יוסף איובי נ. מבקר המדינה/המשרד הראשי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 12240-05-26 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר העותר: יוסף איובי נגד המשיבים: מבקר המדינה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט יחיאל כשר: עתירה זו מופנית כלפי החלטת נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה (להלן: הנציבות) לסגור תלונה, אותה פתח העותר, בגין אי-מענה לפנייה שהגיש העותר למשרד הבריאות בנושא מתן רישיון לעסוק ברפואה בישראל. על-פי הנטען בעתירה, העותר פנה, ביום 3.11.2024, למנכ"ל משרד הבריאות, בנוגע לדחיית בקשתו למתן רישיון לעסוק ברפואה בישראל. משפנייתו לא נענתה (לטענתו) הגיש העותר, לנציבות, תלונה בגין כך. גורם מטעם הנציבות השיב לעותר, ביום 17.9.2025, כי תגובה עניינית לפנייתו ניתנה מטעם משרד הבריאות, ביום 8.6.2025, ועל כן הוחלט כי בירור תלונתו על-ידי הנציבות הסתיים. העותר הגיש את העתירה דנן בטענה שהתאריך שננקב בתשובת הנציבות לתלונתו (8.6.2025) אינו נכון, ושונה מהתאריך במכתב התשובה שקיבל ממשרד הבריאות, הנושא תאריך 17.9.2025. לטענת העותר, מדובר ב-"זיוף" והטעיה מכוונת, שתכליתה לאשרר בדיעבד את אי-המענה מטעם משרד הבריאות לפנייתו המקורית, אשר חרגה לטענתו מהזמנים הקצובים לה (לטענתו – ששה חודשים). בעתירה התבקש צו על תנאי, המופנה למבקר המדינה, על מנת שזה יבהיר מדוע לא תבוטל ההחלטה מיום 17.9.2025, מדוע לא יחודש הבירור בתלונת העותר, ומדוע לא יינתן לעותר הסעד המגיע לו, לשיטתו, מתוקף תלונתו –מתן רישיון לעסוק ברפואה בישראל. לאחר עיון בעתירה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, וזאת משלושה טעמים. ראשית, דין העתירה להידחות, על הסף, בשל אי-מיצוי הליכים. אדגיש כי הטענה שהעלה העותר בעתירתו חריפה במיוחד: נטען כי המשיב, מהרשויות הבכירות במדינה, ביצע "זיוף" והטעיה מכוונת בהחלטתו בעניין העותר. סבורני כי כאשר מדובר בטענות חמורות מסוג זה, הצורך במיצוי הליכים מקבל משנה תוקף. אומנם, בעתירתו טוען העותר כי ביום 28.9.2025 נשלחה מטעמו "פנייה מוקדמת" למשרד המשיב, המהווה לשיטתו מיצוי הליכים בעניינו. עם זאת, עיון באותה פנייה, כפי שצורפה לעתירה, מעיד כי כלל לא צוינה במסגרתה טענת העותר כי התאריך שננקב בתשובת נציבות תלונות הציבור לתלונתו מיום 3.11.2024, כמייצג את תאריך מכתב התשובה שנשלח לו ממשרד הבריאות (8.6.2025), אינו נכון, וכן לא הועלתה כל טענה בדבר זיוף או הטעייה. בהעדר פירוט הטענות נגד ההחלטה הנתקפת במסגרת הפנייה המוקדמת, לא ניתן לראות בפניה המוקדמת קיום של חובת מיצוי ההליכים (בג"ץ 2433/24 ברזון-מקאי נ' ראש הממשלה, פסקה 6 (1.4.2024)). שנית, גם לגופה, טענת העותר רחוקה מלהיות מבוססת (במיוחד לאור האשמה הקשה המוטחת במסגרתה). טענתו של העותר בדבר פער הזמנים, המשקף לשיטתו "זיוף" המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, מבוססת על שני מסמכים אשר צורפו לעתירתו, המוצגים כתגובות מטעם משרד הבריאות לפנייתו: האחד, שאיננו חתום, נושא תאריך 8.6.2025; השני, שהנו חתום, נושא תאריך 17.9.2025. לשיטת העותר, התאריך "המושתל" (8.6.2025) "הוא זה המכניס את משרד הבריאות תחת כנפי החוק". לעניין זה, בזהירות