פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 54158-10-24
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט יעל וילנר
כבוד השופט אלכס שטיין
העותר:
פלוני
נגד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול
2. בית הדין האזורי נתניה
3. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד אסתר אתי חסן
פסק-דין
השופט דוד מינץ:
העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 22.1.2024 (תיק 1438699/1), בה התקבל חלקית ערעור העותר על החלטת בית הדין הרבני האזורי בנתניה מיום 25.7.2023 (תיק 1108598/12) באופן שבו הופחת סכום הכתובה שחויב לשלם למשיבה 3 (להלן: המשיבה) מסך של 555,000 ש"ח לסך של 360,000 ש"ח.
בין העותר למשיבה מתנהל הליך גירושין בבית הדין הרבני האזורי בנתניה. במסגרת ההליך פסק בית הדין כי האישה זכאית למלוא כתובתה, אך קבע כי יש להכריע מה גובהה. בהמשך לכך טענו הצדדים את טיעוניהם ביחס לגובה הכתובה הנקובה על סך של 555,000 ש"ח, כאשר העותר טען שמדובר בכתובה מוגזמת ואילו המשיבה עמדה על תשלום מלוא סכומה. בהחלטה מיום 25.7.2023 נחלקו הדעות בין דייני בית הדין הן בנוגע לסכום שיש לחייב את העותר לשלמו והן בנוגע לאופן פריסתו, אך בסופו של דבר נקבע כי יש לחייב את העותר במלוא הסכום. זאת בין היתר בהתחשב בעובדה שהמשיבה הצביעה על כך שלא מדובר בסכום "בלתי נתפס" מבחינתו של העותר.
העותר לא השלים עם ההחלטה והגיש עליה ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר נעתר לו באופן חלקי. נקבע כי רישום סכום "עגול" בכתובה נועד ככלל "למזל ולברכה" ולא בהכרח יש לחייב במלואו; כי חייהם המשותפים של העותר והמשיבה לא היו סוגים בשושנים; וכי יש להתחשב גם בכך שבתחילה תיק הגירושין בין הצדדים נפתח בהסכמה, מתוך רצון הדדי לגירושין. על כן נקבע כי העותר יחויב בסך של 360,000 ש"ח בתשלומים חודשיים של 2,500 ש"ח.
מכאן העתירה שלפנינו, בה טוען העותר כי קביעת בית הדין הגדול "מעצם טבעה מנציחה מציאות קפקאית א-סימטרית בין הצדדים" המוליכה להתעשרות המשיבה על חשבונו שלא כדין. נטען כי התחייבותו בכתובה נעשתה לשם כבוד בלבד, דבר הנלמד גם מהסכום שננקב בה, והקביעות הנוגעות לחייהם המשותפים של בני הזוג ולפירוד ההדדי הצדיקו מסקנה לפיה לא היה מקום לחייבו בכתובה כלל. אף אם היה מקום לחייבו, הרי שהיה מקום להפחית באופן משמעותי את הסכום בו חויב ולהעמידו על סך של 120,000 ש"ח לכל היותר. זאת הן בהתחשב בעובדה שהמשיבה עובדת למחייתה ומתפרנסת ממעשי ידיה, והן בהינתן שהעותר נעדר כושר כלכלי וידו אינו משגת לפרוע את החוב, והוא אף מצוי בימים אלה בהליכי חדלות פירעון. בנסיבות אלה, הסכום שנקבע אינו מידתי ולוקה בחוסר סבירות קיצוני.
דין העתירה להידחות על הסף משני טעמים. ראשית, העתירה מופנית נגד החלטה שניתנה על ידי בית הדין הרבני הגדול כבר ביום 22.1.2024, היינו למעלה מ-9 חודשים לפני מועד הגשתה. מדובר בשיהוי כבד ביותר שדי בו כדי להביא לדחייתה על הסף (בג"ץ 27561-09-24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 12 (12.9.2024); בג"ץ 1734/24 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (29.7.2024)).
שנית, דין העתירה להידחות אף לגופו של עניין. בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהחלטות מעין אלו שמורה למקרים חריגים בלבד שבהם נפל פגם מהותי כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וסטייה מהוראות החוק (ראו לדוגמה לאחרונה: בג"ץ 70045-09-24 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (7.10.2024); בג"ץ 4461-08-24 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, פסקה 8 (19.9.2024); בג"ץ 15794-08-24 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פסקה 8 (11.9.2024)). מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים. בית הדין הרבני הגדול נתן דעתו לטענות העותר, אשר חלקן קיבלו ביטוי בהחלטה עצמה, וקבע את הסכום בהתחשב בהן. החלטתו בעניין קביעת הסכום נטועה בליבת מומחיותו וסמכותו של בית הדין (בג"ץ 3254/19 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול ירושלים, פסקה 5 (2.9.2019)), ואין בטענות העותר כדי לגלות עילה להתערבותנו בראי אמות המידה האמורות. נוסיף גם, כי אין ממש בטענה כי החלטות בתי הדין אינן מנומקות כדין. שתי ההחלטות כוללות את עיקר הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה, וגם בהיבט זה אין בהן פגם המצדיק את התערבותנו.
העתירה נדחית.
ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ה (31 אוקטובר 2024).
דוד מינץ
שופט
יעל וילנר
שופטת
אלכס שטיין
שופט