פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עע"כ 64169-09-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערער:
אביב בן יקיר
נגד
המשיבים:
1. מדינת ישראל – לשכת תביעות תעבורה אילת
2. פרקליט המדינה
3. היועצת המשפטית לממשלה
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ג' דניאל) בעפ"ת 1330-09-26 מיום 22.9.2026
תאריך הישיבה:
כ"ה תשרי התשפ"ז (06 אוקטובר 2026)
בשם המערער:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד שני פוגודה
פסק-דין
המערער הורשע ונדון בבית המשפט לתעבורה לפסילת רישיון לתקופה של 4 שנים. בסמוך לפני מתן גזר הדין עתר המערער לפסילת המותב בבית המשפט לתעבורה, ובית המשפט לתעבורה דחה את בקשת הפסילה. המערער הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי ובמסגרתו טען כי יש לעכב את ביצוע העונש כל עוד לא נדון ערעור הפסלות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ומכאן הערעור שלפניי.
[במאמר מוסגר יצוין כי הערעור שלפניי ממחיש את האבסורד שלפיו ערעור על דחיית בקשה לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי הוא ערעור בזכות].
סעיף 147(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע ברירת מחדל לפיה שופט יפסיק לדון בהליך עצמו, לאחר שבעל דין הודיע על כוונתו להגיש ערעור פסלות. אך כפי שציין ובצדק בית המשפט המחוזי – פסלות לחוד ועיכוב ביצוע עונש לחוד. ממילא, משעה שהסתיים המשפט הרי שערעור הפסלות צריך להידון במסגרת הערעור על פסק הדין עצמו. על כך יש להוסיף כי אין לפני בית משפט זה ערעור פסלות, מן הטעם שערעור כאמור הוגש על ידי המערער באיחור ונדחה על ידי רשמת בית משפט זה, וערעורו על החלטתה נדחה בפסק דינו של השופט ד' מינץ מיום 5.10.2026 (ער"פ 79571-08-26).
לגופו של הערעור דנן – לא מצאתי בו ממש. רישיונו של המערער פקע זה מכבר. על פניו, וכפי שעולה מגזר הדין, המערער נידון מספר פעמים בגין רישיון נהיגה לא בתוקף.
מכל מקום, במסגרת ערעור על דחיית בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין אין מקום לסעד מסוג צו עשה המורה למדינה להנפיק אישור נהיגה שפקע זה מכבר, ככל הנראה לפני כ-20 שנה.
סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, א' חשוון תשפ"ז (12 אוקטובר 2026).
יצחק עמית
נשיא