דינה ברכה חביב נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפס"פ 54442-06-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערת: דינה ברכה חביב נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום לתעבורה בצפת (כב' השופט ת' ש' בן חמו) בגמ"ר 1585-02-26 מיום 1.6.2026 בשם המערערת: עו"ד דוד גולן פסק-דין 1. כנגד המערערת הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בצפת (גמ"ר 1585-02-26) בגין גרם מוות ברשלנות ונהיגה בקלות ראש אשר גרמה חבלות של ממש לאדם ונזק לרכוש. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המערערת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה (בפ"ת 1569-02-26; להלן: הליך הפסילה), שנדונה בפני אותו המותב (השופט ת' ש' בן חמו) שדן בהליך העיקרי. בנסיבות אלה, המערערת הגישה בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך העיקרי. לטענתה, המותב כתב את ההחלטה בעניינה של המערערת בהליך הפסילה עוד בטרם התקיים הדיון באותו הליך; וכן הביע עמדה באשר למסוכנות המערערת, ובמצב דברים זה קיים קושי ממשי בכך שימשיך לדון בהליך העיקרי. 2. המותב דחה את הבקשה ביום 1.6.2026, תוך שקבע, בעיקרם של דברים, כי בהליך הפסילה המערערת לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה ובית המשפט לא נדרש לבחינה מעמיקה של הראיות. כמו כן, המותב הבהיר כי במסגרת הליך הפסילה הוא לא נדרש להכריע בשאלת אשמתה של המערערת, ולא קבע ממצאי מהימנות; וכי מהותה של המסוכנות הנבחנת במסגרת בקשה לפסילה עד לתום ההליכים אינה מובילה לגיבוש עמדה באשר לשאלת אשמתה של המערערת בתיק העיקרי. על החלטה זו הוגש ערעור הפסלות שלפניי. 3. דין הערעור להידחות. כידוע, העובדה שמותב דן בהליך אחר בעניינו של נאשם, או נחשף לחומר ראיות שנוגע לנאשם עובר לדיון בהליך העיקרי, אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות (עפס"פ 17052-11-25 זועבי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (28.12.2025)). איני סבור שהחלטת המותב בהליך הפסילה, שלפיה קמה חזקת מסוכנות שהמערערת לא הצליחה לסתור, מלמדת על כך שדעתו ננעלה ביחס להליך העיקרי (ראו והשוו: ע"פ 8457/22 רוזנטל נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (29.1.2023)). יודגש בהקשר זה כי המותב לא נדרש באותו שלב לבחינה מעמיקה של הראיות ולקביעת ממצאים לגביהן. אף לא מצאתי ממש בטענה כי דעתו של המותב ננעלה עוד בטרם התקיים הדיון בהליך הפסילה. בעניין זה מקובלת עליי הבהרתו בהחלטה מיום 4.6.2026, שלפיה הוא אמנם החל לכתוב את ההחלטה עובר לדיון, אך "עיקר נימוקי ההחלטה" נכתבו לאחר מכן, וממילא אין בכך כדי ללמד שננעלה דעתו עובר לדיון (ראו והשוו: בר"ש 2544/21 סער נ' משרד המשפטים – מועצת שמאי המקרקעין, פסקה 9 (22.7.2021)). בנסיבות אלה, לא מצאתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות שיש בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). 4. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ח' תמוז תשפ"ו (23 יוני 2026). יצחק עמית נשיא