פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון רע"א 1502/22 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורמלית) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (כב' סגנית הנשיא השופטת ב' טאובר) מיום 05.01.2022 בתיק א -761/08 בשם המבקשים: עו"ד עבד אלכרים בדארנה בשם המשיבים 2-1: עו"ד יוסף הוד פסק-דין עניינה של בקשת רשות הערעור בהחלטה מיום 5.1.2022 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיא השופטת ב' טאובר) בת"א 761/08, שבמסגרתה הורה בית המשפט להעביר למשיבה סכום של מיליון ש"ח, אשר הופקד בחשבון נאמנות בהתאם לפסק הדין שניתן בשנת 2014 בתביעת המבקשים (להלן גם: ההחלטה, הסכום שהופקד ופסק הדין בהתאמה). רקע בשנת 2008 הגישו המבקשים תביעה על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 לבית משפט המחוזי בחיפה, בעקבות פגיעת בנם של המבקשים 3-2 בתאונת דרכים, בהיותו בן כשנה וחצי (להלן: תביעת הפיצויים והתאונה בהתאמה). אקדים את המאוחר ואציין כי לדאבון הלב, ביום 13.5.21 נפטר הבן, לפני הגיעו לגיל 18 ולהלן הוא יכונה המנוח. במועד התאונה היה הרכב הפוגע מבוטח על-ידי המשיבה 2. בפסק הדין, אשר ניתן כאמור בשנת 2014, הוערך נזקו של המנוח בסכום של 9,380,039 ש"ח. מסכום זה, נוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), בשיעור של 2,140,402 ש"ח. מיתרת הפיצויים הורה בית המשפט המחוזי על הקפאת סכום נוסף של מיליון ש"ח בחשבון נאמנות, בשל אי-ודאות לגבי גובה תגמולי המל"ל שעתידים היו להשתלם למנוח לאחר הגיעו לגיל 18 ושלושה חודשים. בהמשך לכך נקבע, כי "ככל שלאחר קביעת המל"ל [ביחס לגובה הגמלאות לאחר גיל 18 – י"ו] תיוותר יתרה לאחר ניכוי התגמולים, הסכום הנותר יועבר לתובע". במישור המעשי, נקבעו ההוראות הבאות: לא יאוחר מתום 60 ימים מיום הגיע התובע לגיל 18 שנים, יפנה בא כוחו למל"ל במכתב רשום למיצוי הזכויות שהגיעו ושיגיעו לתובע ממנו. עליו להמציא את העתק פנייתו, על נספחיה לבא-כח הנתבעים וכן עליו להעביר לו העתק מכל תשובה ומסמך שיקבל בעניין זה מהמוסד לביטוח לאומי. אם לאחר החישוב של סכום הגימלאות שהוכר, תוותר יתרה, היא תועבר לתובע. אם לא יפנה התובע למל"ל כמפורט לעיל, ו/או תוך זמן סביר מאז שמלאו לו 18 שנים ו/או על פי דרישת הנתבעים, הוא ייראה כמסכים לכך שהסכום המופקד בידי הנתבעת השניה יישאר ברשותה. ככל שתהא בענין זה מחלוקת בין הצדדים, יהא כל אחד מהם רשאי להגיש בקשה מתאימה למתן הוראות לבית המשפט. לשלמות התמונה יצוין, כי ערעורים שהגישו הצדדים על פסק הדין - נדחו בהסכמה בפסק-דינו של בית משפט זה מיום 8.2.2016 (ע"א 7008/14). כאמור, המנוח נפטר לפני הגיעו לגיל 18, ומשכך, הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט המחוזי – להורות על שחרור הסכום שהופקד ועל העברתו לידיהם. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בהחלטתו עמד בית המשפט המחוזי על עקרון סופיות הדיון, שלפיו שינוי נסיבות לאחר פסק דין חלוט, לא מצדיק פתיחת התיק מחדש. לצד זאת, נקבע כי בית המשפט המחוזי לא הכריע בפסק הדין ביחס לגורלו של הסכום שהופקד, והותיר לצדדים אפשרות להגיש בקשה מתאימה למתן הוראות, אם תתעורר מחלוקת בעניין זה. בהתאם לכך, הורה בית המשפט המחוזי על השבת הסכום שהופקד לידי המשיבה. קביעתו של בית המשפט התבססה על שני נימוקים: (א) במישור הפורמלי, בית המשפט המחוזי התייחס להוראות שנכללו בפסק הדין, וקבע כי בשל פטירת המנוח, אין אפשרות לפנות למל"ל, וממילא מתקיימת החלופה האמורה בפסק הדין שלפיה אם לא יפנה התובע למל"ל לאחר הגיעו לגיל 18 שנים הוא ייראה כמסכים לכך שהסכום המופקד יישאר ברשות המשיבה. (ב) במישור העקרוני, בית המשפט המחוזי ציין כי בנסיבות המיוחדות שנוצרו, השבת הכספים לידי המשיבה 2 מתיישבת גם עם עקרונות יסוד מתחום דיני הנזיקין, ובהם - כי המזיק אינו צריך לשאת בפיצוי העולה על הנזק שגרם. בהקשר זה, נקבע כי בשים לב לכך שבית המשפט המחוזי לא הכריע בפסק-דינו ביחס לסכום שהופקד, ניתן להתחשב בנסיבות החדשות שאירעו לאחר מתן פסק הדין – פטירת המנוח שנים רבות לפני מועד תוחלת החיים שהוערכה בפסק הדין. על החלטה זו הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי. טענות הצדדים המבקשים טוענים בבקשתם כי הסכום שהופקד הוא חלק מהפיצוי שנפסק למנוח בפסק הדין; וכי כל עוד תגמולי המל"ל לא