פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עפס"פ 50316-10-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
המערער:
פלוני
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ד' ארד-אילון) בבש"ע 16740-04-22 מיום 12.10.2026
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד' ארד-אילון) מיום 12.10.2026 בבש"ע 16740-04-22 (להלן: הליך העיכוב) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בהליך העיכוב.
1. עניינו של הליך העיכוב מושא הערעור, בבקשה לעיון חוזר בבקשה לעיכוב יציאתו של המערער מן הארץ שהגישה המשיבה, ואשר התקבלה בהסכמה ביום 20.7.2022. הדיון בבקשתו של המערער נדחה מספר פעמים בהסכמת הצדדים. בדיון שהתקיים ביום 27.8.2026 קבע בית המשפט קמא כי הנטל הראשוני להוכחת תנאי העיכוב מוטל על המשיבה, וכך יתנהל הדיון בעניין, וככל שהמערער מבקש לטעון להיעדר ראיות לכאורה או לכרסומן, ייקבע דיון בשאלה זו. בעקבות זאת, הודיע בא-כוח המערער באותו דיון כי המערער מבקש כי יתקיים דיון בראיות לכאורה, וכי הדיון יקבע לאחר שמיעת עדות שהייתה צפויה בהליך הפלילי בעניינו של המערער (ת"פ 16714-04-22). בהמשך לכך, קבע המותב דיון נוסף בבקשה בהתאם למועד האמור.
2. ביום 20.9.2026 הגיש המערער בקשה להתיר לו לייצג את עצמו בהליך העיכוב, ובנוסף הגיש בקשה לביטול צו עיכוב יציאתו מהארץ ולמתן הכרעה בבקשה ללא דיחוי. ביום 25.9.2026 ניתנה החלטת המותב בבקשה זו ולפיה משמעות בקשתו של המערער היא "ויתור על הדיון בקיומן של ראיות לכאורה, והכרעה בתיק על יסוד ההנחה שהמשיבה עומדת במבחן ושאין 'כרסום' של ממש בראיות לכאורה" וכי לנוכח זאת, יש להכריע קודם בשאלת הייצוג.
3. ביום 27.9.2026 הגיש המערער בקשה להבהרת עמדתו ולעיון חוזר במתווה שנקבע בהחלטת המותב מיום 25.9.2026. ביום 27.9.2026 ניתנה החלטת המותב, בה נקבע בין היתר, כי "כדי למנוע אי הבנות והכבדה מיותרת, כל עוד לא שוחרר בא כוחו של המשיב מייצוג בהליך זה, לא תתקבלנה עוד בקשות או הודעות וכיוצא באלו מידי המשיב עצמו". כמו כן נקבע, כי "אף שבית המשפט נדרש לעניין זה בשלישית ללא הצדק, לא מצאתי לפסוק הוצאות משפט לחובת המשיב, אולם לא לעולם חוסן".
4. בעקבות החלטות אלו הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין שבה טען, בעיקרם של דברים, כי נוצרה כלפיו עמדה שלילית מוקדמת, מאחר ובקשה שהגיש פורשה כוויתור, ובקשת הבהרה שהגיש כדי למנוע את הוויתור "נתפסה כהכבדה". עוד טען המערער כי האזהרה כי יפסקו לו הוצאות "מהלכת עליו אימים", וחומרתה נעוצה בכך שהיא נלוותה לתיאור בקשתו כ"בלתי מוצדקת", וכי המסר העולה ממנה הוא שעצם העמידה על בירור זכויותיו מהווה מקור לסיכון כספי.
5. כמו כן, הפנה המערער בבקשת הפסילה, כרקע לדברים, להצעה של המותב במסגרת דיון בהליך מקביל המתנהל בפניו, למתן צו תפיסה זמני ברכוש שהגישה המשיבה נגד המערער, אשתו, וחברה בע"מ (צ"א 16796-04-22). בהליך זה מתנהלת בקשה לשחרור תפוסים שהגישה אשתו, ובקשה לשחרור תפוסים שהגישה חמותו. ההצעה אליה הפנה המערער ניתנה בתום דיון שנערך ביום 14.9.2026 בהליך האמור ולפיה הציע המותב לחמותו של המערער, הטוענת לזכות בדירה, שלא לעמוד על החלטה בבקשתה, כך שבינתיים ניתן יהיה לשקול להשתמש בדירה זו גם כערובה או בטוחה למקרה שהמותב יאפשר למערער לצאת מהארץ לצרכי עבודה. המערער טען כי הצעה זו יצרה לחץ ממשי על הטוענת לזכות וכי מדובר בהצעה פוגענית ביותר.
6. ביום 12.10.2026 דחה המותב את הבקשה לפסילתו, תוך שקבע, בין היתר, כי החלטות של שופט שאינן לרוחו של בעל דין, ובכללן התבטאות ביחס לסיכויים וסיכונים במהלך משפט וכן התייחסות לאפשרות להטלת הוצאות בעתיד אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות. עוד קבע כי לא נקבעה כל עמדה מוקדמת בעניינו של המערער, וציין כי המותב אף קיבל את עיקר גישתו של המערער לגבי המתווה הנדרש לדיון בבקשתו לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. כמו כן, ציין המותב כי ההוראה בדבר האפשרות להטלת הוצאות משפט לא ניתנה בחלל ריק, אלא לאחר שהמערער ביקש לחזור בו מעמדתו שהובאה בדיון, תוך התנערות מהייצוג שקיבל ולאחר שהגיש שתי הבהרות מפורטות נוספות. על כן, קבע המותב כי ההתראה שניתנה למערער על פסיקת הוצאות הייתה הוגנת.
7. מכאן הערעור שלפניי, שהגיש המערער המייצג את עצמו, במסגרתו שב המערער על עיקרי טענותיו בבקשת הפסלות. עוד מוסיף המערער וטוען, כי הוא מודע לפסיקה לפיה החלטות דיוניות, ביקורת והתייחסות לאפשרות הטלת הוצאות אינן מקימות עילת פסלות כשלעצמן, אלא שטענתו היא "כי ההחלטה נושא הערעור לא נתנה מענה מספק להבחנה המכרעת בין דחיית הבקשה לפיצול הדיון לבין שלילת ההצדקה להבהרת היעדר הוויתור".
8. דין הערעור להידחות. הלכה היא כי הפעילות השיפוטית כשלעצמה אינה מקימת עילת פסלות אלא במקרים חריגים ונדירים, כאשר ניתן ללמוד ממנה על "נעילת דעתו" של המותב (עפס"פ 53242-01-26 חיון נ' מדינת ישראל הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה, פסקה 10 (20.5.2026); "עשרת הדיברות" בדיני הפסלות: עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (10.3.2026)). האכסניה המתאימה להשגה על ההחלטות אליהן התייחס המערער היא בהליכי ערעור מתאימים (עפס"פ 70693-02-26 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה, פסקה 11 (11.3.2026)). עוד כידוע, "איום" המותב בהטלת הוצאות אישיות אינו מקים עילת פסלות (עפס"פ 39584-06-26 ניידורף נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (9.8.2026); (ע"פ 7973/23 אמר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (16.11.2023)). אף שהמערער מציין כי הוא מודע להלכות אלו, או למצער לחלקן, לא מצאתי כי הערעור שלפניי מציג עילה המצדיקה את פסילת המותב, וכי יש בנסיבות המקרה דנן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) בהתאם להלכה הפסוקה.
9. אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"ז (04 נובמבר 2026).
יצחק עמית
נשיא