טור' א.י.א נ' ראש המטה הכללי ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1460/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותר: טור' א.י.א נ ג ד המשיבים: 1. ראש המטה הכללי 2. ראש אכ"א 3. מפקד מיטב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד רוני קרדונר בשם המשיבים: עו"ד יונתן קרמר פסק-דין השופט ד' מינץ: העתירה שלפנינו מכוונת נגד החלטת המשיבים לפטור את העותר משירות צבאי בעילת התנהגות "רעה וחמורה" ולשלול ממנו את ההטבות המגיעות לו כחייל משוחרר. העותר, יליד שנת 1996, שירת בצה"ל בין יום 16.3.2015 ליום 13.6.2018. במהלך תקופה זו צבר העותר 257 ימי היעדרות משירות. זאת, במסגרת נפקדות אחת, עריקות אחת ושתי כליאות. לחובת העותר 9 תלונות שבהן נמצא אשם, מתוכן 5 בגין היעדרות משירות, 3 בגין סירוב לקיים פקודה ואחת בגין אי שמירת רכוש צבאי. בתחילה שובץ העותר לתפקיד לוחם בחיל התותחנים, שבו היה אמור לשרת 36 חודשים. ברם העותר סירב לקבל את התפקיד. בגין הסירוב נשפט ואף נגזר עליו עונש מחבוש בפועל של יומיים. מאז ועד לשחרורו הכפוי, עבר עבירות רבות של היעדרות מהשירות וסירוב פקודה בגינן נשפט פעמים רבות לעונש מחבוש. לאחר שהעותר נשפט ביום 23.1.2018 וביום 20.3.2018 בגין עבירה של היעדרות משירות פעמיים נוספות, ביום 29.3.2018 ועדת התאמה לשירות (להלן: ועדת ההתאמה) בראשות רמ"ט אוגדה 252, אל"מ נ' רוזנברג דנה בעניינו. טרם הופעתו לפני ועדת ההתאמה, חתם העותר על "איגרת לחייל" בה הובאו לפניו ה"השלכות לאזרחות" שיש לשחרור חייל בשל אי התאמתו לשירות צבאי. לאחר בחינת עניינו של העותר, המליצה הוועדה לפטרו משירות סדיר, בצירוף פטור משירות ביטחון. בהחלטת יו"ר הוועדה סומן כי "החייל מומלץ לפטור משירות סדיר, בצירוף פטור משירות ביטחון מסיבת 'אי התאמה בגין התנהגות רעה וחמורה'". בהתאם להסדר שבסעיף 19א(ו) לחוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק חיילים משוחררים), שמסדיר את אופן שלילת ההטבות מחיילים משוחררים, ועדת ההתאמה משמשת גם כוועדה מייעצת לראש אגף כוח אדם (אכ"א) לעניין שלילת הטבות מחיילים ששוחררו משירות עקב אי-התאמה. על כן, באותו יום, 29.3.2018, דנה הוועדה בהיקף הטבותיו של העותר והמליצה לשלול ממנו את ההטבות המגיעות לו כחייל משוחרר. על פי הוראת קבע אכ"א "ועדות התאמה לשירות – חוגרים בשירות חובה" (הוראה מס' 30-01-07), בחינת עניינו של העותר עברה ליחידת "מיטב". לאחר בירורים שונים, החליטה "רע"ן (ראש ענף) עוצמה" (ענף משנה במיטב), שהוסמכה לפטור חיילים משירות, לאשר את המלצת הוועדה ולפטור את העותר משירות בעילה של התנהגות רעה וחמורה. כמו כן, בניגוד להמלצת ועדת ההתאמה, המליצה רע"ן עוצמה על שלילת 80% מההטבות המגיעות לעותר (החלטה זו לא עלתה על הכתב ואנו למדים עליה מהתכתבויות מאוחרות יותר). ביום 22.5.2018 הגיש העותר בקשה לעיון חוזר בהחלטה לפטרו משירות צבאי. ביום 6.6.2018 דחתה רע"ן עוצמה את הבקשה לעיון חוזר. נוכח דחיית בקשתו לעיון חוזר, הוענק לעותר פטור משירות ביטחון ביום 12.6.2018. בהתאם לכך ביום 9.7.2018 נשלחה אל העותר הודעה לפיה על רקע שחרורו מצה"ל "מסיבת התנהגות רעה", דן סגן ראש אכ"א בעניינו והחליט כי אינו זכאי ל-100% ממענק השחרור והפיקדון. ביום 26.7.2018 פנה העותר אל הרמטכ"ל וערער על שלילת זכויותיו. ביום 24.10.2018 הובא עניינו של העותר לפני ועדה מייעצת לרמטכ"ל בנושא שלילת הטבות לחיילים משוחררים, וזו המליצה לאשרר את המלצת סגן ראש אכ"א ולשלול מהעותר את מלוא ההטבות המגיעות לו לפי חוק חיילים משוחררים. ביום 3.1.2019 קיבל הרמטכ"ל את המלצת הוועדה. בהודעה שנשלחה לעותר בנוגע להחלטת הרמטכ"ל בעניינו נכתב, כי הוחלט שאינו זכאי ל-100% ממענק השחרור והפיקדון על רקע שחרורו משירות סדיר "מסיבת אי התאמה סמים". מכאן העתירה שלפנינו. בעתירתו תוקף העותר את ההחלטות השונות שניתנו בעניינו לאורך הדרך וטוען כי לא היה מקום לפטרו משירות צבאי כלל, ובפרט לא בגין "התנהגות רעה וחמורה". ההחלטה לשחררו בעילת התנהגות רעה וחמורה ושלילת כלל הזכויות המגיעות לו כחייל משוחרר לאחר תקופת שירות משמעותית שביצע היא "מעשה פסול". בפרט, ההחלטה האמורה