עולים על הסכום שנוכה לפי פסק הדין – יש להעבירו לרשותם. בהמשך לכך נטען, כי התחשבותו של בית המשפט המחוזי בפטירתו בטרם עת של המנוח, סותרת את הוראות פסק הדין, ומנוגדת לעקרון סופיות הדיון. המשיבים סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטוענים כי עקרון סופיות הדיון דווקא תומך בהחלטה. במישור הפורמלי, המשיבים מתבססים על ההוראות המעשיות שבפסקה 96 לפסק הדין, ועומדים על כך שבשל פטירתו של המנוח – לא ניתן ליישמן. בהמשך לכך, המשיבים טוענים כי בשים לב לברירת המחדל שנקבעה בפסקה האמורה – הסכום שהופקד צריך לעבור לידי המשיבה 2. במישור של התכלית, המשיבים טוענים כי הסכום שהופקד היה למעשה חלק מסכום הניכוי שיש לבצע בהתאם להערכה של בית המשפט את שיעור תגמולי המל"ל הצפויים; אלא שבשל ספק ביחס להתממשותה של הערכה זו, הוחלט להקפיא סכום זה, עד שיתברר שיעור הניכוי המלא. בהמשך לכך נטען, כי אם בית המשפט היה מבצע את הניכוי "בדרך הרגילה", הניכוי היה כולל את הסכום שהופקד. נוסף על כך, נטען כי "בבקשתם הנוכחית מבקשים התובעים להגיע לתוצאה, שהפיצוי נמשך עד הזקנה, והניכוי נפסק בגיל 18. תוצאה כזו איננה מוכרת בדיני הנזיקין, והיא לא מתקבלת על הדעת" [ההדגשה במקור]. לבסוף, המשיבים טוענים כי "פסק הדין איננו סופי, וכן דורש פרשנות". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. כפי שיבואר להלן, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל. כידוע, עקרון סופיות הדיון הוא עקרון בסיסי, שהצדדים אינם חלוקים על חשיבותו; וממילא אין צורך להכביר מילים בעניין. יוער בתמצית, כי בהתאם לעקרון זה, כאשר קיים פסק דין חלוט, בעלי הדין מנועים, ככלל, מפתיחת התדיינות משפטית נוספת ביניהם בנוגע לעניינים שהוכרעו בפסק הדין, אף אם חל שינוי נסיבות. לכלל זה שני שיקולים עיקריים: יצירת ודאות לבעלי הדין המאפשרת להם להישען על פסק הדין שניתן ולהתנהל בהתאם תחת ההנחה כי לא יהיו מוטרדים פעם נוספת בהליך משפטי לגבי העניינים שהוכרעו במסגרתו; וכן שיקולים הנוגעים לחסכון במשאבים ציבוריים והפעלה של מערכת המשפט בצורה יעילה (ראו: בג"ץ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים, פס' 9 (11.4.2007)). כשעיקרון זה עומד לנגד עינינו, נבחן את המקרה שלפנינו. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתוצאה האופרטיבית הנגזרת מפסק הדין. כמתואר לעיל, בפסק הדין הועמד סכום הפיצוי שזכאי המנוח לקבל (או עיזבונו שבא בנעליו), על סך של 9,380,039 ש"ח. סכום זה משקף את הנזקים שנגרמו למנוח כתוצאה מהתאונה, בהתאם להערכה של בית המשפט המחוזי במועד מתן פסק הדין. מסכום זה צריך היה בית המשפט המחוזי לנכות הטבות שקיבל המנוח ושעתיד היה לקבל כתוצאה מהתאונה. אולם, בשל העמימות בשאלת גובה תגמולי המל"ל שצפוי היה המנוח לקבל לאחר הגיעו לגיל 18, הקפיא בית המשפט המחוזי סכום של מיליון ש"ח, כדי שאפשר יהיה לבצע את הניכוי לאחר שיתברר סכום התגמולים העתידיים (יוער, כי מדובר בפרקטיקה שגרתית במקרים כאלה). בשל פטירתו המצערת של המנוח, סך התגמולים שהתקבלו מהמל"ל בגין התאונה לא עלה בסופו של דבר על הסכומים שבית המשפט ניכה בפועל בפסק הדין. במצב דברים זה, ברי כי אין מקום לנכות כספים מעבר לאלה שבית המשפט המחוזי ניכה כבר במסגרת פסק-דינו. כל ניכוי נוסף יגרע מסכום הפיצוי החלוט שנקבע בפסק הדין. יודגש, כי העובדה שבשל פטירת המנוח, לא התממשו מלוא הנזקים שהוערכו במסגרת פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אינה יכולה להצדיק שינוי בדיעבד של פסק הדין החלוט. בשולי הדברים, יוער כי אין להיאחז בהעדר פנייה של המנוח למל"ל לאחר הגיעו לגיל 18, כהצדקה לאי-העברה של הסכום המופקד לידי המבקשים. ברירת המחדל שנקבעה בפסק הדין, שלפיה בהעדר פנייה – הכסף יועבר למשיבה 2 - נועדה למנוע אך מצב שבו המנוח בוחר שלא לפנות למל"ל ובכך מכשיל את מלאכת הבירור העובדתי של גובה התגמולים שאמורים היו להשתלם למנוח. לא זה המצב בענייננו, והדברים ברורים. סוף דבר – הערעור מתקבל. הסכום שהופקד בבנק לאומי סניף הנביאים (חשבון מ' 36819/03) יועבר לידי המבקשים, בתוספת שכר טרחת עו"ד ומע"מ כחוק. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באייר התשפ"ב (‏25.5.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22015020_R02.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il