יוסף ברינט עו"ד נ. מבקר במדינה

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5341/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופטת ר' רונן העותר: יוסף ברינט, עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. מבקר המדינה 2. נציבות תלונות הציבור 3. יו"ר הוועדה הממונה לעיריית טבריה בועז יוסף 4. עיריית טבריה עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה שלפנינו בדרישות חוב שנשלחו לעותר מאת המשיבה 4, עיריית טבריה (להלן: העירייה), בגין חיובי ארנונה שונים מהתקופה שבה שימש העותר ככונס נכסים; וכן בטיפולם של המשיבים 1 ו-2, מבקר המדינה ונציבות תלונות הציבור (להלן, יחדיו: הנציבות), בתלונה שהגיש העותר נגד העירייה בהקשר זה. העותר כופר בעתירתו בחובות הארנונה הנטענים כלפיו מן השנים 2006-2002 בקשר לשני נכסי מקרקעין בעניינם שימש בעבר ככונס נכסים על פי מינוי של רשם ההוצל"פ. בקשר לנכס הראשון, ברחוב דון יוסף בטבריה, טוען העותר כי על פי אישור המצוי בידיו, לא היה קיים חוב ארנונה בשנים המפורטות בדרישת התשלום של העירייה. בקשר לנכס השני, ברחוב מורדות טבריה, טוען העותר כי לא החזיק בנכס מעולם, וכי שוחרר מתפקידו ככונס נכסים לאחר ששולמו מלוא חובות הארנונה שחלו בתקופת היותו בעל תפקיד. העותר טוען כי פנה לעירייה בימים 8.7.2020 ו-27.6.2021 בקשר לחובות הנטענים, אך לדבריו לא קיבל מענה לפניותיו. לאור האמור, פנה העותר ביום 10.7.2022 לנציבות בתלונה נגד העירייה בגדרה שטח את טענותיו בקשר לחובות האמורים והתנהלותה של העירייה. כעולה מן העתירה, הנציבות ביקשה מן העותר מספר השלמות ולאחר שאלה נמסרו, עודכן העותר ביום 18.8.2022, כי פנייתו התקבלה ותלונתו הועברה לעיונו של האגף הנוגע בדבר. בהמשך, ביום 11.9.2022, עודכן העותר כי נפתח בירור בקשר לתלונתו, ולשם כך פנתה הנציבות לעירייה בבקשה לפרטים והבהרות. העותר עודכן על-ידי הנציבות גם במכתבים שנשלחו אליו בימים 2.1.2023, 27.2.2023 ו-4.5.2023, כי מטעמים שאינם תלויים בנציבות בירור התלונה מצריך פרק זמן נוסף, ולאחרונה, ביום 7.6.2023, נשלח לעותר מכתב נוסף בגדרו ציינה הנציבות כי "נמסר לנו מעיריית טבריה כי לא קיימים הליכי גבייה בתיק אלא רק תזכורות שתיפסקנה ומהן ניתן להתעלם, עד שתועבר אלינו חוות הדעת המשפטית של העירייה בעניין מושא התלונה". כן צוין כי הנציבות תשוב ותעדכן את העותר בדבר המשך בירור התלונה. העותר טוען כי חרף דברים אלה התקבלה אצלו ביום 2.7.2023 דרישת תשלום נוספת המתייחסת לחובות מושא התלונה. נוכח האמור, ומשהעותר סבור כי הנציבות מגלה אוזלת יד ומשתהה בבירור תלונתו, פנה בעתירה זו. העותר מבקש בעתירתו כי נורה לנציבות לסיים בתוך 45 ימים, או כל מועד אחר, את בדיקתה בתלונה שהגיש נגד העירייה; וכן כי נורה לעירייה לבטל לאלתר את כל הליכי הגבייה הננקטים נגדו, ואשר מוכחשים על-ידו. כן ביקש להורות על מתן צו ביניים ולפיו יוקפאו הליכי הגבייה האמורים. לאחר עיון בעתירה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. בכל המתייחס לסעדים המופנים כלפי העירייה – דין העתירה להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי. כידוע, על החלטת הרשות המקומית בענייני ארנונה ניתן להשיג בשני מסלולי השגה עיקריים: האחד, מסלול עררי שתחילתו בהגשת השגה למנהל הארנונה ברשות המקומית; והשני, מסלול שיפוטי ישיר באמצעות הגשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים (להרחבה בנושא ראו: בג"ץ 467/23 גימנסיה - בתי ספר תיכוניים ע"ש גולדנר בע"מ נ' עיריית חיפה, פסקה 5 (20.2.2023) (להלן: עניין גימנסיה); בר"ם 7511/14 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו נ' א.ק. יוניברס בע"מ, פסקאות 18-13 (22.11.2016); סעיפים 3(א) ו-6 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976). העותר לא פירט בעתירתו האם פנה באחד ממסלולי ההשגה האמורים; ומכל מקום, מקומן של השגותיו אינו בבית משפט זה (וראו גם: סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, וכן פרט 1(א) לתוספת הראשונה ופרט 7 לתוספת השנייה; עניין גימנסיה, בפסקה 4; בג"ץ 2946/07 משה נ' עיריית ירושלים, פסקה 3 (31.7.2007); בג"ץ 5696/16 עובדיה נ' עירית תל אביב (14.8.2016); בג"ץ 6234/02 ברוש תעשיות (91) בע"מ נ' עיריית יבנה (13.10.2002)). באשר לסעדים המופנים כלפי הנציבות – סעיף 45(ב) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב] מלמדנו כי: "שום בית משפט לא ייזקק לבקשת סעד נגד החלטותיו וממצאיו של נציב תלונות הציבור בענין תלונה". בהינתן המסגרת החוקית שלעיל, ובשים לב לאפשרות העומדת בידי המתלונן למצות את זכויותיו באפיקים אחרים, עמד בית משפט זה על מתחם הביקורת השיפוטית המצומצם החל על החלטות הנוגעות לתחום תלונות הציבור. בכלל זאת עמד על הכלל ולפיו בית משפט זה לא יתערב בהחלטות האמורות, אלא במקרים חריגים ביותר בהם ניתן להצביע על פסול קיצוני ומובהק בהחלטה שהתקבלה, המחייב את ביטולה או תיקונה (בג"ץ 6825/06 צור נ' מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, פסקאות 26-23 (24.6.2009); בג"ץ 6529/08 באטוס נ' מבקר המדינה, פסקה 6 (17.9.2008); בג"ץ 5846/00 סלוצקי נ' משרד מבקר המדינה (22.8.2000)). על פי המתואר בעתירה, טרם התקבלה החלטה סופית בקשר לתלונתו של העותר ובמובן זה הרי שמדובר בעתירה שהקדימה את זמנה; ובכל הנוגע לבקשתו של העותר להחיש את הטיפול בתלונה – עיון בעתירה מגלה כי עניינו של העותר לא נזנח ולא נשכח. העותר עודכן במצב הטיפול בתלונתו למן הגשתה ועד היום כאשר אך לאחרונה, ביום 7.6.2023, קיבל העותר מכתב עדכון מן הנציבות בקשר למצב הליכי הגביה ולסטטוס הטיפול בתלונתו. במצב דברים זה, ובשים לב לאמות המידה החלות בכל המתייחס לביקורת השיפוטית על פועלה של הנציבות, לא נמצאה כל עילה להיעתר לסעד המבוקש. העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשו תגובות, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' באב התשפ"ג (‏24.7.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 23053410_X02.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1