איגוד הכדור-יד בישראל ואח' נ' מועצה להסדר הימורים בספורט ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1492/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותרים: 1. איגוד הכדוריד בישראל 2. מועדון כדוריד חולון 3. אונו כדוריד- ספורט 4. הספורט התחרותי מכבי נוה גנים מוצקין 5. הפועל אשדוד ענפים 6. מועדון הכדוריד- מכבי ראשון לציון 7. מועדון הספורט קרית חיים 8. מועדון כדור-יד באר שבע 9. העמודה לקידום הכדוריד ברחובות 10. העמותה לעידוד ענפי הכדוריד והכדורסל בדימונה 11. עמותת הפועל פ"ת- כדוריד גברים 12. עמותת כדור יד נשים הפועל פתח תקווה 13. העמותה לקידום הספורט ביואב 14. בני הרצליה 15. מכבי "הארזים" רמת גן 16. עמותה לקידום ספורט הכדוריד ואחרים 17. עמותה לקידום הספורט בערד 18. מרכז לחינוך וספורט רמת השרון 19. א.כ.- נס ציונה 20. אגדות כדוריד ראשון לציון 21. המועדון לספורט באוניברסיטת תל אביב 22. מועדון לענפי ספורט מכבי תל אביב 23. החברה לפיתוח הספורט והכדוריד בפתח- תקווה נ ג ד המשיבים: 1. מועצה להסדר הימורים בספורט 2. הוועדה הציבורית לחלוקת תמיכות המועצה להסדר ההימורים והספורט 3. שרת התרבות והספורט 4. משרד התרבות והספורט 5. המועצה הלאומית לספורט 6. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד רוזן רועי; עו"ד ערן נוימן בשם המשיבה 1: עו"ד נטליה סטרחוב בשם המשיבים 6-2: עו"ד אודי איתן פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו עתירה נגד החלטת המשיבים לשנות באופן רטרואקטיבי מבחנים לחלוקת תמיכות של משרד התרבות והספורט בהתאחדויות ספורט, באיגודי ספורט, באגודות ספורט ובמועדוני ספורט לשנת התקציב 2019 (להלן: מבחני התמיכה), תוך ביטול סעיף 21(2) למבחני התמיכה האמורים. עניינה של עתירה זו בתוצאות ההליך המתקיים בבג"ץ 2640/19 מימון נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (להלן: עתירת כדורגל הנשים), אשר הוגש ביום 14.4.2019 ועודנו תלוי ועומד, אך הביא לשינוי מבחני התמיכה לשנת 2019 באופן רטרואקטיבי. בקצירת האומר, במסגרת אותו הליך תקפו העותרים שם את ההסדר הקבוע בסעיף 21 למבחני התמיכה, המבחין בין אמות מידה החלות על קבוצות ספורט לגברים (סעיף 21(1) למבחני התמיכה) לבין אמות המידה החלות על קבוצות ספורט לנשים (סעיף 21(2) למבחני התמיכה) לעניין הניקוד שיינתן לכל קבוצת ספורט קבוצתי, על פיו נקבע גובה התמיכה. ביום 7.10.2019, ולאחר שהתקיים הדיון הראשון בעתירת כדורגל הנשים ובעקבות הערות בית המשפט בדיון, הוגשה הודעה מעדכנת מטעם משיבים 5-1, על פיה הוחלט כי הוראת סעיף 21(2) למבחני התמיכות – תבוטל (להלן: ההודעה המעדכנת). כמו כן, אמות המידה שנקבעו במבחני התמיכה לעניין קבוצות ספורט לגברים (בסעיף 21(1) למבחני התמיכה) יחולו על קבוצות גברים ונשים כאחד. עוד הובהר במסגרת אותה הודעה