אמנה ענאמי - ואח' נ. הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 92305-06-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן העותרים: אמנה ענאמי - ואח' נגד המשיבים: 1. הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב 2. רשות מקרקעי ישראל 3. הרשות הארצית לאכיפת דיני התכנון 4. משטרת ישראל 5. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד סאבר אבו גאמע פסק-דין השופטת רות רונן: עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשה לביטול ההחלטה המנהלית שהתקבלה, לפי הנטען, על ידי המשיבים לבצע את צווי ההריסה שניתנו במסגרת הליכים שיפוטיים שנוהלו בפני בית משפט השלום בבאר שבע בצ"ה 57642-02-24 ובהליכים רבים נוספים המפורטים בעתירה. הרקע לעתירה ביום 26.2.2024 הגישה המדינה לבית משפט השלום בבאר שבע בקשות למתן צווי הריסה לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), ביחס לקבוצת מבנים שנבנו באזור היישוב ערערה שבנגב, בהם מתגוררים העותרים, אשר משתייכים לאותה משפחה. הבקשות הוגשו כחלק מהמדיניות הנוהגת של המדינה לפעול לאכיפת דיני התכנון והבנייה במקרים של בנייה בלתי חוקית, מקום שבו נמצא פתרון הסדרתי לתושבים. ביום 11.2.2025 הגישו הצדדים לבית המשפט הודעה מוסכמת, שלפיה הגיעו להסדר במסגרתו הסכימו העותרים למתן צווי הריסה למבנים ללא הרשעה, כאשר מועד כניסתם לתוקף של הצווים נדחה ליום 10.5.2026. עד למועד הנדחה התחייבו העותרים לבצע את ההריסה ולפנות את הקרקע בעצמם. עוד נקבע בהסדר, כי ככל שיחלוף המועד הנדחה והעותרים לא יפנו את השטח – המשיבים יהיו רשאים לבצע את צווי ההריסה בעצמם, על חשבון העותרים. ביום 13.2.2025 נתן בית המשפט להסדר תוקף של פסק דין. לטענת העותרים, פרק הזמן שנקבע עד למועד ההריסה נועד לאפשר תקופת התארגנות ופינוי עצמי, שבמהלכה יתקיים שיח עם המשיבה 1, הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב (להלן: הרשות), לצורך גיבוש הסדרי התיישבות חלופיים לעותרים. בתוך כך, נבחר אחד מבני המשפחה לשמש כנציגם במשא ומתן מול הרשות. לטענתם, לאורך התקופה האמורה הציג אותו נציג מצג שלפיו "הכל בשליטה" וכי חרף התקרבות מועד הפינוי שנקבע – "לא יהיו הריסות". כעת, לאחר שחלף המועד הנדחה ומשהעותרים לא פינו את הקרקע בהתאם להתחייבותם במסגרת ההסדר, הובא לידיעתם כי בניגוד למצגים שהוצגו להם על ידי נציגם – המדינה אכן מתכוונת להוציא אל הפועל את צווי ההריסה בהתאם להסדר שקיבל תוקף של פסק דין. לאור האמור החליפו העותרים את נציגם, והחלו בהליך הסדרה מול הרשות, ובכלל זה בביצוע פעולות אשר טרם ננקטו לצורך קידום פינוי הקרקע. חרף שינוי הנסיבות המתבטא בהחלפת הנציג ובנקיטת פעולות שונות שמטרתן הסדרה ופינוי, לא הצליחו העותרים להשיג את הסכמת המשיבים לדחיית ביצוע הצווים. בעתירה שלפנינו טוענים העותרים כי סירוב המשיבים לשנות את עמדתם חרף שינוי הנסיבות האמור, מהווה חוסר סבירות קיצוני המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובת המשיבים. הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הניתנות על ידי ערכאות שיפוטיות אחרות, ובכלל זה החלטות בית משפט השלום בענייני צווי הריסה לפי חוק התכנון והבניה (בג"ץ 7563-04-26 עוואדאללה נ' עיריית ירושלים, פסקה 5 ‏(‏12.4.2026‏)‏; בג"ץ 43128-11-25 אלעתאיקה נ' המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, פסקה 5 ‏(‏16.11.2025‏); ‏בג"ץ 4102/24 אבו גויעד נ' מדינת ישראל היחידה לאכיפת מקרקעין, פסקה 13 ‏(‏28.5.2024‏)‏‏; בג"ץ 5350/21 מחאג'נה נ' שר המשפטים, פסקה 18 ‏(‏18.10.2021)‏). אמנם מנוסח העתירה עולה כי היא אינה מופנית כנגד צווי ההריסה עצמם (שמקורם כזכור בפסק דין שניתן נוכח הסכמת הצדדים), אלא כנגד ההחלטה המנהלית שלטענת העותרים התקבלה לשם ביצועם. ואולם, בפועל, התערבותו של בית משפט זה באופן מימושו של הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, משמעותה התערבות בצווי הריסה אשר ניתנו על ידי הערכאה המוסמכת. אם כן, בעתירה שלפנינו מבקשים למעשה העותרים להביא לדחייתם של צווי ההריסה שניתנו במסגרת הליכים שיפוטיים שהסתיימו בפסק דין מוסכם, וזאת על בסיס טענות בדבר התנהלות מזיקה מצד נציג המשפחה (שניתן להקבילה לטענת "כשל בייצוג"); והחלפתו בנציג אחר אשר פועל בימים אלה לקידום אפיקי הסדרה ופינוי של העותרים מן הקרקע. עם זאת, טענות אלה הן טענות ערעוריות באופיין, שאין מקום להידרש אליהן במסגרת עתירה לבג"ץ (בג"ץ 1388/10 דקמאק נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, פסקה 11 ‏(‏28.2.2011‏); מ"ח 1888/01 כהן נ' מדינת ישראל, נה‏(‏5‏)‏ 403 413 ‏(‏2001‏)‏). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר פסק הדין מכוחו ניתנו צווי ההריסה הוא פסק דין שהתקבל בהסכמה. המסלול הדיוני המתאים לבחינת טענות העותרים באשר לביצוע צווי ההריסה הוא במסגרת ההליכים השיפוטיים עצמם (למשל – באמצעות הגשת בקשות לדחיית מועד ההריסה – בקשות שהסמכות לבחון אותן היא של בית המשפט שהוציא את צווי ההריסה). יובהר כי איננו מביעים כל עמדה ביחס לבקשות כאלה – אם וכאשר יוגשו, וביחס לאפשרות להצדיק את קבלתן תוך שינוי של הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף וממילא גם הבקשה לצו ביניים. משלא התבקשה תגובת המשיבים – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ז בתמוז התשפ"ו (‏2.7.2026). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת