פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
עפ"ס 972-10-24
לפני:
כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית
המערערת:
פלונית
נגד
המשיב:
פלוני
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתלה"מ 14372-02-21 מיום 26.9.2024 שניתן על ידי כב' השופטת אורית אביגיל יהלומי
בשם המערערת:
עו"ד יוסי נקר; עו"ד ורדה ברכה שטיינברג
פסק-דין
ערעור שעיקרו בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת א' א' יהלומי) מיום 26.9.2024 בתלה"מ 14372-02-21 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.
1. המערערת והמשיב הם בני זוג לשעבר, ולהם חמישה ילדים קטינים. השניים מנהלים תיק משמורת בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים מזה מספר שנים, בו נדונות, בין השאר, טענות לפגיעה נפשית, פיזית ומינית מתמשכת בילדים.
2. ביום 8.8.2024 נתן בית משפט קמא החלטה בעניין בקשת המשיב לאפשר מפגשים בינו לבין בנותיו. חרף התנגדות המערערת – שטענה כי ישנה סתירה בין המלצות העובדת הסוציאלית שמטפלת במשפחה לבין חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט – אימץ בית משפט קמא את המלצות העובדת הסוציאלית בכל הנוגע לאחת הקטינות (להלן: א'), והורה על חידוש הקשר בינה לבין המשיב במתכונת של מפגש חד-שבועי ושל שתי שיחות טלפון בשבוע. על החלטה זו הגישה המערערת בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה על ידי המותב, ושתי בקשות רשות ערעור שהגישה נדחו אף הן (רמ"ש (מחוזי י-ם) 52672-08-24; בע"מ 33180-09-24).
3. בהמשך, ביום 24.9.2024, הוגשה חוות דעת עדכנית מטעם העובדת הסוציאלית, ממנה עלה כי המערערת מערימה קשיים על יישום החלטת בית משפט קמא מיום 8.8.2024. באותו היום הורה בית משפט קמא לעובדת הסוציאלית להגיש דיווח נוסף, וציין:
"[...] ככל שבאותו הדיווח יעלה כי [המערערת – י"ע] לא חדלה ממעשיה, בית המשפט מבקש כי יינקטו לאלתר הליכי נזקקות בקשר לקטינה [א' – י"ע], על מנת להכריז עליה 'קטינה נזקקת' ולהעביר אותה לחסות גורמי הרווחה, על מנת לנטרל כל פגיעה נוספת מצד [המערערת – י"ע], וכמו כן, לא אהסס ליתן הוראות משלימות כגון: הבאת הקטינה למרכז הקשר שלא באמצעות [המערערת – י"ע], וחיוב [המערערת – י"ע] בסנקציות כספיות ואחרות בגין מעשיה."
4. בהמשך יום 24.9.2024 הגישה המערערת בקשה לפסילת השופטת הדנה בהליך, וכן בקשה מתוקנת ביום 26.9.2024. באותו היום דחה בית משפט קמא את בקשת הפסילה. בתמצית, בית משפט קמא קבע כי לא נפל פגם בהחלטה מיום 24.9.2024, בה הונחתה העובדת הסוציאלית להגיש דיווח נוסף לבית המשפט, ולכלול בו פירוט על מידת שיתוף הפעולה של המערערת. עוד נקבע כי בקשת הפסילה היא המשך ישיר לסירובה החוזר ונשנה של המערערת להשלים עם החלטות בית המשפט בכל הנוגע להרחבת זמני השהות של המשיב עם הקטינה א'. בית משפט קמא הוסיף, בין השאר, כי ההחלטה מיום 24.9.2024 מותירה פתח למערערת לתקן את דרכיה; כי השגת בעל דין על החלטות דיוניות לא מקימה עילת פסלות; וכי הבקשה מבוססת על טענות ערעוריות.
5. על ההחלטה הדוחה את בקשה הפסילה נסב הערעור שלפניי, בו טוענת המערערת כי בית משפט קמא מחזיק בעמדה "נעולה" כנגדה, באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
6. דין הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. המבחן לקיומה של עילת פסלות הוא קיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; עפ"ס 76981-09-24 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (3.11.2024); רע"א 8702/16 רוזנבלט נ' פרקליטות מחוז המרכז, פסקה 16 (17.11.2016)). לא השתכנעתי כי חשש כאמור מתעורר בנסיבות המקרה. עיקר הערעור עוסק בהחלטה הדיונית מיום 24.9.2024, שעניינה אופן ניהול ההליך, והיא איננה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים (עפס"פ 78814-09-24 אנשין נ' מדינת ישראל, פסקה 7 והאסמכתאות שם (5.10.2024) (להלן: עניין אנשין); ע"פ 6174/14 פרידמן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (3.10.2014) (להלן: עניין פרידמן)). במסגרת החלטה זו הביע המותב ביקורת על התנהלותה של המערערת ביחס לקטינה א', ואולם לא שוכנעתי כי התבטאויות אלו מלמדות על נעילת דעתו של המותב (ראו והשוו: ע"א 1142/24 פלונית נ' פלוני, פסקאות 10-9 (5.6.2024)).
7. באשר לטענות כי בית המשפט שגה כשחשף את חוות דעתה של האפוטרופא לדין של הקטינים, כשקיבל עמדה המנוגדת לחוות הדעת של המומחית מטעמו, וכשנתן החלטה על בסיס דיווח של העובדת הסוציאלית מבלי שניתנה למערערת האפשרות להגיב לו – הרי שגם אלו החלטות דיוניות, והמסגרת הנכונה לביקורת עליהן היא הליכי ערעור רגילים. ואכן, המערערת נקטה מספר הליכי ערעור שנדחו, והליך פסלות אינו מסלול "שיורי" לאחר דחייתם (עפ"ס 76981-09-24 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (3.11.2024); ע"א 8318/20 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (21.3.2021)).
על בית המשפט מוטלת מלאכת ניהול המשפט, לפי הבנתו ומתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה (ע"א 4829/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (3.8.2017); עניין פרידמן, פסקה 8). לא שוכנעתי כי האמירה בדבר הליכי הנזקקות מקימה חשש ממשי למשוא פנים ואיני סבור כי אמירה זו חורגת מניהול סביר של ההליך. אין מדובר ב"איום" על המערערת, אלא בשיקוף של הנפקויות האפשריות הנובעות מדרך התנהלותה, על רקע הקביעות בדבר התנהלותה והפרת החלטות שיפוטיות על ידה (השוו: ע"א 573/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (14.2.2022); עניין אנשין, פסקה 7; ע"א 782/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 (20.4.2021)). אף בהחלטת בית משפט קמא מיום 26.9.2024, בה נדחתה בקשת הפסלות, הובהר כי המותב לא "נעל" דעתו בנוגע למערערת: "[ו]מדובר אך בהתראה כלפי האם, למען תחדל מעשיה החמורים". למותר לציין כי אם וככל שייפתחו הליכי נזקקות בעתיד, יהא ביכולתה של המערערת להציג את מלוא טענותיה וראיותיה, וחזקה על המותב שידון בנושא במקצועיות ובהתאם להוראות הדין.
8. סוף דבר, לנוכח מכלול הטעמים שהובאו לעיל – הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ב חשוון תשפ"ה (13 נובמבר 2024).
יצחק עמית
ממלא מקום הנשיא