אלעוקה נ' מדינת ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10205-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב העותר: ג'בר אלעוקה נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. משרד הבריאות 3. האגף לרישוי מקצועות רפואיים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד מחמוד אלסאנע פסק-דין השופט אלכס שטיין: העתירה שלפנינו תוקפת את החלטת הוועדה לעבירות על טוהר הבחינה של מינהל הסיעוד שבמשרד הבריאות (להלן: הוועדה), בגדרה נפסלה זכאות העותר להיבחן בבחינת הרישוי הממשלתית להסמכה כאח מוסמך (להלן: בחינת ההסמכה), וזאת למשך שנתיים. בתמצית, העותר למד סיעוד באוניברסיטה בירדן, וביום 15.4.2024 הוא ניגש לבחינת ההסמכה בישראל. זמן קצר לאחר תחילת הבחינה ביקש העותר לצאת לשירותים, ועם חזרתו הוא התבקש לצאת מהאולם כדי להיבדק ולהסיר את הסריג שלבש. העותר ביקש לחזור לשירותים כדי לעשות זאת. תא השירותים נבדק על-ידי המשגיחים לפני שהעותר נכנס אליו. העותר נכנס לתא וסירב לצאת במשך כשבע דקות. מיד לאחר צאתו מתא השירותים, ערכו המשגיחים חיפוש שם ומצאו אביזרים טכנולוגיים, לרבות משדר וכרטיס SIM שבאמצעותו ניתן לשדר שאלות ישירות מהבחינה ולקבל מענה מגורם חיצוני. ביום 26.5.2024 נערך לעותר שימוע בפני הוועדה, במסגרתו הוא ובאת-כוחו פרשו את טענותיהם, שעיקרן הכחשה כי האביזרים האמורים שייכים לעותר. ביום 6.6.2024 החליטה הוועדה לדחות את טענות העותר וקבעה על סמך הראיות שהונחו בפניה – ד"וחות המשגיחים והאביזרים שנתפסו – כי העותר עבר על ההנחיות בדבר איסור הימצאות מכשירים אלקטרוניים ברשות הנבחן, והפר בכך את טוהר הבחינה. לאור האמור, הורתה הוועדה לפסול את הבחינה אליה ניגש העותר, וכן למנוע ממנו, כאמור, להיבחן בבחינת ההסמכה עד לחודש אפריל 2026. העותר הגיש לבית המשפט המחוזי באר שבע עתירה מנהלית נגד משרד הבריאות (עת"מ 8509-07-24), אשר תוקפת את החלטת הוועדה בטענות הדומות לאלו שהעלה בעתירה דכאן. ביום 18.11.2024, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת העתירה בשל חוסר סמכות עניינית, מאחר שעתירות הנוגעות לרישוי במקצוע הסיעוד מתבררות באמצעות עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. ביום 15.12.2024 פנתה באת-כוח העותר לד"ר רבקה חזן הצורף, מנהלת המחלקה לבחינות רישוי, בבקשה לשנות מהחלטת הוועדה ולהקל בסנקציה שהוטלה על העותר. במכתב תשובה מיום 26.12.2024 ציינה ד"ר חזן הצורף כי מאז שנערך השימוע העותר לא הציג ראיות חדשות. היא הדגישה עוד כי עבירה על טוהר הבחינה מהווה הפרה חמורה של מי שמועמד לעסוק במקצוע הקשור לטיפול בחיי אדם, וחומרת העבירה אינה מאפשרת הקלה בהחלטת הוועדה. מכאן העתירה שלפנינו, בה טוען העותר כי החלטת הוועדה היא נעדרת תשתית ראייתית מספקת, לוקה בחוסר סבירות, ופוגעת בזכותו לחופש העיסוק. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי לבקש תגובה של המשיבים. זאת, בשל בהיעדר עילה מבוררת להתערבותנו בשיקול דעתה של הוועדה. הלכה היא עמנו כי בית משפט זה לא יחליף את שיקול דעתו של הגורם המוסמך בשיקול דעתו שלו, כל אימת שהחלטתו של אותו גורם עולה בקנה אחד עם כללי המנהל התקין ואינה לוקה בפגם שיורד לשורש העניין, כגון חוסר סבירות קיצוני, שיקולים זרים או הפליה פסולה (ראו, למשל: בג"ץ 1253/20 ולנשטיין נ' המנהל האזרחי באזור יו"ש – הממונה על הרכוש הנטוש הממשלתי, פסקה 9 (24.9.2020); בג"ץ 5787/18 רובינשטיין נ' לשכת הסיוע המשפטי מחוזי ת"א, פסקה 6 (21.11.2018)). הדברים אמורים ביתר שאת כאשר עסקינן בשיקול דעתו של גוף מקצועי; בפרט – כאשר מדובר, כמו במקרה דנן, בגוף שאחראי על הסדרת מקצועות הרפואה ורמת העוסקים בהם (ראו: בג"ץ 8222/21 נעמה נ' מנהל אגף הסיעוד במשרד הבריאות, פסקה 18 והאסמכתאות שם (26.5.2022); בג"ץ 703/19 אמ.בי.איי פארמה בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 19 (26.8.2019)). במקרה שלפנינו, לא מצאנו עילה להתערבות שיפוטית בהחלטה שקיבלה הוועדה בעניינו של העותר. ההחלטה האמורה נטועה כל-כולה בשיקול-הדעת המקצועי המסור לוועדה, והיא התקבלה כדבעי על בסיס חומר הראיות שהוצג בפני הוועדה ולאחר שנשמעו טיעוני העותר ובאת-כוחו במסגרת הליך השימוע שנערך לו. העותר לא הצביע על שום פגם – לא כל שכן פגם מהותי – אשר מצדיק את התערבותנו. לא זו אף זו: דומה, כי הסנקציה שהושתה על העותר – פסילת זכאותו להיבחן בבחינת ההסמכה למשך שנתיים בלבד – עושה עמו חסד רב בהינתן חומרת מעשיו. זוהי עתירה מיותרת בתכלית, והיא נדחית אפוא בזאת על הסף. העותר ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 1,000 ש"ח. ניתן היום, י"א שבט תשפ"ה (09 פברואר 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט