פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 1614/17
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1614/17
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט א' שהם
כבוד השופטת ע' ברון
העותרים:
1. דורון משיח
2. לי דן
3. עלי נאטור מקדאד
4. אהובה אביב
5. שלומית סמיט
6. מחמוד אבן ברי
7. ריטה קורגנסקי
8. ליאורה ריבובסקי
9. דלית סבוראי פלג
10. יהודית מואיז
11. גלית זהבה לילו
12. ענבל וייס ניב
13. חנן ברי שמאלי
14. זהבה סמבל
15. מורה הודא
16. סיגל גפן
17. טיחונה מריאנה
18. מיכל נווה
19. שמחה חיון
20. תמי שמע
21. ענת חליווה
22. סימה בן דוד
23. מירי רפאל
24. דליה פרדוביץ
25. אירנה חיימוב
26. דיה וינשטיין
27. מיקי (מרים) אביגור
נ ג ד
המשיבים:
1. האגף להכשרה מקצועית ופיתוח כח אדם- משרד הכלכלה והתעשיה
2. אגף השיקום- משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים
3. עמותת שמעיה
4. נציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד אמיר בשה; עו"ד ד"ר מורן סבוראי;
עו"ד גלעד זבידה
בשם המשיבים 1, 2 ו-4:
עו"ד יובל רויטמן
פסק-דין
השופטת ע' ברון:
1. עניינה של העתירה שלפנינו הוא בהחלטת המשיבים 1 ו-2, שהופצה במכתב מיום 18.1.2017 (להלן: ההחלטה), ושעניינה הסדרת מקצוע התרגום לשפת הסימנים. בהחלטה נקבע בין היתר כי רק בעלי תעודה רשמית של האגף להכשרה מקצועית במשרד הכלכלה והתעשייה יוכלו לעסוק בתרגום לשפת הסימנים, וכי תעודה כזו תינתן רק למי שיעבור בהצלחה מבחן הסמכה ושיסיים את לימודיו באחת מתוכניות ההכשרה שאושרו. כמו כן נקבע כי מי שכבר עוסקים כיום כמתורגמנים לשפת הסימנים לא יוכלו להסתפק בבחינה, ויידרשו בנוסף לקורס השלמה שאורכו ייקבע בהתאם למוסד הלימודים שבו רכשו את השכלתם.
העתירה הוגשה ביום 19.2.2017, ובמסגרתה טוענים העותרים, מתורגמנים לשפת הסימנים, כי ההחלטה פוגעת באופן בלתי מידתי בחופש העיסוק, ביכולת ההשתכרות, ובאופק המקצועי שלהם; וכי היא עלולה לפגוע בעקיפין בציבור החירשים וכבדי השמיעה בישראל, הסובל כיום ממחסור במתורגמנים. בגדרי העתירה מבקשים העותרים לבטל את ההחלטה ולמצער לצמצם את הדרישות ממתורגמנים בעלי ותק מקצועי. כן נטען כי לא נשמעה עמדת ציבור המתורגמנים קודם לקבלת ההחלטה, ומבוקש כי תיערך בחינה מחודשת של הנושא, שבמסגרתה תינתן למתורגמנים זכות שימוע טרם שתתקבל החלטה גורפת בעניינם. ביום 5.3.2017 הגישו העותרים גם בקשה למתן צו ביניים, שבגדרה ביקשו כי המשיבים 1, 2 ו-4 (להלן: המשיבים) יימנעו מכל פעולה ליישום ההחלטה עד לדיון בעתירה. יוער כי המשיבה 3, עמותה שזכתה במכרז לריכוז הפניות מצד חירשים בישראל לקבלת סל הזכאות לשירותי תרגום, צוינה כמשיבה פורמלית ובחרה שלא להשיב לעתירה.
2. ביום 12.3.2017 הגישו המשיבים תשובה לעתירה שבה הודיעו על ביטול ההחלטה, וציינו כי בכוונתם לקיים עבודת מטה שבמסגרתה תינתן לעותרים האפשרות להשמיע את טענותיהם באמצעות נציג מטעמם. כמו כן צוין כי אם יוחלט על חידוש התוכנית המועלית בהחלטה, תינתן לעותרים באמצעות בא-כוחם התראה מראש בת 30 ימים.
