פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 50708-10-25

מואייד גבאלי נ. רשות הפיתוח

העותרים דרשו להשיב להם מקרקעין שהופקעו בשנותיה הראשונות של המדינה בטענה שמטרת ההפקעה נזנחה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 20/07/2026 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 50708-10-25 — פורמט חדש: מספר סידורי-חודש-שנה.
נושא/קטגוריה חוקיות ההפקעה ותכליתה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים דרשו להשיב להם מקרקעין שהופקעו בשנותיה הראשונות של המדינה בטענה שמטרת ההפקעה נזנחה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 50708-10-25

מואייד גבאלי נ. רשות הפיתוח

העותרים דרשו להשיב להם מקרקעין שהופקעו בשנותיה הראשונות של המדינה בטענה שמטרת ההפקעה נזנחה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרים, יורשיהם של בעלי קרקע שהופקעה בשנותיה הראשונות של המדינה מכוח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953, עתרו לבג"ץ בדרישה להשיב להם את הקרקע. לטענתם, בחלוף למעלה מ-70 שנה לא נעשה בקרקע כל שימוש ציבורי ומטרת ההפקעה נזנחה. המשיבים טענו לשיהוי כבד והבהירו כי הקרקע הוקצתה לצרכי התיישבות ופיתוח ועודה נדרשת לכך. בית המשפט העליון דחה את העתירה, וקבע כי הלכת קרסיק (העוסקת בזניחת מטרת הפקעה) אינה חלה במישרין על הפקעות היסטוריות מכוח חוק הרכישה, וכי השבת מקרקעין מוגבלת לפי הוראות החוק.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים נעם סולברג, דפנה ברק-ארז, יחיאל כשר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מואייד ג'באלי
  • עפיף ג'באלי

נתבעים

  • רשות הפיתוח – מדינת ישראל
  • רשות מקרקעי ישראל – מדינת ישראל
  • משרד המשפטים לשכת רישום המקרקעין – מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותרים הם יורשיהם של הבעלים המקוריים של המקרקעין שהופקעו.
  • בחלוף השנים לא נעשה כל שימוש ציבורי במקרקעין.
  • מטרת ההפקעה נזנחה הלכה למעשה ויש להשיב את הזכויות במקרקעין.
טיעוני ההגנה
  • העתירה נגועה בשיהוי כבד של למעלה מ-70 שנה.
  • המקרקעין לא היו בחזקת בעליהם במועד הקובע.
  • המקרקעין שימשו והוקצו לצרכי התיישבות ופיתוח חיוניים ועודם דרושים לצרכים אלה.
מחלוקות עובדתיות
  • האם נעשה שימוש ציבורי במקרקעין לאורך השנים והאם הם עודם דרושים לצרכי פיתוח והתיישבות.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודעת שר האוצר שפורסמה בילקוט הפרסומים ביום 11.3.1954 המאשרת את ההפקעה.

הפניות לתיקים אחרים

תגיות נושא

  • הפקעת מקרקעין
  • חוק רכישת מקרקעים
  • זניחת מטרת הפקעה
  • שיהוי
  • הלכת קרסיק

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

צווים וסעדים

צו על תנאי
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 50708-10-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יחיאל כשר העותרים: 1. מואייד ג'באלי 1. עפיף ג'באלי נגד המשיבים: 1. רשות הפיתוח – מדינת ישראל 2. רשות מקרקעי ישראל – מדינת ישראל 3. משרד המשפטים לשכת רישום המקרקעין – מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד פיראס נאטור בשם המשיבים: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו נסבה על דרישה להשיב את הזכויות במקרקעין שהופקעו בשנותיה הראשונות של המדינה בהתאם לחוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: חוק הרכישה). לטענת העותרים, יורשיהם של הבעלים שמהם הופקעו המקרקעין מלכתחילה, בחלוף השנים לא נעשה כל שימוש ציבורי במקרקעין, ויש לקבוע כי מטרת ההפקעה נזנחה הלכה למעשה. 2. בתגובה המקדמית מטעמם המשיבים טענו כי העתירה נגועה בשיהוי כבד, בהתחשב בכך שההפקעה נעשתה לפני למעלה מ-70 שנה. המשיבים הוסיפו כי ככל שניתן להתחקות אחר נסיבותיו הספציפיות של המקרה, מהמסמכים שאותרו, ובפרט מהודעתו של שר האוצר שפורסמה בילקוט הפרסומים ביום 11.3.1954, עולה כי המקרקעין לא היו בחזקת בעליהם במועד הקובע, כי הם שימשו והוקצו לצרכי התיישבות ופיתוח חיוניים וכי עודם דרושים לצרכים אלה. 3. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. ההקשר לבחינת העתירה הוא העקרונות שנקבעו ביחס לחוק הרכישה, שנחקק על רקע הנסיבות ההיסטוריות הייחודיות של ימי הקמת המדינה (ראו: ע"א 3535/04 דינר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (27.4.2006)), ובכלל זה המעמד הראייתי של התעודה מטעמו של שר האוצר המאשרת את ההפקעה (ראו: בג"ץ 9804/09 שוואהנה נ' רשות הפיתוח, פסקאות 15-14 (29.5.2014) (להלן: עניין שוואהנה)). מכל מקום, העתירה דנן אינה מכוונת כלפי חוקיות ההפקעה המקורית, אלא מבוססת בעיקרה על שינוי הנסיבות שחל מאז על סמך ההלכה שנקבעה בבג"ץ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 625 (2001). דא עקא, הלכה זו אינה חלה במישרין על הפקעות שנעשו מכוחו של חוק הרכישה (ראו: עניין שוואהנה, בפסקה 18; בג"ץ 24864-06-25 זידאן נ' רשות הפיתוח, פסקאות 23-21 (28.7.2025)). ממילא אף ביחס למקרקעין שהופקעו מכוח דיני ההפקעה הרגילים נקבע כי השבתם לידי בעליהם המקוריים נדרשת לחקיקה, ובהתאם למגבלות הזמן שהוגדרו בה (ראו: סעיף 14ד(ב) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הצבור), 1943). 4. סוף דבר: העתירה נדחית. במכלול הנסיבות אין צו להוצאות. ניתן היום, ו' אב תשפ"ו (20 יולי 2026). נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת יחיאל כשר שופט