לשלול את זכויותיו היא החלטה בלתי הגיונית ובלתי ראויה. בהקשר להחלטתו הסופית של הרמטכ"ל בעניינו, מציין העותר כי בהחלטה נכתב שהסיבה לשחרורו מצה"ל היא "אי התאמה סמים" ובכך נגרם לו "עוול של ממש, ועיוות מינהלי החורג מכל פרופורציה". המשיבים בתגובתם המקדמית טענו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי שנפל בהגשתה ואי מיצוי הליכים ביחס לסעד שנתבקש במסגרתה. העתירה הוגשה למעלה משנה וחצי לאחר שחרור העותר מהשירות וכשנה לאחר הודעת מיטב לבא-כוח העותר כי ערעורו לרמטכ"ל בעניין שלילת ההטבות נדחה. שיהוי זה מקשה באופן ממשי על בירור טענותיו. כמו כן, מניסוחה של העתירה עולה כי העותר מעוניין שתבוטל ההחלטה לשחררו מצה"ל ומבקש למעשה לחזור לשירות. בהקשר זה, פתוחה בפניו האפשרות להגיש בקשה לחזור ולהשלים את שירות החובה שלו ועל כן גם טרם מיצה הליכים בסוגיה זו. לגופה של העתירה, המשיבים עומדים על כך שההחלטות שהתקיימו בעניינו של העותר היו החלטות ראויות ומבוססות שאינן מקימות עילה להתערבות. אף לאחר שחרורו של העותר ממאסר בגין תקופת עריקותו, הוא המשיך והפר את כללי המשמעת בצבא ובחודש יולי 2017 ובחודש ינואר 2018 נשפט ארבע פעמים בגין היעדרות מהשירות של עד 24 שעות. כמו כן, העמדה של מפקדי העותר הייתה כי הוא מפריע ליחידתו, מקשה על מפקדיו ואינו מתפקד באופן שמצדיק את המשך שירותו. במצב דברים זה, ההחלטה לפטור את העותר משירות ביטחון מצויה בליבת שיקול הדעת של גורמי המקצוע בצה"ל. לגבי ההחלטה לשלול את ההטבות הכספיות של העותר, זו התבססה על חוות הדעת של ועדת ההתאמה והוועדה המייעצת לרמטכ"ל, אשר ראו לנגד עיניהן את מאפייני התנהגותו של העותר. העובדה שבהודעה על החלטתו הסופית של הרמטכ"ל נפלה שגגה – טעות שהמשיבים מודים בה ומצרים עליה, אינה משנה מהתהליך המקצועי שבמסגרתו נבחנו טענות העותר ושעל בסיסן קיבל הרמטכ"ל את החלטתו. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות. בהתאם להלכה הפסוקה, בית משפט זה לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו שלו. הדברים נכונים ביתר שאת בכל הנוגע לביקורת שיפוטית על החלטות מקצועיות של רשויות הצבא, ובכלל זה בנושא ניהול כוח האדם בצבא ושיבוצו. יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתארו אז) מ' לנדוי, אשר טרם נס ליחם: "הכלל הנקוט בידי בית-משפט זה הוא שאין הוא שם את שיקול-דעתו תחת שיקול דעתה של רשות מינהלית. כלל זה חייב לחול ביתר שאת על החלטה כזאת הנדונה כאן, כי עניין לנו כאן בנושא של התאמה אישית לתפקיד צבאי, וכאמור מפקדי החייל, הם ולא אחרים, מסוגלים להעריך את התאמתו, בזכות מומחיותם ונסיונם המקצועי" (בג"ץ 279/72 עובד נ' שר הביטחון, פ"ד כז(1) 169, 177 (1973); ראו גם: בג"ץ 2210/14 כוכבי נ' צבא הגנה לישראל (27.3.2014); בג"ץ 7139/09 גילר נ' שר הביטחון, פסקה 32 וההפניות שם (16.12.2010). בהקשר הספציפי של ביקורת שיפוטית על שלילת הטבות מחיילים משוחררים, ראו: בג"ץ 6464/17 פלונית נ' ראש המטה הכללי – רא"ל גדי אייזנקוט, פסקה 17 (8.2.2018)). בעניינו של העותר, גורמי המקצוע השונים בצה"ל מצאו לנכון לפטרו משירות צבאי וכן לשלול את ההטבות המגיעות לו כחייל משוחרר בתום הליך סדור, בהתאם לנהלים, לאחר שנתנו דעתם למכלול הנסיבות. גם לשגגה שנפלה בסופו של התהליך בהודעה שנשלחה לעותר – אף שיש להצר עליה – אין השלכה על תקינות ההליך וההחלטה שניתנה בסופו. מעיון בנספחים שצורפו לתגובה המקדמית מטעם המשיבים עולה כי החלטת הרמטכ"ל שניתנה ביום 3.1.2019 ניתנה תוך אימוץ המלצות הוועדה המייעצת לרמטכ"ל בנושא בחינת הטבות, אשר קיבלה החלטה בהתבסס על התנהגותו של העותר בעת שירותו כפי שפורט לעיל ולא ציינה כלל כל התנהגות הקשורה לסמים. המכתב אשר נשלח אל העותר ציין עילת שחרור מוטעית, אך כאמור בשום שלב עילת שחרור זו לא נלקחה בחשבון במסגרת ההחלטות שהתקבלו בעניינו של העותר. בנסיבות אלה, העתירה אינה מגלה כל עילה להתערבותנו. העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ד בחשון התשפ"א (‏1.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20014600_N09.docx אק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il