בג"ץ 63388-12-25 — יהודה ברוניצקי נ. היועצת המשפטית לממשלה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 63388-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת יעל וילנר העותרים: יהודית ברוניצקי ו-20 אח' נגד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. ראש הממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד דפנה הולץ לכנר; עו"ד רינה ענתי פסק-דין הנשיא יצחק עמית: 1. בעתירה שלפניי מבקשים העותרים כי נורה למשיבה 1, היועצת המשפטית לממשלה, להשיב לפנייתם, שעניינה בעמידתו או אי-עמידתו של המשיב 2, ראש הממשלה, בהתחייבותו הנטענת למלא את חובותיו כנאשם בהליך הפלילי במקביל לכהונתו כראש ממשלה (להלן: המשיבה ו-המשיב, בהתאמה). כמו כן, מבוקש שנורה למשיבה על קציבת פרק זמן להשיב לפנייה האמורה. עוד מבקשים העותרים כי נורה למשיבה לקבוע "כלי מדידה אובייקטיבי [...] באשר לרף השעות המינימלי" שבהן על המשיב להתייצב למשפטו. 2. לפי האמור בעתירה, ההליך הפלילי בעניין המשיב מתנהל באיטיות, תוך שדיונים רבים בוטלו או קוצרו לבקשתו, באופן שמביא להתמשכות ההליך. על רקע זה, פנו העותרים למשיבה ביום 26.11.2025, ופירטו על אופן ניהול ההליך והסיבות לשיטתם להתמשכותו. בהמשך לכך ביקשו העותרים כי המשיבה תקבע רף מינימלי של שעות שבהן על המשיב להתייצב למשפטו. לסיום, ביקשו העותרים את תגובת המשיבה עד ליום 18.12.2025 לנוכח הדחיפות והחשיבות, כנטען, של פנייתם. משחלף מועד זה, וטרם התקבל מענה – הגישו העותרים את העתירה דנן ביום 22.12.2025. 3. במסגרת העתירה שבים העותרים על טענותיהם באשר לקצב ואופן ניהול ההליך הפלילי של המשיב. לשיטת העותרים, המשיב התחייב שיוכל לנהל את הליכו הפלילי לצד כהונתו כראש ממשלה – אלא שכעת, לפי הטענה, המשיב חזר בו מהתחייבותו האמורה. לטענת העותרים, האחריות לאכיפת התחייבות זו מסורה למשיבה – שאמונה על שלטון החוק והאינטרס הציבורי כמו גם על אכיפת הסדר ניגוד העניינים של המשיב. עוד נטען, כי הגם שככלל ניהול ההליך הפלילי מסור למותב שדן בהליך, שיקול דעת זה אינו מוחלט וכפוף, בין היתר, לעקרונות של סבירות ומידתיות. נוכח האמור, לעמדתם יש לקבוע מדד שיגדיר רף מינימלי של שעות שבהן על המשיב להתייצב לדיונים. העותרים מוסיפים וטוענים כי המשיבה הפרה את חובתה להשיב לפנייתם תוך זמן סביר; זאת, ביתר שאת, נוכח חשיבות ודחיפות העניין כמו גם הפגיעה באינטרס הציבורי ובשלטון החוק. העותרים מציינים שלא נעלם מעיניהם פסק הדין בבג"ץ 35065-12-25 בוארון נ' מפכ"ל המשטרה (18.12.2025) (להלן: עניין בוארון), שבו נדחתה עתירה על הסף בשל כך שהעותר לא נתן שהות סבירה לרשות להשיב לפנייתו. לשיטתם, אין ללמוד מעניין זה לענייננו. לדברי העותרים, בעניין בוארון נקבע כי הזמן הסביר למתן מענה נגזר מנסיבות המקרה וממורכבותו; ובענייננו, כך נטען, עסקינן בסוגיה עובדתית פשוטה – האם המשיב עומד בחובת ההתייצבות למשפטו הפלילי. 4. לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. ראש העתירה שעניינו בקביעת "כלי מדידה" להתייצבות המשיב, דינו להידחות בהיעדר עילה להתערבות; ושני ראשי העתירה הנוספים שעניינם במתן מענה לפניית העותרים והמועד לכך, דינם להידחות מחמת אי-מיצוי הליכים. 5. מושכלות יסוד הן כי הסמכות לניהול ההליך הפלילי – לרבות קביעת מועדי הדיונים, קיצורם או ביטולם – מסורה לשיקול דעתו של המותב שדן בהליך. בקשת העותרים כי המשיבה תקבע "רף מינימלי" של שעות שבהן על המשיב להתייצב לדיונים במשפטו חותרת תחת עקרון זה ויוצרת הלכה למעשה מנגנון פיקוח חיצוני – של ראש התביעה הכללית – על אופן ניהול המשפט, ומנגנון שכזה נעדר עיגון בדין ויש בו כדי לפגוע בעצמאות השיפוטית ובעקרון הפרדת הרשויות. זאת ועוד, אין בכך שהעתירה מופנית כלפי המשיבה כדי לשנות את מהותה: ניסיון להשיג על החלטות דיוניות של המותב שדן בהליך הפלילי בעניינו של המשיב. אולם כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של בית המשפט המוסמך (בג"ץ 4893/24 פלוני נ' הרכב בית המשפט המחוזי, פסקה 4 ‏(‏19.6.2024‏); בג"ץ 4789/23 אביטן נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פסקה 3 ‏(26.6.2023‏)‏). בנסיבות אלו, דין ראש זה של העתירה להידחות בשל היעדר עילת התערבות. 6. דין ראשי העתירה הנותרים, שעניינם במתן מענה מאת המשיבה לפניית העותרים, להידחות אף הם על הסף. זאת, בשל אי-מיצוי הליכים. כידוע, מיצוי הליכים אינו אקט טכני, אלא כזה שנועד לייתר את הצורך בהתדיינות משפטית או למצער למקד אותה (בג"ץ 2889/16 עמותת "צדק פיננסי" נ' המפקחת על הבנקים, פסקה 6 ‏(14.4.2016‏) (להלן: עניין צדק פיננסי)). לשם כך, נדרש העותר לתת שהות סבירה לרשות להשיב לפנייתו, וכבר נפסק בעבר כי ניתן ללמוד אמת מידה כללית לעניין זה מהחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, שלפיו, ככלל, עובד ציבור נדרש להשיב לפנייה בכתב תוך 45 ימים (בג"ץ 5586/22 אגוד מכוני הרישוי בישראל נ' שר האוצר, פסקה 7 ‏(24.8.2022‏) (להלן: עניין אגוד מכוני הרישוי‏)). בענייננו, פניית העותרים נעשתה ביום 26.11.2025 והעתירה הוגשה כבר ביום 22.12.2025 – בחלוף 26 ימים בלבד. אין בידי לקבל את טענת העותרים כי מדובר בעניין בעל דחיפות מיוחדת, שמצדיקה את הגשת העתירה במועד הגשתה. בהיעדר תשתית עובדתית שמבססת פגיעה קונקרטית ומיידית – קשה להלום את הטענה שלא ניתן היה להמתין זמן מה נוסף עד לקבלת מענה מטעם המשיבה. נוכח האמור, סבורני שדין ראשים אלו של העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. 7. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ב' שבט תשפ"ו (20 ינואר 2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת יעל וילנר שופטת