פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 59662-07-25
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
כבוד השופט יחיאל כשר
העותרים:
1. מחמוד אחמד מוחמד קצראווי
2. מרואן עודה חוסין אלבזור
3. מונדר מוסטפא מוחמד צוואפטה
4. ניהאד מת'קאל פאז נג'נג'יה
5. מוהנד פארס עוואד בזור
6. מאהר מוחמד עבדאלרחמאן בזור
7. לינא טאהר חוסין עודה
8. מוחמד מחמוד אחמד בזור
9. פאטמה יוסף מוחמד בזור
10. גסאן מוחמד עבדאללה בזור
11. עאוני אחמד קאסם קצראווי
12. עווד אחמד פארס בזור
13. עומר מחמוד קאסם קצראווי
14. סעיד עבדאללטיף סעיד אלקצראווי
15. ראמי פיסל עארף אלבזור
16. וג'די סקר טאהר אליוסף
17. בשיר יוסף עבדאללה בזור
18. אמנה יוסף מחמוד אלבזור
19. אוסאמה אחמד עבדאללה קצארווה
20. מוחמד חוסין עודה אלבזור
21. פאדי מחמוד יוסף אלבזור
22. עמאר נזמי יוסף אלבזור
23. סלימאן דאמין יוסף אלבזור
24. עלי תורקי מאג'ד צוואפטה
25. ג'לאל ח'ורשיד ג'מיל מבסלט
נגד
המשיב:
מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך ישיבה:
י"ח כסלו תשפ"ו (8 דצמבר 2025)
בשם העותרים:
עו"ד סאיד קאסם
בשם המשיב:
עו"ד יונתן ברמן
פסק-דין
השופטת דפנה ברק-ארז:
1. העתירה שבפנינו כוונה במקורה לבטלותו של הצו בדבר תפיסת מקרקעין מס' 107/25/ת' (יהודה ושומרון), התשפ"ה-2025, שנחתם ביום 18.6.2025 על-ידי המשיב, מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון (להלן: צו התפיסה).
2. צו התפיסה הורה על תפיסתם של מקרקעין בשטחם של הכפרים ראבא וטובאס לצרכים צבאיים. על-פי היקפו של צו התפיסה המקורי הוא השתרע על פני שטח של כ-130 דונם, שכללו 101.57 דונם של אדמות פרטיות וכ-27.94 דונם אדמות מדינה.
3. ביום 22.7.2025 הגישו העותרים, חלק מבעלי הזכויות במקרקעין מושא צו התפיסה, את העתירה דנן. העותרים טענו כי הצו פוגע בזכויותיהם הקנייניות באופן לא מידתי. עוד טענו העותרים כי לא ניתנה להם זכות טיעון מתאימה וכי העבודות מכוחו של צו התפיסה החלו בטרם נודע להם על קיומו. במסגרתה של העתירה התבקש גם צו ביניים שיאסור על המשיבים לבצע פעולות למימושו של צו התפיסה עד להכרעה בעתירה. ביום 24.7.2025 הגישו העותרים בקשה דחופה למתן צו ארעי, וזו נדחתה בו ביום בהחלטתו של השופט ע' גרוסקופף.
4. מבלי לפרט את כלל השתלשלות ההליך, ביום 1.9.2025 הגיש המשיב תגובה מקדמית ותגובה לבקשה למתן צו ביניים שבה צוין כי צו התפיסה נועד לתכליות ביטחוניות מובהקות, שבמרכזן הצבת אמצעי איסוף ותקשורת על פסגת הר בזק לצורך מתן מענה לפערים מבצעיים ומודיעיניים בגזרה. כן צוין כי לשם כך נדרשת הכשרת ציר גישה למרחב, כמו גם הקמת מוצב מחלקתי שנועד לשמירה על התשתית הביטחונית ולביצוע פעולות שוטפות באזור. עוד הוסבר כי צו התפיסה הוא חלק מפרויקט רחב היקף של הקמת מכשול המונע מעבר רכוב בלתי מבוקר בין בקעת הירדן וצפון השומרון לצורך מניעת הברחה של אמצעי לחימה וסיכול של איומי טרור. המשיב הוסיף וטען כי מיקומם של התורן שהוצב במקום ושל המוצב, כמו גם של ציר הגישה, נבחרו בהתבסס על שיקולים טופוגרפיים וביטחוניים. בהמשך לכך, הוסבר כי התוואי של הציר מבוסס ברובו על ציר קיים כך שפגיעתו בחלקות חקלאיות היא מינימלית. אשר לזכות הטיעון הודגש כי אף אם נפל פגם בכך שהעבודות בשטח החלו בטרם מוצו הליכי הטיעון, הרי שהדבר תוקן בשלב מאוחר יותר ולכן אין בכך כדי להשליך על תוקפו של צו התפיסה בעת הזו.