המתחייבות, יצוין: לא ברור על סמך מה מרחיק העותר לכת לטעון שאותה סתירה לכאורית בין שני המסמכים משמעותה זיוף, ושהזיוף, ככל שבוצע, בוצע על-ידי משרד מבקר המדינה או מי מטעמו. בנוסף, לא ברורה החשיבות של אותו פער זמנים, לגופו של עניין, שהרי בין אם מדובר במועד הראשון ובין אם המועד השני, שניהם מהווים תשובה מאוחרת לפניית העותר (אשר נשלחה, על-פי טענתו, למשרד הבריאות ביום 3.11.2024, כאשר הזמן הקצוב על-פי הנטען למתן תשובה הנו ששה חודשים). בהתאם, כלל לא ברור כי קיים קשר בין הבסיס העובדתי שהוצג לבין התזה מרחיקת הלכת אותה פירט העותר בעתירתו. שלישית, טענות העותר אינן עומדות בתנאים המחמירים להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות נציב תלונות הציבור בעניין תלונות המוגשות אליו. לעניין זה אזכיר כי סעיף 45(ב) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 קובע כי: "שום בית משפט לא ייזקק לבקשת סעד נגד החלטותיו וממצאיו של נציב תלונות הציבור בענין תלונה." הכלל הוא כי בית משפט זה לא יתערב בהחלטות הנוגעות לתחום תלונות הציבור, אלא במקרים חריגים ביותר בהם ניתן להצביע על פסול קיצוני ומובהק בהחלטה שהתקבלה, המחייב את ביטולה או תיקונה (ראו: בג"ץ 5341/23 ברניט נ' מבקר המדינה, פסקה 7 (24.7.2023); בג"ץ 6825/06 צור נ' מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, פסקאות 26-23 (24.6.2009) (להלן: עניין צור)). בעניין צור, הובהר הטעם לצמצום המיוחד של הביקורת השיפוטית על החלטת המבקר בעניין תלונה מהציבור: "בירור התלונה בפני המבקר מהווה ערוץ נילווה לבחינת נושא התלונה, שאינו מייתר את שאר ערוצי הבירור הקיימים, תהא אשר תהא החלטת המבקר בענין התלונה. לפיכך, המחוקק מצא כי אין מקום להעמיס על מסלול בירור התלונה בפני המבקר גם ביקורת שיפוטית נרחבת, אשר תסרבל ותאיט את הליכי הביקורת, במיוחד לאור העובדה כי נשמרת זכותו של המתלונן לפנות לבית המשפט או לבית הדין לעבודה, ולעתור בערכאות אלה לסעדים הקשורים בנושא תלונתו" (ההדגשות הוספו – י' כ'). די בטעם שעליו עמדתי בפסקה 5 לעיל כדי לקבוע שהנסיבות דנן אינן נמנות על הנסיבות הנדירות בהן יתערב בית משפט זה בהחלטות הנוגעות לתחום תלונות הציבור – אף לא בקירוב. ולפני סיום: ניתן להבין את תסכולו של העותר באשר למועד התייחסות משרד הבריאות לפנייתו. כמו כן, שני הנוסחים של אותו מכתב מענה של משרד הבריאות לפנייתו, הנושאים תאריכים שונים, האחד חתום והשני לא, יכולים להוות בסיס להפניית שאלה לגורם שהוציא את המכתבים. בין כך לבין "קפיצה" למסקנה לפיה נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה "זייף" מסמך של משרד הבריאות, רק כדי למלט כביכול את משרד הבריאות ממחדלו להשיב בתוך זמן סביר לפניית העותר, המרחק הוא רב מאוד, כמרחק שבין תמיהה או שאלה לבין השמצה חסרת בסיס המועלית על כתב בי-דין. אכן, מוטב להם לדברים שלא היו נכתבים כלל. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. משלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות, וזאת לאחר שהתלבטתי אם אין זה המקרה המתאים להטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, כ"ט סיוון תשפ"ו (14 יוני 2026). אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט