דב סירואה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1057/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1057/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתן ביום 21.12.06 ע"י כב' השופט חבש עוני בתיק פ' 933/05 תאריך הישיבה: י"א בתמוז תשס"ח (14.7.08) בשם המערער: עו"ד שמשון וייס, עו"ד פנינה כהן בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד אושרה פטל גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. פסק דיננו בתיק זה ניתן עתה לאחר שלושה דיונים, תוך שבמשך השנה האחרונה דחינו מדי פעם את הדיון כדי לעקוב אחר התקדמותו הטיפולית של המערער בטרם נגבש הכרעתנו בערעורו על גזר דינו. ב. בפרשה עגומה ענייננו, שבה הורשע המערער ביום 9.9.06 לאחר ניהול הוכחות על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא ד"ר ע' חבש) בת"פ 933/05. העבירות בהן הורשע המערער, בהכרעת דין מפורטת שכבר הפכה חלוטה, היו איומים (סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיף 333 בצירוף 335(א)(1)). בתמצית עסקינן בפרשת קנאה, הקשה כשאול. המערער הוא חרש אילם וכך גם אשתו. בעקבות גילוי קשרים רומנטיים בין אשת המערער למתלונן, קבע המערער להיפגש עם המתלונן, חרש אף הוא, ב-23.3.05 בשעות הלילה באצטדיון טדי בירושלים, במהלך ויכוח לוהט שניטש ביניהם שם, תקף המערער את המתלונן תחילה במכת אגרוף ואחר כך בסכין יפני בחתך קשה ורחב בצווארו וכן מעל עינו, לרוחב המצח ובגב כף ידו. למתלונן נותרה צלקת בולטת לרוחב צווארו. ג. לקראת גזירת הדין עיין בית המשפט קמא בתסקירי שירות המבחן למבוגרים מיום 6.12.06, שתיאר את תולדותיו של המערער, בן להורים חרשים אילמים – שנפטרו זמן קצר לפני אירוע העבירה – ואח לשני אחים חרשים אילמים, נשוי ואב לשתי בנות; עברו נורמטיבי, והמקרה אירע על רקע הקנאה כאמור. בית המשפט ראה את האירוע מחד גיסא, הנסיבות המיוחדות, מאידך גיסא "תת תרבות הסכין" – ושקל לגביו את השיקולים הרלבנטיים השונים. סוף דבר, שגזר על המערער ביום 21.12.06 12 חודשי מאסר בפועל, ו-18 חודשי מאסר על תנאי שלא ירוצו אלא אם יעבור תוך שנתיים מיום ריצוי עונשו עבירת אלימות. כן הושתו קנס בסך 1,000 ₪ ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪. ד. בערעור נטען, כי נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על כך שאין המדובר ב"תת תרבות הסכין", שכן המערער הגיע לאירוע נגד רצונו ובלחץ רעייתו, וקונטר על-ידי המתלונן באופן חמור. כן נטען כי המערער, כעולה מן התסקיר, הביע חרטה עמוקה על המעשה. עוד תוארו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, מות הוריו, קשיי התקשור שלו בכלל והקשיים הצפויים לו במאסר בגלל חרשותו. ה. (1) לקראת דיון ראשון בבית משפט זה ביום 9.7.07 הוגש תסקיר שירות המבחן מיום 2.7.07, ובו תיאור התקדמות המערער בתובנות הנחוצות, והמלצה לדחיה במחצית שנה להמשך טיפול באגודת החרשים. הוחלט לדחות את הדיון לפרק זמן זה כדי לאפשר המשך הטיפול. (2) דיון נוסף נערך ביום 17.1.08, ואף לקראתו הוגש תסקיר – מיום 15.1.08. נמסר על השקעת מאמצים מצד המערער בטיפול, הבעת צער וחרטה ורצון להיפגש עם המתלונן. שירות המבחן המליץ על המרת המאסר בעבודות שירות וצו מבחן של 18 חודש, ועל תהליך של גישור – "צדק מאחה" עם המתלונן. עמדת המדינה בדיון זה, כבכל הדיונים, היתה כי חומרת העבירה – פגיעה בסכין ששיספה את גרון המתלונן – מצדיקה מאסר מאחורי סורג ובריח. שוב, לאחר התלבטות. הוחלט על דחיה בכמחצית שנה, תוך מעקב שירות המבחן, שנתבקש לטפל גם בנושא הגישור בגדרי "צדק מאחה". (3) לקראת הדיון בפנינו ב-14.7.08 הוגש תסקיר משלים מיום 13.7.08, ובו דיווח העובדת הסוציאלית המטפלת במערער באגודת החרשים (לאורך הזמן עיינו במספר דו"חות שלה) וקצינת מבחן העוסקת בגישור. שוב נמסר על התקדמות בטיפול, אחריות ומוטיבציה לשינוי וכן הסכמה לתהליך "צדק מאחה". הוזכר – כך גם בעבר – כי המערער שרוי בתנאים מגבילים מעל שלוש שנים, ורחוק ממשפחתו הבאה לבקרו אך בסופי שבוע. אשר לתהליך הצדק המאחה, המתלונן אינו מתגורר בארץ וכנראה יגיע הקיץ ותיבדק בבואו האפשרות לגישור. בסיכום נאמר כי התהליך הטיפולי משמעותי למערער ויש חשיבות בהמשכו, ושירות המבחן מעריך כי עונש מאסר לאדם בעל נכות מעין זו, נוכח קשייו, עלול לגרום לרגרסיה, ולכן הוצעה שוב המרת עונש המאסר בפועל בעבודות שירות וצו מבחן לשנה. (4) בדיון בפנינו חזרו באי כוח הצדדים על עמדותיהם. הסניגור ביקש לאמץ את הפן השיקומי חרף חומרת המקרה, ועל כך המליצה גם נציגת שירות המבחן. באת כוח המדינה חזרה על הטענה כי הפגיעה במתלונן, המצוי בחו"ל, והחש בושה נוכח הפגיעות בפניו ומשפחתו מוסרת כי הוא בטיפול פסיכיאטרי, היא חמורה; לשיטת המדינה גם ערוך שירות בתי הסוהר לקלוט אנשים דוגמת המערער. בא כוח המערער, המייצג חרשים דרך קבע – כפי שמסר – מציין, כי יש לא מעט קשיי תקשור לאסירים בבתי הסוהר ותחושת בדידות. הובעה מצד המערער נכונות לצו מבחן אף לשנתיים. ו. (1) לאחר העיון החלטנו, חרף התלבטותנו הנמשכת, לקבל את המלצת שירות המבחן ואת בקשת הסניגוריה, ולהמיר את המאסר בפועל במאסר שניתן יהא לרצותו בעבודות שירות, ככל שתבוא חוות דעת חיובית מן הממונה על עבודות שירות. התלבטותנו קשורה כמובן בטעם שבית המשפט קמא נדרש אליו, והמקובל עלינו, והוא חומרת המעשה והמאבק במה שמכונה "תת תרבות הסכין", שפשתה במקומותינו, ושהענישה עליה היא בכלל מאסר מאחורי סורג ובריח; לא כל שכן כך, שעה שנגרמה חבלה חמורה. הטעמים להחלטתנו לחרוג במקרה זה קשורים, ראשית, בתהליך הממושך והמשמעותי כך נראה, שעבר המערער עד הנה, כפי שתואר מעלה. רוצים אנו לקוות ולהאמין כי האירוע הקשה שבו מדובר היה חד פעמי בחייו של המערער, שלפני כן – עד גיל 32 – לא נרשמו לחובתו עבירות, והעבירות נעברו בנסיבות מיוחדות מאוד, כפי שגם ציין סגן הנשיא המלומד קמא, וכדבריו "לא בכל יום מתנסה בית המשפט באירוע שכזה, יוצא דופן בנסיבותיו". אכן, אך אל יטעה איש לחשוב כי מריבה "רומנטית", ולוא גם קנאה עזה, מקנה רישיון להרמת יד, לא כל שכן סכין, על הזולת. בשקלול דרך הטיפול והשיקום שעבר המערער במשך השנים האחרונות, הקו החוזר ונשנה בתסקירי השירות של חרטה, צער והפנמה מצדו, מצטרפים לנסיבות והביאונו להטות את הכף לזכות. זה המקום לומר מלת הערכה למאמצי שירות המבחן והעובדת הסוציאלית באגודת החרשים שראוי לעודדם. התחשבנו גם בעברו הנקי של המערער, במצבו האישי והמשפחתי המורכב, חירשותו המולדת והמשפחתית, ובמעצר הבית הכמעט מלא לאורך מספר שנים, שלאדם כמותו בודאי קשה יותר. מצינו גם בפסיקה מקרים – אין הם הכלל – שבהם הוטל מאסר בעבודות שירות במקרים של חבלה בסכין (ע"פ 1566/01 ניסימוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 302/04 ארונוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם), נוכח נסיבות ספציפיות מתאימות. (2) סוף דבר, אנו ממירים מחצית שנה מן המאסר שהושת על המערער במאסר על תנאי שיצטרף לאשר השית בית המשפט קמא, קרי, המאסר על תנאי יוגדל ל-24 חודש. את ששת חודשי המאסר הנותרים יוכל המערער לרצות בעבודת שירות, ולעניין זה תוגש לנו בתוך 30 יום מהיום חוות דעת הממונה על עבודות שירות. אנו משיתים על המערער צו מבחן לשנתיים מהיום (ימי הפגרה במניין). ועוד, אנו מבקשים משירות המבחן כי לא ירפה מנושא הגישור ("הצדק המאחה") בבוא המתלונן ארצה. אנו מקוים כי הדבר יצלח, וכמובן כי המערער לא ישוב לעבור עבירות. (3) הערעור מתקבל איפוא בהתאם לאמור. ניתן היום, י"ב בתמוז התשס"ח (15.7.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07010570_T04.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il