פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 68847-10-26
לפני:
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופט יחיאל כשר
כבוד השופטת רות רונן
העותרת:
אדיר טאצ' פתרונות בטיחות בתנועה בע"מ
נגד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה
2. אלמוג דבוש
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד אורית גור
פסק-דין
השופט יחיאל כשר:
1. העתירה שלפנינו נסובה על פסק דינו של בית הארצי לעבודה, מיום 18.9.2026, ב-ע"ע 59308-11-25, במסגרתו נדחה בעיקרו ערעור שהגישה העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, מיום 22.10.2025, ב-סע"ש 25293-08-22.
2. המשיב 3 (להלן: העובד), היה מועסק של העותרת, חברת אדיר טאצ' פתרונות בטיחות בתנועה בע"מ, בין השנים 2022-2014. עם סיום העסקתו, הגיש העובד תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (סע"ש 25293-08-22), ובמסגרתה עתר לחייב את העותרת לשלם לו סך של 735,754 ש"ח. בין מרכיבי תביעתו עתר העובד לתשלום תגמול שעות נוספות, אשר לטענתו שולם לו בחסר לכל אורך תקופת העסקתו. כן טען העובד לתשלום בגין פדיון ימי חופשה; לתשלום הפרשות לקופת גמל; וכן לפיצויים בגין פיטוריו שלא כדין.
ביום 22.10.2025 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי (השופטת ר' סגל), אשר קיבל את תביעת העובד בחלקה, וחייב את העותרת בתשלום לעובד בסך של 291,375 ש"ח, וכן 15,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. בכלל זאת, קיבל בית הדין האזורי את טענת העובד לתשלום בחסר של תגמול שעות נוספות.
לצורך חישוב הסכום המגיע לעובד, בגין תשלום בחסר של תגמול שעות נוספות, התבסס בית הדין האזורי, לעניין שיעור שכרו החודשי של העובד, על תלושי השכר של העובד אשר צורפו על-ידי העותרת לתצהיר מטעמה, שהתייחסו לתקופה שעובר לסיום ההעסקה, ושלימדו על שכר חודשי בסך של כ-20 אלף ש"ח לחודש. כמו כן, חויבה העותרת בתשלום פיצויים בגין פיטורי העובד שלא כדין.
3. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישה העותרת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 59308-11-25), ובפסק דינו מיום 18.9.2026, התקבל ערעורה באופן חלקי, כך שחלק מהפיצויים שנקבעו בגין פיטורי העובד שלא כדין בוטלו או הופחתו. לעומת זאת, יתר רכיבי פסק הדין, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, הותרו על כנם, ובכללם – התשלום בגין שעות נוספות. כמו כן, העותרת חויבה בהוצאות העובד בסך של 7,000 ש"ח.
4. מכאן העתירה שלפניי.
בעתירתה, טוענת העותרת כי בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה נפלה טעות משפטית מהותית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, בדבר "יסודות דיני הראיות, חלוקת נטל ההוכחה וחישוב פיצויים בדיני העבודה". זאת, לשיטת העותרת, מאחר שבתי הדין לעבודה התייחסו לשכרו של העובד בסוף תקופת העסקתו, כבסיס לחישוב החיוב בתשלום עבור שעות נוספות לכל אורך תקופת העסקתו, בעוד ששכרו לאורך תקופת העסקתו היה, לטענת העותרת, נמוך בהרבה. בכך רואה העותרת משום החלה רטרואקטיבית של נתון שכר העבודה, המנוגדת לדין. כן טוענת העותרת כי שגו בתי הדין לעבודה ביחס להערכת משקלם הראייתי של הסכמי ההעסקה ותלושי שכרו של העובד, בקביעתם את הבסיס לחישוב שכרו של העובד.
דיון והכרעה
5. לאחר עיון בעתירה, ובהחלטות בתי הדין לעבודה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, על הסף, וכך אציע לחבריי כי נפסוק.
הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין לעבודה. התערבות בפסקי דין והחלטות כאמור שמורה למקרים חריגים בלבד, שבהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: כאשר נתגלתה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב, וכאשר שיקולי הצדק מחייבים בנסיבות העניין התערבות שיפוטית (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); וכן ראו, מני רבים: בג"ץ 79077-08-26 עזרא נ' Yohanes Okbnkiael, פסקה 9 (נבו 28.9.2026); בג"ץ 5529/22 לדור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 14 (18.6.2023)). סבורני כי העתירה דנן אינה נמנית על המקרים העומדים באמות המידה האמורות לעיל.
6. כמבואר להלן, חרף ניסיונה לשוות לטענותיה נופך עקרוני, טענותיה של העותרת נטועות כולן בדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי, ואינן מעוררות סוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב.
וזאת עיקר: השאלה "העקרונית" שהעותרת טוענת כי הינה מתעוררת בעניינה, בדבר חישוב שכרו של העובד לפי חודשי העסקתו האחרונים והחלתם באופן רטרואקטיבי על כל תקופת העסקתו, כלל לא עמדה לדיון בהליך נושא העתירה – לא בבית הדין האזורי ולא בבית הדין הארצי. הדברים נכתבו במפורש בפסק דינו של בית הדין הארצי, בקבעו כדלקמן:
"בית הדין האזורי חישב את התשלומים בהם חוייבה המערערת לפי השכר של המשיב בחודשי העבודה האחרונים. במהלך הדיון בפנינו נטען כי חל שינוי מהותי בשכר בתקופה האחרונה להעסקתו עקב הוספת תפקיד (איש מכירות) לתפקידיו הנוספים של המשיב. טענה זו לא עלתה כלל בכתב ההגנה ולפיכך איננו נדרשים לה" (פסקה 5 לפסק דינו של בית הדין הארצי; הדגשה הוספה – י' כ').
אמור מעתה: לא רק שאין בפסק דינו של בית הדין הארצי קביעה כלשהי בטענה שעומדת בלב העתירה, אלא בית הדין הארצי כלל לא דן בה, שכן העותרת לא העלתה את טענתה זו בפני בית הדין האזורי. וודאי כי אין מקומן של טענות, אשר הועלו לראשונה במסגרת ערעור לבית הדין הארצי (ועל כן לא דן בהן), להתברר לראשונה במסגרת עתירה לבג"ץ.
למעשה, העותרת טוענת לטעות שנפלה בחישוב שבפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, שמקורה, ככל שבטענה יש ממש, בהיעדר טיעון מתאים מטעם העותרת, כאשר לאחר מכן בית הדין הארצי ממאן לדון בטענה בשל אי-העלאתה בפני בית הדין האזורי. בנסיבות אלו, אין כל מקום להתערבותו של בית משפט זה.
7. סוף דבר: על בסיס האמור לעיל, דין העתירה להידחות על הסף. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג חשוון תשפ"ז (03 נובמבר 2026).
אלכס שטיין
שופט
יחיאל כשר
שופט
רות רונן
שופטת