גיל דוד אשר נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפס"פ 78701-05-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: גיל דוד אשר נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' בן יצחק) בת"פ 7804-03-25 מיום 24.5.2026 בשם המערער: עו"ד זוהר ברזילי פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ש' בן יצחק) מיום 24.5.2026 בת"פ 7804-03-25, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. עניינו של ההליך מושא הערעור שלפניי בכתב אישום שהוגש נגד המערער ביום 4.3.2025, המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג והיזק לרכוש במזיד. לאחר שהמתלוננת לא התייצבה לשני דיוני הוכחות, ביום 24.5.2026 התקיים דיון הוכחות נוסף. המתלוננת לא התייצבה בתחילת הדיון ולכן העידו עדת תביעה אחרת ולאחר מכן נערך דיון מחוץ לפרוטוקול בהסכמת הצדדים, שבו בית המשפט נתן דעתו לבקשת המערער לזכותו בשל אי התייצבות המתלוננת, וחלף זאת הוציא צו הבאה כנגדה. זמן קצר לאחר מכן, התייצבה המתלוננת ונשמעה עדותה הראשית, במהלכה התבקש להציג למתלוננת תמונות הקשורות לאירוע מושא כתב האישום. בא-כוח המערער התנגד להגשת התמונות בטענה שהן לא קבילות משום שלא הוגשו על ידי מי שצלם או ערך אותן, ובית המשפט דחה טענה זו. על כן, בא-כוח המערער ביקש שהמותב יפסול עצמו מלדון בהליך בשל חשיפתו לראיות לא קבילות. המותב דחה את הבקשה תוך שהבהיר כי מדובר בראיות שהשאלה לגביהן נוגעת למשקלן ולא לקבילותן, ומכל מקום, אף אם יקבל את טענת בא-כוח המערער הרי שהיא לא מקימה חשש ממשי למשוא פנים. 2. מכאן הערעור שלפניי, שבו המערער מלין, בעיקרם של דברים, על כך שהמותב לא זיכה אותו לאחר שהמתלוננת לא התייצבה לדיונים ועל כך שהתקבלו תמונות כראיה על אף שאינן קבילות. לשיטת המערער, יש בהחלטות אלה "מסה קריטית" המעידה על כך שהמותב גיבש דעה קדומה בענייננו של המערער. עוד נטען כי חלק מאירועי הדיון לא תועדו בזמן אמת אלא בהחלטה שניתנה בהמשך היום, ולכן קיים חשש ממשי למשוא פנים. 3. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין היא התקיימותן של נסיבות שיוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), ואיני סבור כי נסיבות כאמור מתקיימות בענייננו. עיקר טענות המערער מכוונות כלפי החלטת המותב לאפשר הצגת ראיות שלשיטת המערער אינן קבילות. ברם, המותב הבהיר כי מדובר בראיות קבילות, וממילא אף אם היה מדובר בראיות שאינן קבילות, נקבע זה מכבר כי היחשפות לחומר בלתי-קביל איננה מקימה באופן אוטומטי עילת פסלות (ראו, מיני רבים, עפס"פ 26967-02-25 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 4 ‏(‏18.5.2025‏)‏). בנסיבות העניין, לא מצאתי כי מדובר ב"מסה קריטית" המעלה חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. אשר ליתר טענות המערער, הרי שהן נטענו לראשונה בערעור מבלי שהייתה למותב שפסילתו התבקשה הזדמנות להתייחס, ודי בכך כדי לדחותן (ראו למשל: ע"פ 4575/07 ניר נ' מדינת ישראל, פסקה 4 ‏(‏10.6.2007‏)). 4. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, י' תמוז תשפ"ו (25 יוני 2026). יצחק עמית נשיא