פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עפס"פ 17052-11-25
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערער:
ג'לאל זועבי
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בנוף הגליל-נצרת בתפ"ב 4951-07-25 מיום 2.11.2025 שניתנה על ידי כב' השופטת עינת בלוקא
בשם המערער:
עו"ד קייס נאסר
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת (כבוד השופטת ע' בלוקא) מיום 2.11.2025 בתפ"ב 4951-07-25 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.
1. עניינו של ההליך בכתב אישום שהוגש ביום 2.7.2025 נגד המערער, בעקבות בקשתו להישפט, שמייחס לו עבירות של עבודה אסורה ושימוש אסור במקרקעין מוגנים לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). בטרם הועבר ההליך מושא הערעור – וכן הליך קשור נוסף נגד המערער – לטיפולו של המותב, הגישה המשיבה בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 236 לחוק התכנון והבניה ביחס למקרקעין. בהחלטה מיום 7.7.2025, נעתר המותב לבקשה במעמד צד אחד וקבע כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה לכך שהשימוש שנעשה במקרקעין עולה כדי שימוש אסור (בב"נ 12106-07-25).
2. ביום 27.10.2025 התקיים דיון הקראה בהליך מושא הערעור, ובפתח הדיון טען המערער כי על המותב לפסול עצמו מלדון בעניינו. לשיטת המערער, מאחר שהמותב דן בבקשה לצו הפסקה שיפוטי ובמסגרת זאת נחשף לראיות שחופפות לחומר הראיות בהליך דנן, ואף קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע שימוש אסור במקרקעין – קמה עילה לפסילתו. המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי היחשפות המותב לחומר ראיות במסגרת הליכי ביניים היא עניין שבשגרה שאינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות. בתום הדיון בית המשפט התיר לצדדים להגיש אסמכתאות לתמוך בטענותיהם תוך 5 ימים, כאשר המשיבה הגישה ביום 31.10.2025 אסמכתאות מטעמה.
3. בהחלטה מיום 2.11.2025 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות, תוך ששב על הכלל שלפיו היחשפות המותב לראיות או לחומרי חקירה במסגרת הליך קודם אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות. המותב ציין כי ההחלטה בצו ההפסקה ניתנה "בפתקית", ללא קיום דיון, לפני כארבעה חודשים, ומבלי שהביע דעה לגבי טיב הראיות או קבע ממצאים פרטניים לגביהן. עוד ציין המותב כי "איני סבורה כי פרטי החומרים שצורפו כנספחים לבקשה נחקקו בזכרוני באופן שמקים עילת פסלות". בשולי הדברים צוין כי במחוז צפון מכהנים רק שני מותבים שעוסקים בעניינים מקומיים, שיקול שמהווה נימוק משני לדחיית הבקשה.
4. מכאן הערעור שלפניי. תחילה מלין המערער על כך שהחלטת הפסלות ניתנה בטרם חלף המועד שנקצב להגשת אסמכתאות, ובעודו שוקד על מסמך אסמכתאות מטעמו. לשיטתו, יש בכך פגיעה בזכות הטיעון שלו ופגם שיורד לשורש החלטת הפסלות. לגופם של דברים, נטען שבמסגרת הבקשה לצו הפסקה שיפוטי נחשף המותב לחומרים שמהווים למעשה את מכלול הראיות בהליך דנן. כנטען, חשיפה זו עולה כדי "מסה קריטית" שמצדיקה את פסילת המותב; זאת, במיוחד שעה שהמותב קבע על בסיס החומרים שקיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות. המערער מוסיף וטוען שאין לקבל את "העדות העצמית" של המותב בהחלטת הפסלות שלפיה אינו זוכר את פרטי החומר, שכן אמת המידה לפסילת שופט היא אובייקטיבית. לבסוף נטען, שבנסיבות העניין ראוי להעביר את ההליך למותב אחר ולו בשל מראית פני הצדק.
5. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות ללא צורך בתשובה. כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הוא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. בנוסף, הלכה ידועה היא כי העובדה שמותב דן בהליך אחר בעניינו של נאשם, או נחשף לחומר ראיות שנוגע אליו עובר לדיון בהליך העיקרי, אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (ע"פ 3466/23 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (11.6.2023); ע"פ 3458/23 שהאב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (15.5.2023)). בהקשר זה נקבע כי יש לבחון האם החומר שאליו נחשף המותב עולה כדי "מסה קריטית" שתצדיק את פסילתו. בבחינה זו יש ליתן משקל, בין היתר, לטיב והיקף הראיות שאליהן נחשף המותב, לפרק הזמן שחלף מאז המותב נחשף לחומרים, למידה שבה נצרבו החומרים בזיכרונו, וכן לאמירותיו של המותב שנוגעות למוקד ההליך העיקרי (ע"פ 5720/24 שמעוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (20.8.2024); ע"פ 7513/22 קלש נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (1.12.2022) (להלן: עניין קלש)).