כי משמעות ביטול הסעיף היא שתאושר חלוקה מחודשת של כספי התמיכה לשנת 2019 בכל ענפי הספורט הקבוצתיים, על ידי משיבה 2 (להלן: ועדת התמיכות המשותפת) באופן שישליך על היקף התמיכה בענפים אלה, ואף יביא להפחתת גובה התמיכה בחלק מהקבוצות בענפי הספורט הקבוצתיים. בעקבות ההודעה המעדכנת והמהלכים שפורטו בה, ביום 14.11.19 העבירה משיבה 1 הודעת דואר אלקטרוני לקבוצות הספורט, ביניהם גם העותרים, איגוד הכדוריד בישראל (להלן: האיגוד) וקבוצות כדוריד שונות, לפיה בעקבות ביטול סעיף 21(2) למבחני התמיכה כאמור, תבוצע חלוקה מחודשת של כספי התמיכה לשנת 2019 על ידי ועדת התמיכות המשותפת, האמונה על בחינת בקשות לקבלת תמיכות מטעם גופי הספורט השונים (להלן: הודעת הדוא"ל). עוד נאמר בהודעת הדוא"ל כי חלוקה מחודשת זו יכולה להשליך על קבוצות שונות בענפי הספורט הקבוצתי, אשר עלולות לקבל תמיכה מצומצמת יותר מזו שהיו אמורות לקבל באותה שנה. ביום 26.11.2019 התכנסה ועדת התמיכות המשותפת ודנה בחלוקת כספי התמיכה לשנת התקציב 2019 בהתאם להודעה המעדכנת, וזאת מבלי שקיבלה כל פניה או הסתייגות מהעותרים. בסופו של הדיון אישרה ועדת התמיכות את החלוקה המחודשת של כספי התמיכה לשנת 2019, ואלו חולקו במהלך החודשים נובמבר ודצמבר לאותה שנה. בחלוף למעלה מחודש ימים, ביום 24.12.2019 (ופעם נוספת למחרת ביום 25.12.2019), פנה מנכ"ל האיגוד באמצעות דואר אלקטרוני לסגן ראש מנהל הספורט, תוך שהביע תרעומת על החלוקה המחודשת וקיצוץ התמיכות. במסגרת ההתכתבות ציין סגן ראש מנהל הספורט כי מדובר בהחלטה שהיא תולדה של ההליך שהתנהל בבית משפט זה בעניין עתירת כדורגל הנשים, והפנה ביום 27.12.2019 את מנכ"ל האיגוד, לוועדת התמיכות המשותפת ולמשיב 4, משרד התרבות והספורט. רק ביום 30.12.2019 פנתה עותרת 1 במכתב למשיב 4, ב"דרישה מידית להשלמת התקצוב עבור שנת 2019" בו נטען כי התבחינים לקבלת התמיכות שונו "מעכשיו לעכשיו", ללא התראה מוקדמת, וזאת תוך פגיעה באינטרס ההסתמכות של אגודות ומועדוני הספורט. בחלוף כחודשיים לאחר פנייתם, הגישו העותרים את עתירתם לבית משפט זה. לטענת העותרים, בפעולת המשיבים נפגעה הסתמכותם הכספית על התמיכות, אשר בוססה על נוהל חלוקת הכספים בשנים האחרונות, לפיו בפתיחת כל שנה קלנדרית נחשפות קבוצות הספורט לסכומי התמיכה שיקבלו באותה שנה. מיד לאחר מכן, מופקדות הפעימות הראשונות של כספי התמיכות בחשבונן של קבוצות הספורט. העותרים מסתמכים על נתונים אלו כחלק מהותי מתקציבם ביחס לשנה קלנדרית נתונה, דבר אשר עולה אף לכדי הבטחה מנהלית. בהתאם לכך, בדומה לשנים עברו, גובה התמיכות נודע לעותרים בתחילת שנת 2019 (חודשי מרץ-אפריל), ואף הופקדו בחשבונם כ-75% מכספי התמיכות לשנת 2019, לפי התחשיב המקורי. על כן, קמה הסתמכות על כספי התמיכות גם לשנת התקציב 2019. חרף כך, החליטו המשיבים על חלוקה מחודשת של התמיכות