פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 57593-02-25
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט יוסף אלרון
כבוד השופט יחיאל כשר
העותר:
פלוני
נגד
המשיבים:
1. פלונית
2. בית הדין האזורי אשדוד
3. בית הדין הגדול ירושלים
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד ניר ברנה
פסק-דין
השופט דוד מינץ:
בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטת משיב 3 – בית הדין הרבני הגדול מיום 21.1.2025 בתיק 973835/7, בה נדחה ערעור העותר על החלטת משיב 2 – בית הדין הרבני האזורי אשדוד (להלן: בית הדין האזורי) מיום 16.9.2024 בתיק 861787/68.
ברקע לעתירה סכסוך רב שנים בין העותר למשיבה 1 – גרושתו מזה כ-10 שנים (להלן: המשיבה). לזוג חמישה ילדים. חלק מהילדים גרים אצל העותר וחלק אצל המשיבה. לטענת העותר, בשל ניכור הורי מצד ילדיו הגרים עם המשיבה (אִמם), הופנו הצדדים לטיפול, אך בשל סירוב המשיבה לשתף פעולה התהליך לא מתקדם. פניות העותר לבית הדין האזורי לאכוף את שיתוף הפעולה מצד המשיבה לא צלחו. בערעור העותר לבית הדין הרבני הגדול (תיק 973835/6) נקבע ביום 28.11.2023 כי על בית הדין האזורי לעקוב מקרוב אחר ביצוע החלטותיו, וככל הנדרש לאכוף את החלטותיו בכל האמצעים העומדים לרשותו ובכלל זה הטלת קנס של 1,000 ש"ח על כל הפרה. בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 16.9.2024, ללא נוכחות המשיבה (בהיעדר התייצבות חרף זימונה), עלתה האפשרות לסגירת התיקים בבית הדין ולהעברת כלל הסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים לבית המשפט לענייני משפחה. בהחלטה מאותו יום קבע בית הדין האזורי כי יש לכנס בדחיפות את הוועדה לתכנון וטיפול ולקבל את עמדתם של גורמי הטיפול באשר לטיפול במשפחה. על החלטה זו השיג העותר לפני בית הדין הרבני הגדול.
בהחלטה מושא העתירה נקבע, בין היתר, כי על הצדדים לפנות לטיפול הורי ו"למשך שישה חודשים יש להימנע מכל החלטות שיפוטיות"; במידה שהטיפול לא יצלח, יהיה ניתן לפנות לבית הדין האזורי לחידוש ההליכים בפני אותו הרכב או לבקש את החלפת ההרכב; ויישום ההחלטה הנוגעת לאכיפת הפרת זמני השהות נדחה בשלב זה.
בעתירה טען העותר כי החלטת בית הדין הרבני הגדול ניתנה בחוסר סמכות; מהווה "בלוק חוסם לבעלי הדין להגיש תביעה" אשר פוגעת בזכות יסוד שלו; כי בית הדין הרבני הגדול שגה עת נמנע מליישם את החלטתו לאכוף את הפסקת הפרת החלטות בית הדין האזורי בדרך של הטלת קנס של 1,000 ש"ח על כל הפרה של הוראות לשכת הרווחה או של בית הדין האזורי; וכי ההחלטה ניתנה בהתבסס על תשתית עובדתית שגויה.
דין העתירה להידחות על הסף. העתירה נעדרת תשתית עובדתית מלאה, ויש לומר אף מינימאלית. כך למשל העותר לא צירף את ערעורו לבית הדין הרבני הגדול וכן לא צירף את החלטת בית הדין האזורי מיום 2.1.2025 – שהיא זו שעמדה בבסיס ההחלטה מושא העתירה, כפי שציין בית הדין הרבני הגדול בהחלטתו. די בכך כדי לדחות את העתירה (ראו: בג"ץ 4904/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (23.8.2021); בג"ץ 3814/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 6 (19.5.2024); בג"ץ 3948/23 אומ"ץ – אזרחים למען מינהל תקין נ' ממשלת ישראל, פסקה 9 (15.5.2024)).
בנוסף, רוב רובן של טענות העותר, אם לא כולן, הן טענות ערעוריות במהותן. כך למשל טענותיו בנוגע לאי יישום ההחלטה לאכיפת שיתוף פעולה מצד המשיבה, כמו גם טענותיו בדבר הסתמכות ופרשנות בית הדין הרבני הגדול לעובדות שונות שהוצגו לפניו. נראה כי לא בכדי העותר אף "מעד" בעתירתו וכינה אותה "בקשת רשות ערעור" (אם כי תיקן זאת בכתב יד), התייחס לאורך כל כתב הטענות לעתירה כבקשת רשות ערעור, ובסעדים שביקש בשוליו, כתב מפורשות כי הוא מבקש שבית משפט זה יקבל את בקשתו למתן רשות לערער. ברם, הלכה נושנה היא במקומנו כי בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, ואינו מתערב בשיקול דעתם אלא במקרים חריגים בלבד שבהם ניכרת חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, או כאשר נדרש להעניק סעד מן הצדק (ראו לאחרונה: בג"ץ 21902-09-24 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים ירושלים, פסקה 5 (17.2.2025); בג"ץ 46758-01-25 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 11 (26.1.2025); בג"ץ 59247-09-24 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי, אשדוד, פסקה 12 (26.12.2024); בג"ץ 54158-10-24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 (31.10.2024)). כאמור, טענותיו של העותר בעלות אופי ערעורי מובהק ולכן העתירה אינה באה בקהל המקרים החריגים המצדיקים התערבות.
מעבר לכך. מעיון בהחלטה עולה כי בית הדין הרבני הגדול התייחס בעיקר להחלטת בית הדין האזורי מיום 2.1.2025 בה אומצה עמדת גורמי הרווחה לפיה נכון שהצדדים יניחו למאבקים המשפטיים ביניהם וינסו להתניע תהליך טיפולי לשיקום מערכות היחסים, וניתנה הוראה לסגירת התיק. אולם, בשונה מהחלטת בית הדין האזורי, בית הדין הרבני הגדול לא הורה על סגירת התיק אלא אך הורה לעותר "להימנע מהחלטות שיפוטיות". עדות נוספת לאי "סגירת התיק" מצוי בסעיף ב' לפסקה האופרטיבית של ההחלטה, בה נאמר מפורשות כי בחלוף הזמן ניתן יהיה להגיש בקשה לחידוש ההליכים בפני אותו הרכב או להגיש בקשה להחלפת ההרכב. אף בשולי ההחלטה נכתב כי "בחלוף חצי שנה ובאם לא ישתנה דבר, פתוחה [לעותר] הדרך לפנות לביה"ד האזורי להמשך טיפול או לבקש מביה"ד להעביר את הטיפול בתיק בפני הרכב אחר" (ההדגשה הוספה). החלטה מעין זו מצויה בד' אמותיה של סמכות בית הדין הרבני הגדול ובית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתו של בית הדין הרבני בשיקול דעתו.
העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"ה (26 פברואר 2025).
דוד מינץ
שופט
יוסף אלרון
שופט
יחיאל כשר
שופט