פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 54938-07-25
לפני:
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
העותרת:
פלונית
נגד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני האזורי -תל אביב
2. בית הדין הרבני הגדול
3. פלוני
עתירה למתן צו על תנאי ביחס להחלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 16.7.2025 בתיק 1538308/1
בשם העותרת:
עו"ד איתי ביטון; עו"ד שמעון פרץ
פסק-דין
השופט עופר גרוסקופף:
לפנינו עתירה המופנית נגד החלטתו של המשיב 2, בית הדין הרבני הגדול מיום 16.7.2025, בגדרה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע של צו לפינוי העותרת מהבית בו היא מתגוררת עם המשיב 3 (להלן: ההחלטה, בית הדין הגדול, הבית ו-המשיב, בהתאמה). ההחלטה ניתנה במסגרת ערעור העותרת על פסק הדין של המשיב 1, בית הדין הרבני האזורי בתל אביב מיום 6.5.2025 (להלן: פסק הדין ו-בית הדין האזורי, בהתאמה).
ואלו, בתמצית, העובדות הדרושות לעניין: ביום 31.10.2012 חתמו העותרת והמשיב על "הסכם חיים משותפים", שאושר בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (להלן: ההסכם), וכתשעה חודשים לאחר מכן, ביום 15.9.2013, נישאו העותרת והמשיב, ובהמשך נולדו להם שני ילדים (להלן: הקטינים). לאחר שיחסיהם עלו על שרטון, הגיש המשיב, ביום 24.12.2024, בקשה ליישוב סכסוך בבית הדין האזורי. ביום 6.3.2025, בתום תקופת עיכוב ההליכים, הגיש המשיב תביעה לגירושין בבית הדין האזורי, עימה כרך תביעות הנוגעות למשמורת על הקטינים, ולחלוקת הרכוש בין בני הזוג. ביום 17.3.2025 מינה בית הדין האזורי אפוטרופסית לדין לקטינים, ולאחר שקיבל ממנה מספר עדכונים, קיים בית הדין האזורי דיון בתביעה ביום 5.5.2025. למחרת היום ניתן פסק הדין של בית הדין האזורי. במסגרת פסק הדין קבע בית הדין האזורי כי על הצדדים להתגרש; כי ההסכם מהווה הסכם ממון תקף, ויש להכריע בעניינים הרכושיים בין הצדדים לפיו; וכי עד ליום 1.7.2025 על העותרת לפנות את בית המידות בהרצליה פיתוח בו התגוררה עם העותר (אחוזה המשתרעת על שטח של 1.6 דונם, שהעותרת מחזיקה ב-15% מזכויות הבעלות בה), ובתמורה ישלם המשיב תשלומים לפי ההסכם, ויסייע באיתור מקום מגורים חלופי לעותרת. כן נקבע כי לעותרת ולמשיב תהיה משמורת משותפת על הקטינים, וכי המשיב ישלם מזונות ילדים לקטינים.
ביום 20.5.2025 הגישה העותרת ערעור לבית הדין הגדול על פסק הדין, ובסמוך לכך הגישה גם מספר בקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 7.7.2025 עיכב בית הדין את פינוי העותרת מהבית עד ליום 15.8.2025 וביקש מהצדדים להגיש אסמכתאות ביחס לשאלה האם נעשה ניסיון למצוא מדור חלופי לעותרת. לאחר שאלו הוגשו, ביום 16.7.2025 ניתנה החלטת בית הדין הגדול, ובה נדחתה בקשת העותרת לעיכוב ביצוע פסק הדין, תוך שנקבע כי ניתנה לעותרת שהות מספקת על מנת למצוא מגורים חלופיים. בהחלטה נוספת, מיום 20.7.2025, דחה בית הדין הגדול את בקשת העותרת לביטול החלטה זו.
