בני משפחת אלזם יוני ז"ל נ. כב' השופטת גלית ציגלר

פסק-דין בתיק בג"ץ 11528/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11528/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות העותרים: בני משפחת יוני אלזם ז"ל נ ג ד המשיבות: 1. כבוד השופטת גלית ציגלר 2. מדינת ישראל-משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"ג בכסלו התשס"ו (14.12.2005) בשם העותרים: עו"ד דרור שוסהיים בשם המשיבות: עו"ד אבי ליכט פסק-דין השופטת ד' ביניש: בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיבים להימנע מביצוע נתיחה שלאחר המוות בגופתו של המנוח יוני אלזם ז"ל. 1. על המנוח יוני אלזם (להלן:המנוח) נגזר עונש מאסר עולם בשל מעורבותו במעשה רצח של אדם בשם חנניה אוחנה. המנוח הוחזק במאסר בכלא אשמורת. אמש, בלילה שבין ה-12.12.05 ל-13.12.05, נמצא המנוח מחוסר הכרה על רצפת תאו בבית הכלא. ניסיונות ההחייאה שנעשו בו כשלו ומותו נקבע בבית החולים לניאדו. יצוין, כי המנוח היה אמור להעיד בבוקר ה-13.12.05 במשפטו של מי שהועמד לדין כשותפו למעשה הרצח, שמעון זריהן, וארוע פטירתו ארע מספר שעות לפני הבאתו לבית המשפט למתן העדות. לאחר פטירתו פנתה המשטרה לבית משפט השלום בנתניה וביקשה כי תיערך חקירה לבדיקת סיבת מותו של המנוח. המשטרה הסבירה בבקשתה כי קיים חשש שמותו של המנוח לא ארע באופן טבעי אלא נגרם עקב מעשה עבירה. בית משפט השלום (השופטת ג' ציגלר) ביקש לקבל את תגובת משפחתו של המנוח לבקשה ונציגי המשפחה הודיעו כי המשפחה מתנגדת לבקשה מטעמים הלכתיים ומשפחתיים. לאחר ששמע את עמדת נציגי המשפחה החליט בית המשפט לקבל את הבקשה לפתוח בחקירת סיבת מותו של המנוח והורה על עריכת נתיחת גווייתו. כנגד החלטה זו הגישו בני משפחתו של המנוח את העתירה שלפנינו. העתירה הוגשה היום לפני הצהריים ועקב הדחיפות קיימנו דיון בנוכחות הצדדים בשעות הצהריים, ולהלן החלטתנו. 2. בעתירה מבקשים העותרים כי החלטת בית משפט השלום תבוטל וכי תימנע עריכת נתיחה בגופתו של המנוח. בעתירה ובדיון בפנינו טען בא-כוח העותרים, עורך הדין ד' שוסהיים, כי לא קמה עילה על פי דין לעריכת הנתיחה וכי אין כל אינדיקציה שמותו של המנוח נבע ממעשה פלילי כלשהו או כי מדובר במוות שאינו טבעי. העותרים מציינים, כי על גופו של המנוח לא נמצאו סימני אלימות שיכולים להעיד על מעשה עבירה שבוצע בו ואין קיימים גם סימנים חיצוניים אחרים המעידים על כך. כן ציינו העותרים, כי המנוח הוחזק בבידוד מוחלט והאוכל שהוגש לו היה נתון בבדיקה, עובדות השוללות אף הן את האפשרות כי מותו נגרם בעבירה. העותרים הוסיפו גם כי המנוח היה לחוץ מאוד בשל עדותו הצפויה במשפטו של זריהן ואף התלונן לפני כן בפני אביו על כאבים בחזה, דבר המעיד על האפשרות שהמנוח נפטר עקב ארוע לב. בנסיבות אלה, טוענים העותרים, אין צורך לבצע ניתוח שלאחר המוות וכי אם יש חשש כלשהו כי מותו של המנוח נגרם עקב הרעלה הרי שניתן להסתפק בביצוע בדיקות גופניות שטחיות כגון נטילת דם, נטילת דגימות מהקרנית או נטילת נוזל מהקיבה. בתשובתו לעתירה עמד בא-כוח המדינה, עורך הדין א' ליכט, על חיוניות ביצוע הנתיחה. הוא ציין את העילות המשפטיות לקיום הנתיחה וכן את העובדות הידועות