כאמור, לשיטת המערער, במסגרת הבקשה לצו ההפסקה נחשף המותב ל"מסה קריטית" של חומר בעניינו שמצדיק את פסילתו. עם זאת, בשים לב לאופייה של ההחלטה בצו ההפסקה שניתנה "בפתקית"; לכך שלא נערך דיון בבקשה; כמו גם לעובדה שההחלטה ניתנה על יסוד בחינה של ראיות לכאורה בלבד ומבלי שנקבעו במסגרתה ממצאי מהימנות, משקל או קביעות עובדתיות נחרצות או מפורטות – לא שוכנעתי שקמה עילה לפסילת המותב (ע"פ 1301/23 גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה שוהם, פסקה 22 (2.4.2023); עניין קלש, בפסקה 11). לכך יש להוסיף את חלוף הזמן מאז שנחשף המותב לחומר, וכן את קביעתו המפורשת של המותב שלנוכח ריבוי הבקשות מסוג זה שנדונות לפניו פרטי החומרים לא נחרתו בזיכרונו (ע"פ 2747/23 זובידאת נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (4.4.2023); ע"פ 8084/20 חרב נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.11.2020) (להלן: עניין חרב); ע"פ 7731/20 ונונו נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה אצבע הגליל, פסקה 5 (15.11.2020)). בנסיבות אלו, לא מצאתי שהמותב נחשף ל"מסה קריטית" שמקימה חשש ממשי למשוא פנים, ולא שוכנעתי שדעתו של המותב "ננעלה" בעניינו של המערער. זאת ועוד, לא מצאתי שיש ממש בטענת המערער שלפיה יש בעובדה שהמותב קבע כי קיימות ראיות לכאורה במסגרת הבקשה לצו הפסקה שיפוטי כדי להראות שדעתו של המותב נעולה בהליך דנן (ע"פ 1950/14 פריג נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (10.4.2014)). בנוסף, וכפי שציין המותב, גם לעובדה שיש רק שני מותבים במחוז האמור שעוסקים בהליכים כאלה יש ליתן משקל מסוים (עפס"פ 9814-09-24 שלם נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (16.12.2024); עניין חרב, בפסקה 8).
6. אשר לטענת המערער בעניין עיתוי מתן ההחלטה – אף בה אין להקים עילת פסלות. כפי שציינתי בעבר, "הטעות שעליה הצביע המערער מהווה אמנם פגם, עם זאת, השאלה שיש לשאול היא אם פגם זה מקים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של בית המשפט 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (עפ"ס 58027-03-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 16 (3.6.2025)), והדברים יפים גם לענייננו. אכן, מוטב היה לו המתין המותב עד לחלוף המועד שקצב להגשת האסמכתאות טרם מתן החלטתו, אך איני סבור שיש בפגם זה לבסס חשש ממשי למשוא פנים כך שניתן לראות בהליך "משחק מכור". מעיון בפרוטוקול הדיון, עולה כי המותב שמע את טיעוני הצדדים לגופה של בקשת הפסלות באופן שאפשר לו לבחון את הטענות ולהכריע בהן. יתרה מכך, בא-כוח המערער עתר לקבלת "שהות קצרה להגיש פסיקה לתמיכה בעמדתי" (פרוטוקול הדיון מיום 27.10.2025, עמ' 3, ש' 26); קרי, המערער ביקש לתמוך את טיעוניו באסמכתאות משפטיות, ולא להוסיף טענות עובדתיות. התשתית העובדתית נפרשה אפוא בפני המותב, וחזקה עליו שהוא מכיר את הדין. משכך, ובנסיבות העניין, איני סבור שקם עילה לפסילת המותב בשל מועד מתן החלטת הפסלות.
7. בנסיבות העניין, איני סבור שעלה בידי המערער לעמוד ברף הגבוה לצורך ביסוס חשש ממשי למשוא פנים, ואף אין להורות על פסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, ח' טבת תשפ"ו (28 דצמבר 2025).
יצחק עמית
נשיא