העותרת מבקשת כי נבטל את החלטת בית הדין הגדול ואת הצו שנתן בית הדין האזורי בפסק הדין, המורה לעותרת להתפנות מהבית. העותרת ממקדת את חיציה בפסק הדין של בית הדין האזורי. פסק הדין ניתן יום אחד בלבד לאחר הדיון הראשון שהתקיים בהליך, שבו לטענת העותרת, היא לא נשמעה בעצמה ולא ניתנה לה הזדמנות לחקור את המשיב ולהוכיח את טענותיה העובדתיות. לדברי העותרת, מתן פסק דין בנסיבות אלה מפר את כללי הצדק הטבעי, ומנוגד לסדרי הדין הקבועים בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג. יתרה מזאת, נטען כי בית הדין האזורי הורה על פינויה מהבית המשותף, אף שהנכס רשום בחלקו על שמה; מבלי שסעד זה התבקש בתביעת המשיב; ובהסתמך על ההסכם אשר, לשיטת העותרת, אינו מהווה הסכם ממון תקף. עוד טוענת העותרת כי החלטת בית הדין הגדול פוגעת אף היא בכללי הצדק הטבעי, שכן, לדבריה, ההחלטה הופכת את ערעורה בסוגית פינויה מהבית לתיאורטי. העותרת מוסיפה כי היה על בית הדין הגדול לקיים בירור עובדתי בטרם יכריע בבקשתה לעיכוב ביצוע.
דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה. כידוע, בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי-הדין של בית הדין הרבני הגדול – לא על החלטותיו הסופיות, וקל וחומר שלא על החלטות ביניים של בית הדין (וראו, מיני רבים: בג"ץ 5944/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (8.8.2024); בג"ץ 57336-03-25 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (2.4.2025); בג"ץ 63797-04-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 3 (29.4.2025)). עיקר טענותיה של העותרת נוגעות לשגיאות שנפלו, לפי גישתה, בפסק הדין של בית הדין האזורי. דינן של טענות אלו להתברר במסגרת הליך הערעור, שעודנו מתנהל, בבית הדין הרבני הגדול (ראו והשוו: בג"ץ 778/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 10 (11.4.2007); בג"ץ 6591/11 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 4 (13.9.2011); בג"ץ 8676/11 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 5 (18.6.2012)). למען הסר ספק יובהר כי איננו מביעים כל עמדה לגופן של הטענות שמעלה העותרת בערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי.
אשר לטענות העותרת כנגד ההליך שנוהל בבית הדין הגדול – לא מצאנו כי טענות אלו מצדיקות את התערבותנו. בית הדין הגדול מצא כי פינויה של העותרת מהבית, מבלי שנלוותה לו החלטה בעניין פירוק השיתוף בינה ובין המשיב, אינו בגדר מעשה בלתי-הפיך ומשכך אין הצדקה לעכבו לצורך קיום דיון בערעור (ראו החלטה מיום 30.6.2025, שצורפה כנספח 11 לעתירה). יתרה מזאת, בטרם הכריע בית הדין הגדול בבקשת העותרת לעיכוב ביצוע הוא הורה לצדדים להתייחס ליכולתה של העותרת למצוא דיור חלופי, ולאחר שהוגשו התייחסויות הצדדים לסוגיה, קבע בית הדין הגדול בהחלטה מיום 16.7.2025 כי "ל[עותרת] היה זמן מספיק כדי למצוא דירה חלופית בשכר דירה סביר". אם כן, החלטת בית הדין הגדול ניתנה תוך התחשבות בשיקולים הצריכים לעניין, ולאחר שבוצע בירור על מנת להבטיח כי לאחר פינויה של העותרת מביתה יימצא לה, ולקטינים, דיור ראוי. במצב כזה אין לומר, ולו בקירוב, כי נפל פגם בהחלטת בית הדין הגדול המצדיק את התערבותנו (ראו והשוו: בג"ץ 1154/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 16 (14.3.2022); בג"ץ 6165/23 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (21.8.2023)).
סוף דבר: העתירה נדחית בזאת. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. לפנים משורת הדין, ובשים לב למועד בו ניתן פסק דין זה, ידחה מועד הפינוי ל-31.8.2025.
ניתן היום, י"ב באב התשפ"ה (6.8.2025).
יעל וילנר
שופטת
עופר גרוסקופף
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת