עצמון גיל נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1635/97 ע"פ 3243/97 בפני: כבוד השופט א. גולדברג כבוד השופט א. מצא כבוד השופט י. אנגלרד המערער בע"פ 1635/97: רמירז גונזלו המערער בע"פ 3243/97: גיל עצמון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.4.97, 3.2.97 בת.פ. 283/96 שניתן על ידי כבוד השופט נ. עמית תאריך הישיבה: כ"ד בטבת תשנ"ח (22.1.98) בשם המערער בע"פ 1635/97: עו"ד דלוד ויניצקי ועו"ד רותי רוזנברג בשם המערער בע"פ 3243/97: עו"ד ציון אמיר בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל פ ס ק - ד י ן המערער בע"פ 3243/97 נדון למאסר בפועל של ארבע שנים וחצי. המערער בע"פ 1635/97 נדון למאסר בפועל של שבע שנים. שני המערערים מערערים על חומרת עונשיהם. מדובר בפרשה של יבוא מתוכנן של סם מסוג קוקאין מקולומביה לישראל בשני משלוחים, ובתכנון לייבוא משלוח שלישי של סם, שגם הוא יובא ארצה, אם כי לאחר גילויה של הרשת ובשיתוף פעולה עם המשטרה מצדו של המערער בע"פ 1635/97. הסם שיובא במשלוח הראשון הופץ באמצעות אחד שרון לוי, שהועמד לדין בהליך נפרד. המערער בע"פ 3243/97 היה הבלדר של המשלוח השלישי. במסגרת הסדר טעון שנעשה עם כל אחד מהמערערים, הודו הללו בעובדות שבכתב האישום, וההסדר התייחס גם לעונש, באופן שהסנגורים רשאים היו לטעון כרצונם, בעוד שהתביעה הגבילה עצמה לבקש עונש של 5 שנות מאסר לגבי המערער בע"פ 3243/97, ושל 8 שנים לגבי המערער בע"פ 1835/97. עיקר טענתו של המערער בע"פ 1635/97 הוא כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לשיתוף הפעולה של המערער עם המשטרה הן בפרשה זו והן בעניינים אחרים. כן עמד בא כוחו של מערער זה על פער הענישה בין המערער ובין שרון לוי הנ"ל שנדון למאסר של שלוש שנים וחצי בלבד, על פי הסדר טעון בגדרה ביקשה התביעה לגזור עליו מאסר של ארבע שנים וחצי. טענתו של המערער בע"פ 3243/97 התרכזה הן בפער שבינו ובין שרון לוי, והן בחלק הקטן יחסית שנטל בפרשה. אכן, שיתף המערער בע"פ 1635/97 פעולה עם המשטרה לגילוי כל הידוע לו, ובכך תרם תרומה מועילה ביותר לפעולת המשטרה. אולם שיקול זה כבר הובא בחשבון הן על ידי התביעה בהסכמתה להסדר הטעון, והן על ידי בית המשפט שנתן משקל רב יותר לנסיבה מקלה זו, וראה לנכון להפחית מן העונש שביקשה התביעה. השאלה היחידה נוגעת לפער הענישה שבין עונשו של המערער לבין העונש שנגזר על שרון לוי לאחר גזירת עונשו של המערער. לאחר ששקלנו טענה זו סבורים אנו כי אין בה כדי להקל עם המערער. שכן, לא נוצר פער הענישה האמור, אלא בשל הסכמת המדינה להסתפק לגביו בעונש שבינו ובין העונש הראוי קיים מרחק רב. אשר למערער בע"פ 3243/97, הרי כל שאמרנו לגבי המערער האחר חל גם לגביו לעניין פער הענישה. העונש שנגזר עליו אינו חמור כל עיקר, בהתחשב בכמות הגדולה של הסם (כ6- ק"ג קוקאין) שהיה מוכן להביא ארצה תמורת בצע כסף. לפיכך נדחים שני הערעורים. ניתן היום, כ"ד בטבת תשנ"ח (22.1.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 97016350.D01