פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 1506/06

עימד עביד נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת גזר הדין בגין עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה ללא רישיון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 05/12/2006 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 1506/06 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירות תעבורה וסיכון חיי אדם — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על חומרת גזר הדין בגין עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה ללא רישיון.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 1506/06

עימד עביד נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת גזר הדין בגין עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה ללא רישיון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה ללא רישיון, לאחר מרדף משטרתי שכלל פריצת מחסום דוקרנים. הוא נידון ל-30 חודשי מאסר בפועל. בערעורו טען המערער כי חל שיהוי רב בהגשת כתב האישום, כי אורח חייו השתנה לטובה, וכי רף הענישה הוחמר שלא כדין ביחס למועד ביצוע העבירה. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי העונש שניתן בערכאה הראשונה היה מאוזן וראוי, וכי אין בשיהוי או בשינוי רף הענישה כדי להצדיק הקלה, שכן על הנאשם לשאת בתוצאות הענישה הנוהגות בעת מתן גזר הדין.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים א' א' לוי, ס' ג'ובראן, ד' ברלינר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • עימד עביד

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העבירות בוצעו בנסיבות מחמירות של מרדף משטרתי וסיכון משתמשי דרך.
  • הענישה בבית משפט קמא הייתה מאוזנת וראויה.
  • אין בשיהוי בהגשת כתב האישום כדי להצדיק הקלה בעונש.
  • אין לנאשם זכות מוקנית לרף ענישה מסוים שהיה נהוג בעבר.
טיעוני ההגנה
  • קיים שיהוי משמעותי בהגשת כתב האישום ובסיום ההליך.
  • חל שינוי מהותי לטובה באורח חייו של המערער מאז ביצוע העבירה.
  • רף הענישה הוחמר בעקבות פסיקה מאוחרת (פרשת אבולקיעאן) שלא הייתה קיימת בעת ביצוע העבירה.
  • המערער הביע חרטה והודה במיוחס לו.
מחלוקות עובדתיות
  • האם השיהוי בהליך מצדיק התערבות בגזר הדין.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאת המערער
  • תסקיר שירות המבחן

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
פ' 8188/04
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי באר שבע

תגיות נושא

  • סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה
  • נהיגה ללא רישיון
  • חומרת העונש
  • שיהוי בהגשת כתב אישום

