מדינת ישראל נ. יוסף שהואן

פסק-דין בתיק ע"פ 10159/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10159/07 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: יוסף שהואן ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 5.11.07 בת.פ. 1024/06 שניתן על-ידי כבוד השופטת: נחמה מנהיים-מוניץ תאריך הישיבה: ז' באדר א התשס"ח (13.2.2008) בשם המערערת: עו"ד מאיה חדד בשם המשיב: עו"ד אמג'ד דראושה;עו"ד פנחס מרינסקי בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: המשיב הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן לפיו דקר אדם בבטנו (להלן: המתלונן) במהלך קטטה שהתפתחה בין המשיב, שני אנשים שזהותם אינה ידועה וארבעה אנשים בהם המתלונן. בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נ' מוניץ) הרשיע את המשיב בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 4.9.2007 גזר בית המשפט על המשיב עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות; שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים; וקנס בסך 10,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו. בית המשפט התייחס בגזר דינו לנסיבותיו האישיות של המשיב, לתקופה הארוכה בה שהה במעצר בית ולסולחה שנערכה בינו ובין המתלונן. כן התחשב בית המשפט בהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, בו הוסכם כי המערערת תטען לעונש מירבי של שנתיים מאסר, ולא הוגבלה זכותו של המשיב לטעון לעונשו. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מונח הערעור שבפנינו, במסגרתו טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי משגזר על המשיב עונש שאינו הולם את חומרת מעשיו. לעומתו, סובר המשיב כי בית המשפט שקל את כלל נסיבות האירוע ואת נסיבותיו האישיות, והגיע לכדי עונש ראוי, המצוי במסגרת שהוסכם עליה כחלק מהסדר הטיעון. לאחר עיון בהודעת הערעור ובספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. אין חולק כי העבירה אותה עבר המשיב הינה חמורה. פעם אחר פעם חוזרים בתי המשפט, ובהם בית משפט זה, על הצורך להחמיר בעונשם של מי שנטלו חלק ב"תת תרבות הסכין". יחד עם זאת, הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006)). מבלי להמעיט בחומרת מעשיו של המשיב, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בעונש. בראש ובראשונה יש לציין כי העונש שהוטל על המשיב נמצא בתוך טווח הענישה עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. אמנם, העונש נמצא סמוך לתחתית הטווח, אך היה על המערערת לתת את דעתה לכך שבית המשפט יקבל את עמדת המשיב ויימנע מלהטיל עליו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. מעבר לכך, סבורים אנו כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי את כלל השיקולים הרלוונטיים, הן מבחינת נסיבות האירוע והן מבחינת נסיבותיו האישיות של המשיב, כשבכל אלו נכלל הסכם הסולחה שנכרת בין המשיב והמתלונן, הרקע הנורמטיבי של המשיב והתקופה הארוכה בה שהה בתנאי מעצר בית. משכך, ועל רקע נסיבותיו הייחודיות של המקרה, סבורים אנו כי העונש שהוטל על המשיב הינו עונש ראוי. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. המשיב יתייצב ביום 16.3.08 בשעה 8:00, במפקדת מחוז צפון, יחידת עבודות שירות, בכפר מג'אר במתחם בית סוהר "חרמון", לשם תחילת ריצוי עונשו. ניתנה היום, ח' באדר א התשס"ח (14.2.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07101590_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il