פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עפס"פ 39584-06-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערער:
רועי ניידורף
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ר' סולקין) בת"פ 15252-06-25 מיום 7.6.2026
בשם המערער:
עו"ד אריאל עטרי
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ר' סולקין) בת"פ 15252-06-25 מיום 7.6.2026 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.
1. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של לקיחת שוחד ומעשה מגונה שבוצעו לכאורה במסגרת תפקידו כבקר גבול אחורי בנתב"ג. לאחר שהתקיימו מספר דיונים בעניין בקשות המערער לגילוי חומרי חקירה, ואף נקבע כי אין עוד מקום לדון בסוגייה זו, נקבע דיון לשמיעת ראיות, שבו תוכננה להתקיים חקירת עדת התביעה, שהיא מתלוננת בהליך. לקראת מועד הדיון, הגיש המערער שתי בקשות לדחיית הדיון, בטענה כי המשיבה לא העבירה לו את מלוא החומרים שהתבקשו, בניגוד להחלטות שיפוטיות בעניין. המותב קבע כי הבקשות יידונו בפתח הדיון שנקבע, אך שהצדדים יהיו ערוכים לשמיעת הראיות באותו מועד. ביום 24.5.2026 התקיים הדיון, שבפתחו חזר המערער על בקשתו לדחות את שמיעת עדות המתלוננת, בטענה כי המשיבה לא העבירה את מלוא החומרים לידי המערער, וכי חלק מהחומרים הועברו רק יום לפני הדיון. בית המשפט קבע כי לא קמה עילה לדחיית שמיעת עדות המתלוננת, אולם המשיבה תערוך בדיקה נוספת וככל שיעלה שקיימים חומרים שלא נמסרו, בא-כוח המערער יוכל לבקש להשלים את חקירת המתלוננת בהתאם. בתום הדיון ולאחר שנשמעה עדות המתלוננת, נקבע כי לאור התבטאויותיו של בא-כוח המערער כלפי בית המשפט במהלך הדיון, בא-כוח המערער ינמק תוך 3 ימים מדוע לא יושתו עליו הוצאות אישיות. בהמשך, נקבע כי החלטה בעניין תינתן בסיום ההליך ובהתאם להמשך התנהגותו.
2. בגין השתלשלות עניינים זו המערער הגיש ביום 5.6.2026 בקשה לפסילת המותב. לטענת המערער, החלטת המותב שלא לדחות את מועד הדיון חרף טענות המערער לעניין חוסרים בחומרי החקירה שהועברו מעידה על כך שהמותב אימץ את עמדת המשיבה מבלי שבדק את הדברים לעומקם. עוד נטען כי החלטה זו פגעה בזכויות המערער להתגונן ולנהל חקירה אפקטיבית. כמו כן, לטענת המערער, במהלך החקירה הנגדית של המתלוננת התערב המותב באופן שיטתי לטובת המשיבה; וכן המותב הודיע שישקול הטלת הוצאות אישיות על בא-כוח המערער. המערער אף טען כי בתום הדיון המותב פנה לבא-כוח המערער ואמר כי "אני לא מבין למה אתם לא מגיעים להסדר בתיק הזה. זה תיק שצריך להסתיים בהפרת אמונים. אני רואה שמדובר באדם מהישוב ועדיין מדובר בשלוש מתלוננות ובתלונות בעלות אופי זהה". לטענת המערער, דברים אלו נאמרו שלא לפרוטוקול, ומעידים על כך שדעתו של המותב ננעלה, וזאת בשלב מוקדם של ההליך ובטרם נשמעו ראיות ההגנה. בנסיבות אלו, לטענת המערער קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.
3. ביום 7.6.2026 דחה המותב את הבקשה, תוך שקבע, בעיקרם של דברים, כי בקשות המערער בעניין העברת החומרים נשמעו בבית המשפט ונדונו לעומקן, וכי למולן המותב שקל את זכויות המתלוננות, שהן תושבות זרות, והצורך לקדם את ההליך ביעילות. עוד הבהיר המותב כי השאלות שהעלה במהלך חקירת המתלוננת הן שאלות הבהרה מובהקות שאינן מעידות על כך שדעתו ננעלה. לעניין טענות המערער להערת המותב שנאמרה מחוץ לפרוטוקול בתום הדיון, המותב הבהיר כי "בית המשפט אכן פנה לצדדים בשאלה, אם נדברו ביניהם, ציין משוכות שונות העומדות מול הצדדים, הדבר היה לאחר שב"כ הצדדים מסרו הסכמתם לכך, ובית המשפט אף ציין במפורש, כי דעתו אינה נעולה וברור שכך הדבר, מאחר שטרם נשמעו כלל הראיות". עוד נקבע כי במהלך הדיון בא-כוח המערער התבטא באופן שאינו הולם תוך ייחוס משוא פנים לבית המשפט, וחרף כך בית המשפט קבע כי נושא ההוצאות יידון בסיום ההליך; וכן צוין כי הבקשה הועלתה בשיהוי, למעלה מחודש לאחר שהתקיים הדיון. לפיכך, נקבע כי לא קם חשש ממשי למשוא פנים.
יצוין כי המערער פנה לבית המשפט בבקשה לעיכוב ההליך עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש על החלטת הפסלות, והמותב קבע שבנסיבות המקרה מתקיימים חריגים שמצדיקים את המשך ניהול ההליך חרף הגשת ערעור, בהתאם לסעיף 147(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
4. מכאן הערעור שבפניי, האוחז 22 עמודים. המערער חוזר, בעיקרם של דברים, על טענותיו בבקשת הפסלות. המערער מוסיף כי בקשת הפסלות הוגשה בהזדמנות הראשונה, שכן הוא המתין לקבלת פרוטוקול הדיון בטרם הגשת הבקשה, ורק לאחר שחלף זמן והפרוטוקול לא הגיע, הוגשה הבקשה. בנוסף, המערער מעלה טענות בנוגע להתפתחויות שאירעו לאחר שהוגשה בקשת הפסלות, ולאחר שניתנה החלטת הפסלות, שנוגעות בעיקרן לדיון שנערך ביום 9.6.2026 ולהחלטת המותב שלא לעכב את ההליך עד להכרעה בערעור. ביחס להחלטת הפסלות, המערער טוען כי הבהרת המותב באשר להערתו מחוץ לפרוטוקול בתום הדיון שנערך ביום 24.5.2026 מתייחסת בכלל לדיון אחר, ולא לאירוע שאליו הפנה המערער בבקשת הפסלות. לטענת המערער, המותב למעשה לא חלק על הדברים שיוחסו לו, ואף לא ניתנה כל הסכמה מצד בא-כוח המערער לשיח שהתקיים.
5. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. כידוע, המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הינו קיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לא מצאתי כי נסיבות אלה מתקיימות בענייננו. תחילה, אין בידי לקבל את הטענות על החלטות המותב בבקשות המערער לדחות את מועד הדיון. כידוע, טענות המכוונות כלפי החלטות דיוניות שנוגעות לאופן ניהול ההליך אינן מקימות, כשלעצמן, חשש ממשי למשוא פנים (עפס"פ 1000-03-26 זהבי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (28.6.2026)). כך גם באשר לטענות המערער בעניין אופן ניהול הדיון שנערך ביום 24.5.2026 ומעורבות המותב בחקירת המתלוננת במהלכו. כפי שנפסק רבות בעבר, על בית המשפט מוטלת האחריות לנהל את הדיון באופן שיביא לחקר האמת בצורה היעילה ביותר, ולצורך כך הוא רשאי להתערב בחקירות עדים, ומעורבותו בהליך אינה בהכרח מעידה על חוסר אובייקטיביות (עפס"פ 39637-12-25 הכהן נ' המחלקה להנחיית מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (31.12.2025)). איני סבור כי האופן שבו ניהל המותב את הדיון ושאלותיו במסגרת חקירת המתלוננת מעידים על כך שננעלה דעתו. בנוסף, טענות המערער בעניין "איום" המותב בהטלת הוצאות אישיות אף הן אינן מקימות עילת פסלות (ע"פ 7973/23 אמר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (16.11.2023); ע"פ 7748/19 פנחסי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (8.12.2019)).
6. באשר להערה שלטענת המערער נאמרה על ידי המותב שלא לפרוטוקול בדיון שנערך ביום 24.5.2026, הרי שהמותב הבהיר בהחלטתו כי פנה לצדדים בתום הדיון בהסכמת באי-כוח הצדדים, כדי להבין האם הם דיברו ביניהם; וכי הוא ציין באותו מעמד במפורש שדעתו אינה נעולה. ואולם, אף אם אצא מנקודת הנחה שהדברים נאמרו כפי שהמערער תיאר אותם, הרי שלא מצאתי כי יש בהם כדי להעיד על כך שדעתו של המותב ננעלה. זאת, שכן כידוע, בית המשפט רשאי להביע, בזהירות המתבקשת, את דעתו הלכאורית על הראיות בהליך פלילי; ואין בעצם העלאת הצעה כללית מצד המותב בעניין הידברות בין הצדדים כדי להוביל, כשלעצמה, לפסילת המותב מלשבת בדין (ראו: ע"פ 4164/21 טויטו נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (5.7.2021); והשוו: ע"פ 2202/21 בן לולו נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (18.5.2021)). בנסיבות אלו, אף איני רואה להידרש לבקשת המערער לצירוף תצהירים.
7. יתר טענות המערער מופנות כלפי התפתחויות שאירעו לאחר שניתנה החלטת הפסלות, ומכאן שהן הועלו בערעור זה לראשונה ומבלי שניתנה למותב ההזדמנות להתייחס אליהן. משכך, דינן להידחות (עפס"פ 70693-02-26 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' המשרד להגנת הסביבה, פסקה 10 (11.3.2026)).
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ו אב תשפ"ו (09 אוגוסט 2026).
יצחק עמית
נשיא