בעקבות תשובת המשיבים התבקשו העותרים להודיע אם הם עומדים על העתירה, ובתגובתם מיום 26.3.2017 הודיעו העותרים כי הם אכן עומדים על עתירתם, וזאת מאחר שתשובת המשיבים מייתרת רק חלק מן הסעדים שהתבקשו אך לא כן לגבי סעדים אחרים. לטענת העותרים, משהמשיבים לא התחייבו כי המתווה ייקבע לאחר שתינתן זכות שימוע לכלל המתורגמנים וכן משלא התחייבו שיוענק משקל לוותק מקצועי בקביעת המתווה, עודנה קיימת הצדקה לקיים דיון בעתירה. לחלופין טוענים העותרים כי יש להשית על המשיבים את תשלום הוצאותיהם. זאת בטענה שמהמשיבים 1 ו-2 התקבלו רק "תשובות לקוניות" שמהן למדו העותרים כי המשיבים מתקדמים ביישום ההחלטה; העתירה הייתה מלכתחילה מוצדקת והתייתרה אך בשל ביטול ההחלטה שלא נבע אלא מעצם הגשת העתירה; וכן משום שהודעת המשיבים שלפיה עתידה להיערך עבודת מטה בנושא, מלמדת כי ההחלטה התקבלה ללא בסיס, וכי בדין עתרו לביטולה.
המשיבים התבקשו להגיב לבקשה לפסיקת הוצאות, וביום 24.4.2017 הודיעו כי הם מתנגדים לה, וזאת מן הטעם של אי מיצוי הליכים. המשיבים מציינים כי פנייתם הראשונה של העותרים למשיב 2 בדרישה לביטול ההחלטה נעשתה ביום 5.2.2017, בחלוף שבועיים ממועד הפצת ההחלטה במכתב; וביום 16.2.2017 ניתנה תשובה לעותרים כי פנייתם הועברה לטיפול המחלקה המשפטית של המשיב 2, וכי תשובה תישלח אליהם לאחר בחינת הנושא מול כלל הגורמים הרלוונטיים. ואולם, בחלוף שלושה ימים בלבד הוגשה העתירה דנן, וזאת מבלי שהעותרים המתינו לתשובת המשיבים.
3. בהינתן כל האמור, באנו לכלל מסקנה שהעתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק, משניתן הסעד המבוקש בה – הוא ביטול ההחלטה. הסעדים שהתבקשו בעתירה נוגעים רובם ככולם לעניין זה, וכעולה מהודעת המשיבים הנושא מצוי כעת בבדיקה מחודשת. בנסיבות אלה אין מקום להותרת העתירה תלויה ועומדת, וחזקה על המשיבים כי בחינת הנושא תיערך באופן מושכל ותוך שיתוף ציבור המתורגמנים בהליך קבלת ההחלטה. העותרים הביעו חששות שונים באשר למתווה שעתיד לגישתם להתגבש, ואולם אין המדובר אלא בטענות היפותטיות שמקומן בשלב זה הוא בדיון בקרב הגורמים המקצועיים במשיבים (ראו: בג"ץ 5281/16 חמדון נ' משרד הפנים (6.4.2017); בג"ץ 3905/16 יוסף נ' שר האוצר, פסקה 18 (10.10.2016)). מכל מקום, טענותיהם של העותרים שמורות להם ככל שבסופו של יום ימצאו לנכון להשיג על החלטה חדשה ככל שתתקבל חלף זו שבמוקד העתירה.
בהתייחס לבקשה לפסיקת הוצאות, כפי שציינו המשיבים העתירה הוגשה אך בחלוף שלושה ימים מעת שניתן מענה לעותרים כי פנייתם נמצאת בטיפול אצל המשיבים. מכאן שהדין עם המשיבים כי העותרים לא מיצו את ההליכים קודם להגשת העתירה, ולא ניתן לקבוע שביטול ההחלטה נבע מעצם הגשתה; ואין אפוא מקום לפסוק הוצאות לטובת העותרים (ראו בג"ץ 8843/15 סושצ'בסקיה נ' שר הפנים, פסקה 11 (6.4.2017)). בנסיבות העניין, גם אין מקום לפסיקת הוצאות לזכות המשיבים.
סוף דבר, העתירה נמחקת. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ד' באייר התשע"ז (30.4.2017).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17016140_G08.doc זפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il