פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עפס"פ 53212-09-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערער:
פלוני
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ר' סולקין) בת"פ 15252-06-25 מיום 10.9.2026
בשם המערער:
עו"ד אריאל עטרי
פסק-דין
ערעור פסלות שני על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ר' סולקין) בת"פ 15252-06-25 מיום 10.9.2026 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.
1. ביום 8.5.2025 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של לקיחת שוחד ומעשה מגונה שבוצעו לכאורה במסגרת תפקידו כבקר גבול אחורי בנתב"ג. בתמצית, בטרם החלה שמיעת הראיות, הגיש המערער בקשות דיוניות שונות אשר נדחו על ידי המותב. בהמשך, במסגרת שמיעת הראיות, העידה המתלוננת בדיון שהתקיים ביום 24.5.2026 כאשר בתום אותו דיון הורה המותב לבא כוח המערער לנמק מדוע לא יושתו עליו הוצאות אישיות בשל התנהלותו, וקבע כי ההחלטה בעניין תינתן בהמשך, בהתאם להמשך התנהלות בא כוח המערער. בגין השתלשלות עניינים זו, הגיש המערער ביום 5.6.2026 בקשה ראשונה לפסילת המותב, אשר נדחתה על ידו ביום 7.6.2026, וערעור שהוגש על החלטה זו נדחה בפסק דין שניתן על ידי מיום 9.8.2026 (עפס"פ 39584-06-26 ניידורף נ' מדינת ישראל (9.8.2026) (להלן: ערעור הפסלות הראשון)).
2. ביום 7.9.2026, הגיש המערער בקשה נוספת לפסילת המותב. בבקשתו, טען המערער, בין היתר, טענות שהועלו גם בערעור הפסלות הראשון ונדחו על רקע זה שהן "עלו בערעור, לראשונה, ומבלי שניתנה למותב הזדמנות להתייחס אליהן" (ערעור הפסלות הראשון, בפסקה 7). בבקשתו, טען המערער כי פרוטוקול הדיון מיום 24.5.2026 (אשר הופץ רק לאחר שהוגשה בקשת הפסלות הקודמת) "מלמד כי בית המשפט גיבש עמדה קדומה ודעתו ננעלה, עוד בטרם הושלמה החקירה הנגדית ובטרם נשמעה עדותו של [המערער – י"ע]" (סעיף 1 לבקשה). בהקשר זה, נטען כי במהלך חקירת המתלוננת, שהיא גם עדה במשפט, נשאלה המתלוננת על "קיומו של טוש בשירותי הנכים" כאשר עניין זה בגרסת המתלוננת מהווה, לפי הטענה, עניין מרכזי, נוכח הודעות המתלוננת במשטרה כי מדובר היה בתא שירותים שניתן גם להתקלח בו. במהלך חקירתה הנגדית של המתלוננת על נקודה זו, פנה השופט אל המתלוננת ושאל: "היה שם מקלחת או טוש לניקוי השירותים ודברים כאלה?" (פרוטוקול הדיון מיום 24.5.2026, עמ' 114, ש' 28). על רקע זה, טען המערער כי בית המשפט הציע לעדה "חלופות שהעדה מעולם לא טענה לקיומן (הצגת אפשרות שדובר בטוש לניקוי שירותים ולא להתקלח, כפי שהעידה בכל הודעותיה במשטרה)" (סעיף 1 לבקשה). כאשר הביע בא כוח המערער את מחאתו על התערבות בית המשפט כאמור, השיב השופט: "היא תמציא משהו על שירותים?! באמת, אדוני" (פרוטוקול הדיון מיום 24.5.2026, עמ' 115, ש' 26). על רקע זה, טען המערער, כי בית המשפט גיבש עמדה עוד בטרם הושלמה החקירה הנגדית ובטרם נשמעה עדות המערער.
עוד נטען, בעיקרם של דברים, כי התבטאויותיו של המותב במהלך הדיונים מלמדות גם על נעילת דעתו וגיבוש עמדה בנוגע למהימנותה הכללית של המתלוננת; כי המותב הביע חוסר עניין והיעדר קשב לחקירה הנגדית, בניגוד לחלקים אחרים של הדיון בהם היה מעורב; וכן שהמותב איים על בא כוח המערער כי יחויב בהוצאות אישיות אם ימשיך לטעון שהמתלוננת "עושה הצגות" ובכך למעשה פגע ביכולתו של המערער להשתמש בכלי הגנה מרכזי המצוי בידו – ערעור מהימנות העדה (להלן: בקשת הפסלות השנייה).
3. ביום 10.9.2026, לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה, דחה המותב את בקשת הפסלות השנייה. המותב ציין כי: "למען הסר ספק, דוחה בית המשפט בשאט נפש את הטענות בבקשה, שכאמור הועלו בערכאת ערעור בלא שהיה בידי המותב היושב בדין לדון בהן ולהתייחס אליהן, גם לגופן. המדובר בטענות שאינן מכבדות, בעיקר, את הטוען אותן". בנוסף, נקבע כי בקשת הפסלות השנייה מעלה טענות שלא הועלו לפני המותב בהזדמנות הראשונה הגם שרובן ככולן היו ידועות ולפיכך דינן להידחות.
בית משפט קמא הוסיף כי בא כוח המערער מתבקש לחדול מפניות חוזרות ונשנות בכל דבר ועניין, גם לאחר שבקשותיו נדונו והוכרעו, תוך ניצול זמן שיפוטי יקר; וכן שככל שתימשך מגמה זו, כמו גם המגמה של הכפשת מי מהמתלוננות, של פגיעה בכבוד התביעה, של פגיעה בכבוד בית המשפט או כל התנהלות פסולה אחרת שאינה ראויה – יישקל חיוב בהוצאות נוספות, משמעותיות יותר, לטובת אוצר המדינה.
