסעדים שבית-משפט זה יכול להושיט לאזרח הנפגע על-ידי מעשה או מחדל של רשות ממלכתית או ציבורית. כל תרופה וכל סעד אשר יישרו בעיני בית-משפט זה והנראים לו כדרושים לעשיית צדק הם בהישג ידו" (דברי השופט ברנזון בבג"ץ 101/74 בינוי ופיתוח בנגב בע"מ נ' שר הבטחון, פ"ד כח(2) 449, 455; והשוו: בג"ץ 688/81 מיגדה בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד לו(4) 85, דברי השופט ברק בעמ' 98-97). אלא שגם בעניין הפעלת סמכותו למתן סעד, כמו בכל עניין, נוהג בית-המשפט בריסון ובמידתיות. משום כך, למשל, לא ייטה בית-המשפט לקבל במקום הרשות החלטה גורפת ובעלת השלכות רוחביות, מקום שלפתרון עניינו הצודק של העותר די בהחלטה נקודתית המוגבלת לנסיבות המקרה העומד לבירור. מן הכלל אל הפרט 17. משרד החינוך הפר את חובתו לפעול בעניינם של העותרים ושל בית-הספר שפיה במהירות הראויה, בשני מובנים: תחילה השתהה בקיום הדיון העקרוני בדבר ההכרה במעמדו של בית-הספר כבית-ספר "על-אזורי"; ולבסוף השתהה במתן ההודעה על חזרתו בו מכוונתו לקיים דיון כזה. המדובר בשיהוי כבד, שבנסיבות העניין פגע בעותרים. הסעד השגרתי המקובל - מתן צו לרשות לפעול בתוך זמן קצוב - שוב אינו ישים במקרה זה, שכן הרשות כבר פעלה. לתיקון הפגיעה שנגרמה לעותרים נדרש סעד בלתי-שגרתי, שיתבטא בהתערבות בית-המשפט בתוכן ההחלטה המינהלית. עם זאת, לא התעורר בענייננו צורך במתן החלטה גורפת ובעלת השלכות רוחב. שכן, לתיקון הפגיעה שנגרמה לעותרים די היה בהחלטה נקודתית שתפתור באופן ישיר ומיידי את עניינם; קרי: הבטחת פתיחתן של כיתות ז' אקסטרניות בבית-הספר שפיה בשנת הלימודים תשס"ה, וכן הבטחת המשך לימודיהם של התלמידים החיצוניים שייקלטו בכיתות אלו, במסגרת תוכנית מופת, גם בשנות הלימודים הבאות. פיתרון נקודתי זה אינו מעורר כל קושי עקרוני, שהרי משרד החינוך עצמו נקט בו (הגם שבדלית-ברירה) ביחס לכיתות ז' האקסטרניות שנפתחו בבית-הספר בשנת הלימודים תשס"ד. פיתרון זה אף אינו מייתר את הצורך באישור הרשויות המקומיות השולחות - באמצעות ועדות המעברים שלהן (ובכפוף לזכות הערר) - ביחס לכל תלמיד ותלמיד. כן אין בו כדי למנוע ממשרד החינוך לנקוט בהליכים ארוכי-טווח, שמטרתם לבחון ולהגדיר את מעמדו של בית-הספר לקראת שנות הלימודים הבאות. לפיכך ראינו להבהיר בפסק-דיננו, כי אם יפעל משרד החינוך בעניין זה בתוך פרק זמן סביר (עד לפגרת חג הפסח), לא תישמע נגדו הטענה כי פסק-דיננו הקים למאן דהוא אינטרס הסתמכות או ציפייה מוצדקת ביחס לשנות הלימודים הבאות. למותר לציין כי ביחס להליכים עתידיים אלה, כמו גם ביחס לשאלות כלליות אחרות שלגביהן נחלקו לפנינו הצדדים, לא נקטנו בפסק-דיננו כל עמדה. 18. אלה הם, אפוא, נימוקינו לפסק-דיננו מיום 20.7.2004. ניתן היום, כ"ה בכסלו תשס"ה (8.12.2004). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04059310_F07.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il