האמורות בצורה פתאומית, באופן שבו גובה התמיכה הופחת באופן מידי ורטרואקטיבי. זאת כאשר, לטענת האיגוד, ההחלטה על כך נודעה לו רק ביום 23.12.2009, עת נחשף מנכ"ל האיגוד לפערים שנתגלעו בין ההקצבות שאושרו לבין אלו שאושרו בפועל. על כך הוסיפו העותרים כי מדובר בהחלטה שהתקבלה בחוסר שקיפות, בהיעדר כל הסבר או נימוק, בחוסר תום לב ובשרירותיות. אף מתעורר החשד כי ההחלטה נגועה בשיקולים זרים. המשיבים גם נמנעו מלתת משקל ראוי לאינטרסים השונים שהיה עליהם לשקול כך שמדובר בהחלטה הלוקה בחוסר סבירות. לעמדת משיבים 6-2 (להלן: המדינה) יש לדחות את העתירה על הסף הן בשל שיהוי כבד שנפל בהגשתה והן משום שעניינה בביטול "מעשה עשוי", חודשים לאחר שחולקו כל כספי התמיכה לשנת 2019. אין גם מקום לנהל "הליך מקביל" לצד עתירת כדורגל הנשים, אשר עוסק באותם העניינים, וכי בכל מקרה אין כל עילה להתערבות שיפוטית במקרה זה. המדינה הבהירה כי מעשיהם של העותרים מקיימים את כל יסודות טענת השיהוי. כך, מבחינת השיהוי הסובייקטיבי, פנייתם הראשונית של העותרים נעשתה למעלה מחודש לאחר שנשלחה אליהם הודעת משיבה 1, והעתירה הוגשה רק ביום 25.2.2020, בחלוף למעלה מ-3 חודשים מהיום בו נשלחה ההודעה. בנוסף קיים גם שיהוי אובייקטיבי, שכן אין חולק כי העתירה הוגשה לאחר שהושלמה העברת כספי התמיכה לשנת התקציב 2019 בתום החלוקה המחודשת. שינוי נוסף בחלוקת התמיכות, עלול לפגוע פגיעה משמעותית הן באינטרסים של הקבוצות השונות שקיבלו את כספי התמיכות, והן באינטרסים של הגורמים הרלוונטיים העוסקים במתן התמיכות. גם אין מקום לסבור כי קיימת פגיעה חמורה בשלטון החוק שיש בה כדי להתגבר על השיהוי שעה שהחלטת ועדת התמיכות המשותפת ניתנה בעקבות הדיון בעתירת כדורגל הנשים, ועל דעתו של בית המשפט בעתירה האמורה. בנסיבות העניין, לא רק שמתקיימים יסודות השיהוי האובייקטיבי, אלא שמדובר הלכה למעשה בביטול "מעשה עשוי". מכל מקום, לטענת המדינה אין לנהל את העתירה דנן במקביל לעתירת כדורגל הנשים, שעדיין תלויה ועומדת, שכן שתי העתירות עוסקות באותה החלטה מנהלית לעניין חלוקת הכספים לשנת 2019. בנסיבות אלו אין לדון בטענותיהם של העותרים בעתירה נפרדת בשלב זה, שעה שהעותרים נמנעו מלהצטרף לעתירת כדורגל הנשים, ובתוך כך נמנעו מלהעלות טענות בעתירה ההיא בזמן אמת ביחס להודעה המעדכנת שניתנה כאמור באותה עתירה. על כל אלה הוסיפה המדינה כי דין העתירה להידחות על הסף גם בשל היעדר כל עילה להתערבות שיפוטית, שכן סוגיית החלוקה המחודשת של כספי התמיכה לשנת 2019 עמדה לפני בית המשפט בעניין עתירת כדורגל הנשים, כאשר בית המשפט לא מצא כי יש עילה להתערב בה. משיבה 1 מצדה טענה כי יש לדחות את העתירה נגדה בשל חוסר יריבות, הן משום שהיא נעדרת כל סמכות הקשורה לחלוקת התמיכות לשנת התקציב 2019, והן משום שמעולם לא קמה הבטחה מינהלית מצידה לטובת המערערים. משיבה 