5. המשיב אף ציין כי לאחר הגשת העתירה, ביום 28.8.2025, נחתם על-ידו הצו בדבר תפיסת מקרקעין מס' 107/25/ת' (תיקון גבולות) (יהודה ושומרון), התשפ"ה-2025 (להלן: צו התפיסה המתוקן), בגדרו שונו גבולותיו של צו התפיסה המקורי. בעיקרו של דבר, צו זה הורה על תפיסתם של מקרקעין נוספים בהיקף של כ-56 דונם ועל ביטול תפיסתם של כ-42.2 דונם שנכללו בצו התפיסה המקורי. המשיב טען כי הצורך בתיקונו של צו התפיסה נבע מאילוצים הנדסיים-טופוגרפיים שחייבו את שינוי התוואי של ציר הגישה. נוכח כל האמור, המשיב טען כי דין העתירה – ועמה גם הבקשה למתן צו ביניים – להידחות, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטותיו.
6. ביום 8.12.2025 קיימנו דיון בעתירה ובמהלכו הצגנו לבא-כוח המשיב שאלות בכל הנוגע להיקפה של התפיסה ולקיומן של חלופות. בא-כוח המשיב הבהיר כי לאחר השלמת ביצוע העבודות, ייתכן שניתן יהיה לצמצם את היקף התפיסה של האדמות הפרטיות. בתום הדיון הורינו על הגשת הודעה משלימה ביחס להבהרות שנדרשו בכל הנוגע לחלופות ולהיקף התפיסה.
7. ביום 19.1.2026 הגיש המשיב הודעה נוספת מטעמו שבה הוא הרחיב ביחס לחלופות שנבחנו לצו התפיסה במתכונתו הנוכחית, כמו גם ביחס לרכיבים השונים של התשתית הביטחונית שביסודו, הכוללת תורן, מוצב מחלקתי וציר גישה. המשיב הסביר כי לצורך המוצב המחלקתי ותורן התקשורת נתפסו 9.835 דונם (מתוכם 1.835 דונם של אדמות פרטיות), ואילו לצורך ציר הגישה נתפסו 128.7 דונם (מתוכם 117.3 דונם של אדמות פרטיות). בהקשר זה צוין כי אורכו של ציר הגישה הוא 8.6 קילומטרים ורוחבו כ-4 מטרים, אך הוסבר שעקב צרכים בטיחותיים והנדסיים נודעת חשיבות לתפיסת שטח נוסף משני צדדיו של הציר, כך שרוחבו של הפוליגון שנתפס לצורך זה עומד על 8 מטרים. כמו כן, המשיב טען כי בעת הזו לא ניתן לצמצם את היקף התפיסה.
8. ביום 1.3.2026 הורינו למשיב להסביר את הצורך בתפיסה הנרחבת של מקרקעין עבור ציר הגישה, בשים לב לכך שהשטח של פוליגון שאורכו 8.6 קילומטרים ורוחבו 8 מטרים הוא כ-68 דונם בלבד, בעוד שהשטח שנתפס לשם כך הוא בהיקף של 128.7 דונם. ביום 15.4.2026 הבהיר המשיב כי אכן נפלה טעות בנתונים שפורטו, ולאמיתו של דבר רוחבו של הציר הוא 8 מטרים (ולא 4 מטרים כפי שנכתב) ובהתאם יש צורך בתפיסה של פוליגון רחב יותר מהציר עצמו, ברוחב של 15 מטרים, על-מנת לאפשר את ביצוען התקין והבטיחותי של העבודות. עוד צוין כי עם השלמת העבודות תיבחן האפשרות לצמצם את היקף התפיסה.
