אורן יעקב נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1358/98 ע"פ 1390/98 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסבג-כהן כבוד השופט י' גולדברג המערערת בע"פ 1358/98: מדינת ישראל (המשיבה בע"פ 1390/98) נ ג ד המשיב 1 בע"פ 1358/98: יעקב בן משה אורן (המערער בע"פ 1390/98) המשיב 2 בע"פ 1358/98: שלום בן שמואל שלמה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 13.11.98 בת"פ 20/96 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' אבידע תאריך הישיבה: ג' בניסן תשנ"ח (30.3.98) בשם המערערת בע"פ 1358/98 והמשיבה בע"פ 1390/98: עו"ד תמר בורנשטיין בשם המערער בע"פ 1390/98 והמשיב 1 בע"פ 1358/98: עו"ד יוסף לילוף בשם משיב מס' 2 בע"פ 1358/98: עו"ד סוזי שליו פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ר' אבידע), לפיו נידונו שני נאשמים יעקוב בן משה אורן (להלן - אורן) ושלום בן שמואל שלמה (להלן - שלמה) למאסר בפועל של שישה חודשים שירוצה בעבודות שירות ולמאסר על תנאי של 18 חודשים למשך 3 שנים, לפיקוח שירות מבחן למשך שנה וכמו כן, הוטל על אורן קנס בסכום של 50,000 ש"ח. המדינה מערערת על קולת העונש ואילו אורן מערער על הקנס שהושת עליו. העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן שתי עבירות של גניבת רכב וסחר ברכב גנוב. נאשם שלישי נידון בנפרד וגזר דינו חמור במידה ניכרת. הוטל עליו עונש של 32 חודשי מאסר בפועל ואליהם צורפו 10 חודשי מאסר על תנאי שהופעלו. עונש זה הוטל הן בשל חלקו בביצוע העבירות והן בשל עברו. 2. המדינה בערעורה מדגישה את עבירת גניבת רכב וסחר ברכב כמכת מדינה שיש להלחם בה בכל דרך, כשאחת הדרכים היא השתת עונש הולם על מבצעיה. הוכח על ידי התביעה כי אורן ושלמה ביחד עם אחר, אכן גנבו כלי רכב ואלמלא ניסו לערב בעניין את דודו של שלמה, שהיה שוטר אותה עת, לא היו מתגלים מעשי העבירה שבוצעו על ידי השניים שנתפסו בכף עקב דיווח השוטר על מעשיהם. 3. העונש אכן אינו עומד בשום יחס לחומרת העבירה, להשלכות הקשות שיש לה על תקינות חיי בעלי הרכב שרכבם נגנב חדשות לבקרים בידי אנשים כאורן ושלמה ועל רווחת הציבור בכללותו. אף שזו לשניהם עבירה ראשונה - בוצעה העבירה לא באקראי, לא ברגע של חולשה, אלא כפרי תכנון ותוך כוונה להפוך את גניבת הרכב ל"עסק" של סחר ששכרו בצידו. גם אם לא הספיקו הנאשמים "ליהנות" מפרי העבירה שביצעו, אין בכך כדי להפחית מחומרתה. העונש שהושת, לא זו בלבד שאינו הולם את חומרת מעשיהם של הנאשמים, אלא אין הוא הולם את נורמות הענישה שנקבעו בבית משפט זה לעבירות מהסוג הנדון. 4. עם זאת, מקובלת עלינו טענת באת כוחו של שלמה כי חלקו קטן יותר מחלקם של האחרים, כאשר החלק החמור ביותר נופל על האחר שנידון בנפרד וכי חלקו אף קטן מחלקו של אורן, והכל כמפורט בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית משפט קמא. 5. אנו סבורים, איפוא, כי העונש שהושת על הנאשמים אינו הולם את העבירות ונסיבותיהן וכי העונש ההולם הוא מאסר בפועל לריצוי בכלא. בהתחשב בכל הנסיבות ובהבדלים בין האחר שנידון בנפרד ובין אורן ושלמה ובינם לבין עצמם, אנו מחליטים לשנות את גזר הדין של בית המשפט המחוזי באופן שעל אורן יוטל מאסר בפועל של 18 חודשים ועל שלמה יוטל מאסר בפועל של 12 חודשים. אשר לקנס, באת כוח המדינה הודיעה כי באם תתקבל עמדתה ויושת על אורן ושלמה עונש מאסר בפועל, משאירה היא לשיקול דעת בית המשפט את נושא הקנס שהוטל על אורן. אנו מוצאים, אפוא, לקבל את ערעורה של המדינה ולהחמיר בעונשים של של המשיבים כאמור לעיל וכן לקבל ערעורו של אורן במובן זה שהקנס שהוטל עליו יבוטל. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, ג' בניסן תשנ"ח (30.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98013900.J02