1 הבהירה כי היא אינה רשאית לחלק תמיכות אלא מכוח החלטותיה של ועדת התמיכות המשותפת. לפיכך משאלת העותרים כי משיבה 1 תחלק סכומי תמיכה בהתאם לסכומי התמיכה המקוריים שנקבעו לשנת 2019, עולה לכדי חריגה מגדר הסמכויות המוקנות לה. בנוסף הובהר כי מעולם לא ניתנה מצידה הבטחה מנהלית כלפי העותרים וממילא אין לה כל סמכות לתת ולקיים הבטחה מנהלית כגון דא בנוגע לתמיכות האמורות. דין העתירה להידחות על הסף. קשה לראות כיצד ניתן להיעתר לסעד המבוקש, לפיו יחולקו התמיכות המקוריות לשנת התקציב 2019, שעה שכספי התמיכות לפי מפתח החלוקה המעודכן הועברו זה מכבר לידי מוסדות הספורט השונים שנמצאו זכאים לכך. מדובר אפוא, כטענת המדינה, ב"מעשה עשוי" (בג"ץ 2248/17 מלר נ' משרד החקלאות ופיתוח הכפר, פסקה 9 (3.5.2017)). בעניין מסוג זה קיים כלל על פיו, אין ליתן סעד שיפוטי בעניין שאינו ניתן לשינוי, או שקיים קושי מהותי לשנותו (עע"מ 7344/16 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, פסקה 21 (28.8.2017)). וכך הוא בענייננו. מה גם, כפי שהובהר לעיל, אין מקום לקיים דיון בעתירה אשר מחייבת דיון מקביל בעניינים אשר מבוררים בהליך תלוי ועומד (השוו: בג"ץ 5961/10 פורת נ' כבוד השופט יוסף ריבלין (3.10.2010); בג"ץ 6028/11 ז'ורבין נ' משרד המשפטים – הלשכה לסיוע משפטי מחוז תל אביב, פסקה ד' (10.11.2011)). לכך מצטרפת, גם אם בעוצמה פחותה, התנהלות העותרים הלוקה בשיהוי. שכן בעתירות כגון דא, מצופה מן העותר לפעול במהירות רבה במיוחד. בהתחשב באופייה של העתירה שכוונה נגד חלוקת תמיכות שהוקצו לשנת תמיכה מסוימת, הרי שמדובר בסוג המקרים אשר בהם בית המשפט יטה לקבוע כי חל שיהוי אף אם העיכוב אינו ניכר (ראו למשל: בג"ץ 908/14 עמותת בית חב"ד טבריה נ' משרד החינוך, השר הרב שי פירון, פסקה 17 (8.5.2014); בג"ץ 4885/13 רמת דוד – חינוך מיוחד נ' משרד החינוך, פסקה 13 (4.5.2014); בג"ץ 3250/13 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' שר האוצר, פסקה 25 (9.8.2015)). כמו כן, בצדק טענה משיבה 1 כי דין העתירה להידחות נגדה ולו בשל היעדר יריבות. סעיף 9ב(ה)(4) לחוק להסדר ההימורים בספורט, התשכ"ז-1967 קובע כי "החליטה ועדת התמיכות המשותפת על מתן תמיכה לגוף ספורט לפי סעיף זה, תעביר המועצה את כספי התמיכה לגוף המבקש בהתאם להוראות שר האוצר או להוראות תקנון כספים ומשק, לפי העניין." (ההדגשות אינן במקור – ד.מ.). דהיינו, למועצה אין שיקול דעת בהחלטה הנוגעת לגובה התמיכה. מדובר במעין זרוע ביצועית של ועדת התמיכות המשותפת אשר מאפשרת את הוצאתן לפועל של החלטותיה. העתירה נדחית אפוא על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג בתמוז התש"ף (5.7.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20014920_N04.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il