9. ביום 15.6.2026 הוגשה הודעת עדכון נוספת מטעם המשיב, ובה צוין כי עם השלמתן של העבודות על ציר הגישה נבחנה האפשרות לצמצם את צו התפיסה. המשיב ציין כי ההערכה היא שבסופו של דבר ניתן יהיה לצמצם את רוחב הפוליגון התפוס לכ-8 מטרים, כך שהיקף השטח התפוס לצורך זה יעמוד על 70.4 דונם. לצד זאת, הוסבר כי לא ניתן לעשות כן באופן מיידי עקב אילוצים מקצועיים שונים. המשיב הוסיף וציין כי כבר בשלב זה ניתן לצמצם את רוחב הפוליגון שנתפס ל-12 מטרים (במקום 15 מטרים בעת הזו), והצהיר כי צו התפיסה יתוקן בהתאם בכפוף להשלמת הבדיקות הנדרשות. מלבד זאת, המשיב עדכן כי נוכח הערכת המצב העדכנית הוחלט על הגדלה של היקף הכוחות במוצב שהוקם בהר בזק ועל הסבתו ממוצב מחלקתי למוצב פלוגתי, שינוי שמחייב הקמת תשתיות נוספות והרחבה של המוצב. בהמשך לכך, ביום 2.6.2026 חתם המשיב על הצו בדבר תפיסת מקרקעין מס' 05/26/מ"ד (יהודה ושומרון), התשפ"ו-2026, שהורה על תוספת של כ-18.783 דונם לשטח המוצב, בהשוואה לשטח שנתפס לצורך זה בגדרו של צו התפיסה המתוקן.
10. ביום 6.7.2026 הגישו העותרים תגובה להודעה המשלימה מטעם המשיב, ובה נטען כי האמור בהודעה זו לא מרכך את הפגיעה הנגרמת לזכויותיהם, ואף להפך. העותרים מדגישים כי האפשרות לצמצום היקף התפיסה ביחס לציר הגישה נותרה היפותטית, שכן המשיב נמנע מלהתחייב מתי הדבר יבוצע.
11. לאחר ששקלנו את הדברים, הגענו לכלל מסקנה כי בהתחשב בשינוי המשמעותי שחל בתשתית העובדתית העומדת ביסודה – העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה ודינה להימחק. הלכה למעשה, הצו שכנגדו כוונה העתירה מלכתחילה תוקן מאז מספר פעמים כך שנגרעו ממנו שטחים מסוימים ונוספו לו אחרים. כמו כן, עיון בעתירה כפי שהוגשה מעלה כי הטענות שבה התמקדו במידה רבה בזכות הטיעון ובמידתיות התפיסה. אולם, לאחר הגשת העתירה ניתן מענה לסוגיית זכות הטיעון ולצורך כך אף הופסקו העבודות עד להשלמתם של ההליכים הנוגעים לכך. בנוסף, וזהו העיקר – הדיון בעתירה הוביל לצמצומו של היקף התפיסה ביחס לציר הגישה, תוך שהובהר כי עם השלמת המדידות הנדרשות ניתן יהיה לצמצמו אף יותר. כאמור, ההערכה היא שבסופו של דבר היקף התפיסה לצורך הציר יעמוד על כ-70.4 דונם (מתוכם כ-65.8 דונם של אדמות פרטיות), חלף 128.7 דונם בעת הזו (מתוכם כ-117.3 דונם של אדמות פרטיות). בנסיבות אלה, דומה כי טענותיהם של העותרים כפי שהועלו בכתב העתירה המקורי – אינן רלוונטיות עוד (ראו והשוו: בג"ץ 71267-02-26 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועצת המשפטית למשרד המשפטים, פסקה 7 (12.3.2026); בג"ץ 41504-05-26 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקאות 9-8 (24.6.2026)). למען הסר ספק יובהר כי טענות הצדדים לעניין זה שמורות להם, ואיננו נוקטים כל עמדה ביחס לכך.
12. סוף דבר: העתירה נמחקת בזאת. בהתחשב בתרומה המסוימת שהייתה לעתירה לצמצום של היקף התפיסה, ומבלי שנעלמו מעינינו טענותיו, המשיב יישא בהוצאות העותרים בסך של 10,000 שקלים.
ניתן היום, ט' אב תשפ"ו (23 יולי 2026).
דפנה ברק-ארז
שופטת
גילה כנפי-שטייניץ שופטת
יחיאל כשר
שופט