שלב ההליך

ערעור

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
30
חודשי מאסר על תנאי
12
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0
הוראות וסעדים אופרטיביים
  • פסילת רישיון נהיגה למשך 6 שנים מיום השחרור
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 1506/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1506/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: עימד עביד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 17.1.06 בתיק פ' 8188/04 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי תאריך הישיבה: י"ד בכסלו התשס"ז (05.12.06) בשם המערער: עו"ד יניב בוקר בשם המשיבה: עו"ד מיטל שינדל פסק-דין השופטת ד' ברלינר: המערער הורשע בבית משפט קמא על סמך הודאתו בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 ועבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. ההודאה בעבירות אלה היוותה חלק מהסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום והורדו ממנו עבירות שיוחסו למערער מלכתחילה. אלה עיקרי העובדות: למערער אין כלל רישיון נהיגה. בתאריך 6.8.03 נסע המערער ברכב טנדר השייך לו ואסף אדם אחר. שוטרים שהיו בניידת הורו לו לעצור. בתגובה החל להגביר את מהירות נסיעתו כאשר הניידת רודפת אחריו. המרדף התנהל לאורך זמן מה, במהלכו פרסו השוטרים דוקרנים על הכביש ושוטר נעמד לפני המחסום כאשר הוא חבוש בכובע זיהוי משטרתי. כל אלה גם יחד לא הביאו לכך שהמערער יעצור. במקום לעצור, פרץ המערער את מחסום הדוקרנים. העובדה שלשלושת גלגליו הימניים נגרם תקר אגב הפריצה לא מנעה בעדו מלהמשיך בנהיגתו הפראית והמסוכנת. ניידת נוספת שהצטרפה למרדף, אף היא לא שינתה את התמונה. בסופו של דבר, סטה המערער מן הכביש, נכנס ברכבו אל מתחת לגשר, עצר את האוטו בשל התקר והחל ביחד עם הנוסע הנוסף ברכב להימלט רגלית, עד אשר נתפס. בית משפט קמא, כבוד השופטת ח' סלוטקי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הטיל על המערער שלושים חודשי מאסר בפועל, שנים-עשר חודשי מאסר על תנאי וכן פסל את המערער מקבלה או החזקה של רישיון נהיגה למשך שש שנים מיום שחרורו. על הענישה ובמיוחד על רכיב המאסר בפועל – הערעור בפנינו. בטיעוניו שם הסנגור את הדגש על השיהוי הרב שחל לשיטתו בין מועד ביצוע העבירה לבין מועד הגשת כתב האישום. כשנה נדרשה למדינה עד להגשת כתב האישום ושנתיים וחצי חלפו ממועד ביצוע העבירה ועד למתן גזר הדין. בינתיים, כך לטענת הסנגור, חל שינוי מהותי באורח חייו של המערער. למערער נולדו שני ילדים, הוא נכנס למסלול חיים נורמטיבי והוא מתפקד היום כאדם מן הישוב. השיהוי, החמיר את מצבו גם בהיבט אחר: רק בשנת 2004, בע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם) נקבע כי התופעה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה המתבטאת בניהול מרדפים כדוגמת זה שנידון בתיק הנוכחי, היא בבחינת "מכת אזור" ועקב כך הוחמרה הענישה. לו היה המערער נידון בסמוך לעת ביצוע העבירה, הדעת נותנת כי היה נידון לעונש מאסר קצר יותר, בהתאם לרף הענישה שהיה נהוג אז. בנוסף להיבט הזמן על שני מימדיו כפי שצוין לעיל, מפנה הסנגור לנסיבותיו האישיות של המערער כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, להודאתו ולחרטה שהביע. בשל כל הגורמים הללו גם יחד הוא עותר לקיצור עונש המאסר. לא מצאנו ממש בערעור זה ודינו להידחות. בית משפט קמא שקלל את כל הנדבכים הרלוונטיים: הן נסיבותיו האינדיבידואליות של המערער והן נסיבות ביצוע העבירה, לרבות העובדה שלא נגרם נזק למי מן המעורבים בה. התוצאה שהגיע אליה - היא תוצאה מאוזנת, ראויה ואף נוטה לכף הקולא. נזכיר כי בין היתר חצה המערער כיכר בנסיעה על אי תנועה וסיכן בכך נוסעי רכב שנסעו בסמוך לו אשר נאלצו לסטות באופן חד ממסלול נסיעתם. רק בזכות התושייה שגילה נהג הרכב הסמוך, נמנעה תאונה. גם בהמשך הדרך סיכן המערער בנסיעתו את חיי המשתמשים הנוספים בדרך בסמוך לו, זאת לצד הסיכון הפיזי הישיר לשוטרים שניסו לחסום את המשך נסיעתו. הנהיגה, לאחר התקר שנגרם בשל העובדה שהמערער פרץ את מחסום הדוקרנים, מצביעה על כך שהמערער הוא נהג חסר מעצורים - תרתי משמע. על הענישה לתת ביטוי למסוכנות המובהקת שהפגין המערער, זאת גם מבלי להתייחס לכך שמדובר בתופעה שבשל היקפה ומימדיה הוגדרה כמכת אזור. באשר לשיהוי. אין ספק שכלל – מן הראוי שכתבי אישום יוגשו סמוך ככל האפשר לזמן ביצוע העבירה. אלא שהמציאות, מצוקת כח האדם וכיוצא בכך אינה תמיד מאפשרת זאת. פרק הזמן עד להגשת כתב האישום ועד לסיום ההליך כולו איננו חריג ואיננו יכול לשנות את התמונה. באשר לנורמת הענישה בפרשת אבולקיעאן: גם אבולקיעאן לא ידע כי הדיון בעניינו יהווה את קו פרשת המים לענין החמרת רף הענישה. מכל מקום, העבירה שביצע אבולקיעאן, בוצעה כמעט באותו תאריך שבוצעה העבירה בתיק הנוכחי ויש בכך משום מענה לטענה בדבר העלאת רף הענישה. מי שמבצע עבירות נוטל על עצמו את הסיכון שבענישה אם וכאשר ייתפס. אין לנאשם כל זכות מוקנית ביחס לרף ענישה זה או אחר. התוצאה היא כי אנו דוחים את הערעור. ניתן היום, י"ד בכסלו התשס"ז (5.12.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06015060_Z01.doc אב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il