4. מכאן הערעור שלפניי, שבגדרו שב המערער, בעיקרם של דברים, על הטענות שהועלו בבקשת הפסלות השנייה לגבי התבטאויות המותב; על הטענה לחוסר העניין שהביע המותב בחקירה הנגדית של המתלוננת; ועל הטענה להעדפת גרסת המתלוננת עוד בטרם הסתיימו החקירות הנגדיות ונשמעה עדות המערער. כל אלה, לטענת המערער, מלמדים על דעתו הנעולה של המותב. עוד נטען, כי החלטת הפסלות מיום 10.9.2026 כשלעצמה, ובכלל זה האיום בהוצאות משמעותיות נגד בא כוח המערער מצדיקה גם היא את פסילת המותב שכן איום זה שולל ממנו, כאמור, את הלגיטימיות שבשימוש בכלי שעומד להגנתו – ערעור מהימנותה של עדת התביעה.
5. לאחר שעיינתי בערעור ובמסמכי ההליך דלמטה, לרבות בפרוטוקולים של הדיונים שבמוקד ההליך, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. כידוע, המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הינו קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לא מצאתי כי נסיבות אלה מתקיימות בענייננו. על אף ניסיונו של המערער לטעון כי התבטאויות המותב מציגות עמדה נעולה ביחס להעדפת גרסת המתלוננת, בפועל, בחינת התבטאויות המותב מלמדות על ניסיונו להגן על כבודן של המתלוננות, של בית המשפט ושל התביעה ולהבטיח מהלך דיון תקין. אין אפוא בהתבטאויות המותב ובמורת הרוח שהביע מהתנהלות בא כוח המערער, כדי ללמד שהמותב גיבש עמדה נעולה באשר למהימנותה הכללית של גרסת המתלוננת וודאי לא ביחס לתוצאות ההליך כולו. כידוע, הבעת עמדה וביקורת על בעל דין או בא כוחו אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות אלא במקרים חריגים (ע"א 7646/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (14.12.2023) והאסמכתאות שם; ע"א 6973/15 פלוני נ' פלוני, פסקה 8-7 (3.2.2016)).
מצאתי להעיר כי מקריאת הפרוטוקולים אכן ניכרת מתיחות בין בא כוח המערער למותב, ויוטב לבית המשפט להשתדל שלא להיגרר וללבות מתיחות זו. ואולם, כבר נקבע כי "קביעת עילת פסלות "קלה" בשל כל חיכוך בין השופט לבין פרקליט המופיע בפניו, עלולה לחתור תחת הניהול היעיל והראוי של המשפט ולפגוע בבעלי הדין, בשופטים ובעורכי הדין. לא כל מתח בין שופט לעורך דין מנביע דעה קדומה או עילת פסלות [...]" (ע"א 4451/14 ארז נ' מפרק חברת א.צ.ט תיירות ונופש בע"מ, פסקה 11 (30.6.2014). וראו גם: ע"א 4567/10 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (8.8.2010)).
6. אשר להתבטאות הקונקרטית של המותב ביחס לאפשרות כי העדה תמציא נתון הנוגע לתא השירותים – התבטאות זו, אף שמוטב היה שתיאמר בזהירות ובהסתייגות הנדרשת, אינה מצדיקה אף היא את פסילת המותב. ההתבטאות נאמרה ביחס לשאלה מסוימת שהופנתה על ידי בית המשפט למתלוננת והיא אינה עולה כדי התבטאות קיצונית או חריגה עד כדי שיש ללמוד ממנה כי דעתו של בית המשפט לגבי תוצאות ההליך ננעלה באופן המצדיק את פסילת המותב. כפי שכבר נקבע בעבר, המקרים שבהם התבטאות של המותב תביא לפסילתו הם נדירים ביותר. צריך שההתבטאות תלמד כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי אשמתו של הנאשם, אשר שוללת אפשרות סבירה של ניהול המשפט באופן אובייקטיבי והכרעה על בסיס הראיות והטענות שהובאו לפני המותב (ראו למשל: ע"פ 4060/17 עו"ד דוד לוי נ' מדינת ישראל, פסקאות 8-6 (21.5.2017); ע"פ 7243/16 עשור נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-8 (22.9.2016); ע"פ 1742/08 חלף נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (13.5.2008)).
7. אשר לאזהרת בית המשפט כי יוטלו הוצאות אישיות על בא כוח המערער ככל שימשיך בהתנהלותו כלפי התביעה, המתלוננות ובית המשפט – כפי שכבר קבעתי בעניינו של המערער: "טענות המערער בעניין "איום" המותב בהטלת הוצאות אישיות אף הן אינן מקימות עילת פסלות" (ערעור הפסלות הראשון, בפסקה 5); ע"פ אמר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (16.11.2023)). אף לגופו של עניין, הטענות בנוגע לשאלת ההצדקה להטיל הוצאות בנסיבות העניין הן טענות ערעוריות במהותן שמופנות כלפי החלטה המצויה בליבת סמכותו של המותב, ודרך המלך להשיג עליה היא בהליך ערעור מתאים. כפי שהבהרתי גם במסגרת "עשרת הדיברות" של דיני פסלות שופט: "בקשת פסלות אינה האכסניה המתאימה להעלאת השגות על החלטות שיפוטיות לגופן, גם כשמדובר בצבר החלטות שאינן לרוחו של בעל דין, ודרך המלך להשיג עליהן היא בהליכי ערעור מתאימים. טענות המופנות כלפי הפעילות השיפוטית יקימו עילת פסלות רק במקרים נדירים וחריגים ביותר" (עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026)).
8. אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ב חשוון תשפ"ז (02 נובמבר 2026).
יצחק עמית
נשיא