עד כה בקשר לנסיבות המוות, המחייבות, לטענתו, את קיום הנתיחה. בא-כוח המדינה טען כי נסיבות מותו של המנוח אינן נהירות אך מתוך מכלול הנסיבות הכרוכות במקרה קיים חשש סביר כי המוות נגרם בעבירה. בטיעוניו ציין בא-כוח המדינה, כי חקירת סיבת המוות החלה וטרם ניתן להצביע על ממצאים משמעותיים. עם זאת, התברר בחקירה הראשונית כי בתאו של המנוח נמצא בקבוק ובו נוזל בעל ריח חריף וכן נמצאו בתא כוסות קפה. המצאותם של פריטים אלה מלמדת לכאורה על האפשרות כי הבידוד בו היה נתון המנוח לא היה מושלם והדבר מעורר חשדות שיש לבדקם. בא-כוח המדינה הדגיש כי בטרם גיבש את טיעוניו התייעץ עם פרופ' יהודה היס, אשר מחמת קוצר הזמן לא עלה בידו להכין חוות דעת כתובה, באשר לאפשרויות בדיקה אחרות. לכאורה עלה גם מההתייעצות עם פרופ' היס כי הבדיקות השטחיות שהציעו העותרים אינן יכולות לספק תמונה מלאה של סיבת המוות – שכן ישנן אפשרויות שונות להרעלה ששאיבת חומר כדגימה מהגופה לא תוכל לגלותן – לטענת בא-כוח המדינה יש גם בדברים אלה כדי לתמוך במסקנה כי לא ניתן להסתפק בבדיקות המוצעות. על כל אלה הוסיף בא-כוח המדינה, כי מציאת סיבת המוות חיונית גם לצורך המסקנות בדבר הבאת הראיות בהמשך משפטו של זריהן. 3. לאחר שעיינו בעתירה ובמסמכים שהוגשו לנו, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. הבקשה לבצע חקירה של סיבות המוות, המוגשת בהתאם לסעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות, תשי"ח-1958, נבחנת בשלבים. בשלב הראשון, על השופט החוקר לבחון אם מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 9 לחוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי"ג – 1953 לפיו, אין להורות על ביצוע נתיחה אלא אם קיים "יסוד סביר לחשש שהמוות נגרם בעבירה או ברשלנות או בהזנחה". במסגרת בחינתו של תנאי זה נדרש השופט החוקר לבחון אם מתוך מכלול העובדות הניצבות בפניו אכן עולה חשש סביר לכך שהמוות ארע באופן לא טבעי באחת הדרכים האמורות. אם אכן משתכנע השופט כי קיים חשש כזה ניתן לעבור לשלב השני של ההכרעה. בשלב השני נדרש השופט לבחון אם מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 26 לחוק חקירת סיבות מוות לפיו, ניתן לצוות על נתיחה שלאחר המוות אם הדבר "דרוש לבירור סיבת המוות". בעניין זה נפסק כי בירור סיבת המוות משמעותו בירור הסיבה הרפואית למוות וכן בירור "שרשרת הגרימה" שהובילה להיווצרות אותה סיבה רפואית (בג"ץ 754/03 בני משפחת שרחה יוסף ז"ל נ' כבוד השופט דוד מינץ, פ"ד נז(5) 817, 824 – 825 ופסקי הדין הנזכרים שם; להלן: פסק דין יוסף). בהתקיים התנאים המוקדמים על השופט החוקר להפעיל שיקול דעתו ולהביא בגדרו את מכלול השיקולים הרלוונטיים. בין שיקוליו, יביא השופט, בין היתר, מצד אחד את אינטרס הציבור בדבר חשיפת עבירות והעמדתם לדין של עבריינים; ומנגד, את השיקולים הנוגעים לרגשות דת, השיקולים הנוגעים לערך של כבוד המת ורגשותיהם של בני משפחתו. כבר נאמר על ידי בית משפט זה כי "קשת השיקולים הרלוונטיים וכן משקלם היחסי של שיקולים אלה משתנים בהתאם לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה...בהתאם לכך, השאלה אם ראוי בנסיבות מסוימות להורות על נתיחה שלאחר המוות היא שאלה של איזון" (פסק דין יוסף, בעמוד 823). במסגרת איזון השיקולים כאמור ייבחנו התנאים המוקדמים הנזכרים לעיל וכן הצורך לאזן בין האינטרסים השונים, הציבוריים והפרטיים, הכרוכים בהחלטה לערוך נתיחה שלאחר המוות. 4. המקרה שלפנינו הוא מן המקרים הקיצוניים שעל פני קשת האפשרויות המצדיקות בחינת סיבת המוות ונתיחת הגופה. המנוח היה נתון בבידוד בתנאי כליאתו נוכח החשש הכבד כי עלולים להינקט צעדים עבריינים כדי למנוע עדותו במשפטו של זריהן. לטענת בא-כוח המדינה, מעשה הרצח שבגינו הורשע המנוח ובו מואשם זריהן בוצע על רקע מלחמות רוויות דמים בין משפחות פשע. כאמור, החקירה הראשונית העלתה כי למרות תנאי הבידוד הקפדניים נמצאו בתאו של המנוח סימנים לכך שיש אפשרות שנוהלי הבידוד לא נתקיימו בקפדנות. על רקע הרצון למנוע את הבאתו של המנוח לעדות וסוג העבירות שביחס אליהן היה המנוח אמור להעיד, בצירוף הממצאים שנמצאו בתאו, יש חשש ממשי כי מותו של המנוח נגרם בעבירה. בא-כוח המדינה לא התעלם בטיעונו מכך שקיימות, כמובן, אפשרויות נוספות שגרמו למות המנוח. כך האפשרות שהמנוח שם קץ לחייו והחפצים שנמצאו בתאו עשויים לתמוך גם באפשרות זו. אם אמנם מדובר בהתאבדות נותרת השאלה כיצד הגיעו החפצים לתא ואם לא היתה עבירה בהכנסתם. בא-כוח העותרים טען כי האפשרות הסבירה ביותר היא שהמוות נגרם מארוע לב ועל כך השיב בא-כוח המדינה כי אפשרות כזו אמנם קיימת במיוחד על רקע הלחץ שבו נתון היה המנוח, אך יש להביא בחשבון כי המנוח היה צעיר בן 22 ללא בעיות בריאות קודמות. כעולה מן האמור, על פי ההסברים שקבלנו אין בעובדה שלא נתגלו סימני אלימות חיצוניים על הגופה כדי לשלול אפשרות כי המוות נגרם בעבירה וגם האפשרות של שימוש בחומר רעיל לא בהכרח ניתנת לגילוי באמצעים שהוצעו על ידי בא-כוח העותרים. בנסיבות האמורות הגענו לכלל מסקנה כי בהליך השקילה כאשר רצונה ורגשותיה של משפחת המנוח וכן הערך של כבוד המת מונחים על כף אחת של המאזניים ועל הכף השניה מונחים החשש הסביר לביצוע עבירה והאינטרס הציבורי בגילויה של העבירה, מכריעים השיקולים האחרונים. 5. בשולי פסק דיננו זה נוסיף כי בעת הדיון התייצב לפנינו הרב נחום הכהן קוק המבקש להשמיע דברו כל אימת שנשקלת נתיחה של גופה ועושה כל מאמץ להיות לעזר לצדדים. הוא ביקשנו להורות למשטרה להסתפק בבדיקות דם, מיץ קיבה, ביופסיה של הכבד ונוזל העין כדי לבחון את האפשרות שנעשה שימוש בחומר רעיל, מבלי שיהיה צורך בנתיחה. שקלנו את הצעתו של הרב קוק בכובד ראש אך בנסיבות הענין, שוכנענו כי לא יהיה די באמצעים שהוצעו על ידו כדי להגיע לחקר האמת. עם זאת, אנו מניחים כי בהתאם להנחייה הקבועה בפסיקתו של בית משפט זה, ועל פי עקרון המידתיות, תיעשה הנתיחה בשלבים כך שבתום כל שלב ניתוחי ישקול הרופא אם לצורך בירור סיבת המוות יש הכרח להמשיך בנתיחה כך שהנתיחה לא תתרחב מעבר לצורך אשר לשמו הותרה. אשר על כן, העתירה נדחית. ש ו פ ט ת השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת ד' ביניש. ניתן היום, י"ג בכסלו התשס"ו (14.12.2005). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05115280_N02.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il