פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
עפ"ס 69270-12-24
עפ"ס 70229-12-24
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערער:
פלוני
נגד
המשיבים:
1. פלונית
2. היועץ המשפטי לממשלה
ערעורים על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"ר 9717-05-24 מימים 18.11.2024 ו-17.12.2024 ובע"ר 22090-12-24 מיום 17.12.2024 שניתנו על ידי כב' השופטת תמר בר אשר
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
ערעורים על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בר אשר) בע"ר 9717-05-24 מיום 18.11.2024 ומיום 17.12.2024, ובע"ר 22090-12-24 מיום 17.12.2024 – שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער.
1. המערער והמשיבה הם בני זוג לשעבר, ולהם שלושה ילדים. בשנים האחרונות מנהלים הצדדים מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים שעניינם, בין היתר, בטענות המערער לניכור הורי מצד המשיבה. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים מספר הליכים ערעוריים על החלטות שונות ופסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה.
2. ביום 5.5.2024 המערער הגיש ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (להלן: הרשמת) למחוק ערעור שהגיש מאחר שלא שילם אגרה ולא הפקיד ערובה כנדרש (ע"ר 9717-05-24) וביום 30.6.2024 ניתן פסק דין באותו הליך. על אותו פסק דין הגיש המערער בקשת רשות לערער וביום 14.10.2024 קיבל בית משפט זה את הבקשה ואת הערעור שהוגש מכוחה והורה על החזרת הדיון לבית המשפט קמא, מן הטעם שאין זכות ערעור ישירה לבית המשפט העליון (בע"מ 6162/24; להלן: פסק הדין של בית המשפט העליון). עוד באותו יום נתן המותב החלטה נוספת בהליך בה ציין כי הליכי הערעור שבהם נקט המערער כוונו כלפי החלטת בית המשפט לענייני משפחה להתיר את נסיעת ילדיהם המשותפים של הצדדים לחו"ל ומשאותה נסיעה התקיימה כבר בסוף שנת 2023 – ההליכים התייתרו "כך שלא נדרשת עוד כל החלטה נוספת" (החלטת המותב מיום 14.10.2024). ביום 18.11.2024 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב ועוד באותו יום ניתנה החלטת המותב שלפיה "ההליך כבר הסתיים. הבקשה נדחית". ביום 17.12.2024 הגיש המערער בקשה נוספת במסגרת אותו הליך ובה ביקש "להעביר את כל התיקים לשופט מוקד" וכן לבטל את ההוצאות שהוטלו עליו בהחלטת הרשמת (סעיף 1 לבקשה מיום 17.12.2024). עוד באותו יום דחה המותב את הבקשה וקבע כי אין מקום לבטל את חיוב המערער בהוצאות.
3. ביום 8.12.2024 הגיש המערער ערעור נוסף על החלטת הרשמת לדחות בקשה מטעם המערער למתן פטור מתשלום אגרה וערובה (ע"ר 22090-12-24), וביום 15.12.2024 נתן המותב פסק דין במסגרת אותו הליך. ביום 17.12.2024 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון בעניינו וטען, בין היתר, כי המותב נמנע מלקיים את פסק הדין של בית המשפט העליון וכי מכיוון שלבית המשפט המחוזי בירושלים אין כלים מתאימים להתמודדות עם תופעת הניכור ההורי, יש להורות על העברת הדיון בהליכים בעניינם של הצדדים לפני "שופט מוקד". עוד באותו יום דחה המותב את הבקשה וקבע כי לא היה מקום להגיש את בקשת הפסלות לאחר שההליך הסתיים. לגופו של עניין, המותב קבע, בעיקרם של דברים, כי המערער לא הצביע על עילת פסלות; כי המערער מרבה להגיש "בקשות פסלות מופרכות, תוך העללת עלילות על השופטים" כאשר ניתנות בעניינו החלטות ש"אינן נושאות חן בעיניו"; וכן כי טענות המערער שלפיהן המותב נמנע מלקיים את פסק הדין של בית המשפט העליון הן לא נכונות וכי לפי מערכת "נט המשפט" המערער עצמו צפה בהחלטה שנתן המותב בעקבות אותו פסק דין.
4. מכאן הערעורים שלפניי, במסגרתם חוזר המערער, שאינו מיוצג, בתמצית, על טענותיו בבקשות הפסלות ועל בקשתו להעביר את כל התיקים שמתנהלים בין הצדדים ל"שופט מוקד". עוד נטען כי הגם שבפסק הדין של בית המשפט העליון נקבע שעל המותב לדון בטענות המערער בנוגע להחלטת הרשמת לחייבו בהוצאות – המותב "מסרב" לקיים את פסק הדין. לטענת המערער, אי העברת הדיון בעניינם של הצדדים לפני "שופט מוקד", כמו גם טענתו שהמותב לא פעל בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון, מעידות כי למותב "עניין אישי בתוצאותיו של ההליך" באופן שמקים עילה לפסילתו.
5. לאחר שעיינתי בערעורים על צרופותיהם, הגעתי למסקנה כי דינם להידחות בלא צורך בתשובה. כידוע, הליך פסלות שופט הוא הליך צופה פני עתיד, ותכליתו היא לבחון האם בנסיבות העניין, המותב יכול להמשיך לשבת בדין בהליך (עפ"ס 16131-11-24 חגיגי נ' אינסל, פסקה 4 (5.2.2025); ע"א 3899/24 ויינריב נ' הררי, פסקה 6 (8.7.2024)). כפי שצוין לעיל, ביום 14.10.2024 וביום 15.12.2024 הסתיימו הדיונים בהליכים נושא הערעורים שלפניי. אם כן, ובשים לב לכך שבקשות הפסלות שהגיש המערער הוגשו לאחר שנסתיים הדיון באותם הליכים, האכסניה המתאימה להעלאת טענותיו של המערער בהקשר זה היא לא במסגרת הליכי פסלות, אלא בערעור על תוצאות ההליכים עצמם (ע"א 2773/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (22.6.2022); ע"א 2476/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (19.5.2021)). לבסוף יוער כי הערעור נוסח בשפה משתלחת כלפי המותב – שאותה אין להלום.
6. אשר על כן, דין הערעורים להידחות ולפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ה (23 פברואר 2025).
יצחק עמית
נשיא