פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 47450-05-26
לפני:
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
המבקשות:
1. OPERATION WHEELCAHIRS COMMITTEE
2. MAGEN DAVID ADOM UK
3. BIKUR CHOLIM HOSPITAL IN LONDON
נגד
המשיבים:
1. ויקטוריה בוסו טיקר
2. ויויאן מזרחי ויקטורין
3. לוסי בוסו
4. אלברט בוסו
5. אלברט בוסו
6. ויקטוריה דניאלה בוסו
7. ולינטה בוסו אורורקה
8. אלן בוסו
9. קלאודיו לאון
10. אלברטו לאון
11. גיא בוסקילה
12. עו"ד רון ברנט
13. לשכת רישום מקרקעין - חיפה
14. האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון
בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי חיפה (השופט א' באומגרט) מיום 29.1.2026 ומיום 9.3.2026 בת"א 50838-05-25
בשם המבקשים:
עו"ד נעמה סלע ; עו"ד אסף דנציגר
בשם המשיבה 1:
עו"ד גלית דורון יעקב
בשם המשיבים 14-13:
עו"ד יואב גיורא
פסק-דין
השופטת גילה כנפי-שטייניץ:
בקשה לרשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' באומגרט) בת"א 50838-05-25. בהחלטה מיום 29.1.2026 נדחתה בקשת המבקשות להכיר בהמצאת כתב התביעה למשיבה 1 כהמצאה כדין גם למשיבות 7-6 והמשיבים 10-9. בהחלטה מיום 9.3.2026 נדחתה בקשה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה.
1. המבקשות הן אגודות צדקה וחברה הרשומות באנגליה, הטוענות כי הן יורשותיה של המנוחה ויקטורין בוס. בחודש מאי 2025 הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה בה טענו כי נכס מקרקעין בקריית אתא (להלן: הנכס), שהיה בבעלות המורישה ויקטורין בוס, נגזל ממנה – ובכך נפגעו זכויותיהן כיורשותיה. בתמצית, נטען כי משיבים 10-1 הם יורשיה של מנוחה אחרת, בשם ויקטוריה בוסו (להלן: המנוחה בוסו), ואלה פעלו לשם העברת הבעלות בנכס על שמם ומכירתו למשיב 11.
2. המשיבים 10-2 הם תושבי חוץ. המבקשות מסרו את כתב התביעה לידי המשיבה 1, בעבורה ועבור המשיבים 10-2, אך זו סירבה כי זה יומצא לה גם עבור האחרונים. בעקבות כך, הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בקשה להכיר בהמצאת כתב התביעה לידי המשיבה 1 כהמצאה כדין גם למשיבים האחרים. נטען בבקשה כי המשיבה 1 הוסמכה לייצג את המשיבים 10-2 בתביעה מכוח ייפויי כוח בלתי חוזרים שניתנו לה, וכי היא "נציגתם של הנתבעים 10-2 בכל ענין הקשור לירושת המנוחה ויקטוריה בוסו ולכל ענין הקשור במקרקעין".
3. ביום 29.1.2026 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה ביחס למשיבים 5-2 ו-8, ודחה אותה ביחס למשיבות 7-6 ולמשיבים 10-9 (להלן: ההחלטה הראשונה). בית המשפט המחוזי בחן את הבקשה על רקע תקנה 163(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) והוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965, וקבע באשר למשיבות 7-6 כי לא צורף ייפוי כוח מטעמן וכי ייפוי כוח שנתן אביהן למשיבה 1 פקע במותו. באשר למשיבים 10-9 נקבע כי הוגשו אישורים על פטירתם ומכאן שיפויי הכוח שמסרו למשיבה 1, ככל שמסרו, בטלים. בסוף החלטתו הורה בית המשפט למבקשות לפעול לצירוף יורשי המנוחים ולהמציא להם את התביעה כדין, וקבע כי "לא יומצאו צווי ירושה ואישורי מסירה ליורשי הנתבעים המנוחים [...] ישקול בית המשפט את מחיקת התביעה".
4. בבקשה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה שהגישו, טענו המבקשות, ביחס למשיבים 10-9, כי לא הוכחה עובדת פטירתם כנדרש בדין; כי בהליכים אחרים מתייחסת המשיבה 1 למשיבים אלה כחיים; וכי ייפויי הכוח שנתנו לה הם בלתי-חוזרים ואינם פוקעים במות מייפה הכוח. ביחס למשיבות 7-6 נטען כי ייפוי הכוח שנתן אביהן מחייב גם אותן כחליפותיו, וכי ניתן לראות במשיבה 1 כנציגתן מכוח התנהגותה. אשר לעילה לעיון מחדש נטען כי כל האמור לא עמד לפני בית המשפט, וכי החלטתו ניתנה ביום שבו הוגשו מסמכי המשיבה 1, מבלי שניתנה למבקשות שהות להגיב להם.
5. ביום 9.3.2026 נדחתה הבקשה לעיון מחדש. נקבע כי לא מתקיימים התנאים לעיון חוזר בהחלטה, וכי המבקשות יכולות היו ואף צריכות להעלות את מכלול טענותיהן בבקשתן הראשונה; כי הן מושתקות מלטעון לאופן הוכחת הפטירה משהן עצמן לא עמדו בדרישות ההוכחה הנטענות, ומשנסמכו על בקשה בהליך אחר שקדמה להליך דנן אשר גם בה נטען כי משיבים אלה נפטרו; וכי אין ממש בטענה בדבר מועד מתן ההחלטה.
6. למען שלמות התמונה יצוין, כי המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו לצורך הגשת הבקשה שלפניי, בה העלו טענות נוספות לגוף הדברים. ביום 10.6.2026 קבע בית המשפט המחוזי כי משהוגשה בקשת רשות ערעור, "לא יהיה זה נכון וראוי, כי בית משפט זה יידרש לבקשה לעיכוב ביצוע ויש להותיר את ההכרעה לכב' בית המשפט העליון".
הבקשה לרשות ערעור
7. על החלטות בית המשפט המחוזי הוגשה ביום 17.5.2026 הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור. בתמצית, המבקשות טוענות כי המשיבה 1 פעלה כנציגה בלעדית בישראל של כלל המשיבים 10-2. בפרט נטען כי משיבות 7-6 יוצגו על ידי המשיבה 1, אשר הצהירה בפני בית המשפט לענייני משפחה – לאחר פטירת אביהן, ומבלי שאלה נתנו לה ייפוי כוח נוסף – כי בקשה שהגישה לצו ירושה היא בידיעתן ובהסכמתן. זו אף רשמה את המקרקעין על שם המשיבים 10-2 ופעלה להעברת התמורה בגין מכירתם לחשבונות הבנק שלהם, לרבות חשבונותיהן של משיבות 7-6. נוכח האמור, המבקשות טענו כי כלל המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין המצאה מכוח תקנה 163(ג) לתקנות מתקיימים במקרה דנן, בעניינם של כלל המשיבים. באשר למשיבים 10-9 נטען, כי ייפויי הכוח שהעניקו הם בלתי-חוזרים; כי עובדת פטירתם לא הוכחה כנדרש, משתעודות הפטירה הוגשו בלי האימות הנדרש לכך; וכי הטענה לפטירתם אף עומדת בסתירה לטענות המשיבה 1 בהליך להוצאת צו הירושה.
8. המשיבה 1 טענה, בעיקר הדברים, כי המשיבות 7-6 לא ייפו את כוחה לקבל בשמן כתבי בי-דין, כי אין כל בסיס לאמירה שקיימת לה "הרשאה בהתנהגות" לפעול בשמן, וכי אף אם הייתה קיימת הרשאה כאמור, הרי שזו אינה כוללת הרשאה לקבלת כתבי בי-דין. עוד טענה המשיבה 1 כי אין חולק שהמשיבים 10-9 נפטרו, וכי קביעה זו נעשתה בהסתמך על תצהיר מטעמה בו הצהירה על העניין מידיעה אישית.
9. לשלמות התמונה יוער, כי ביום 20.5.2026 ניתנה החלטתי בה ציינתי כי לכאורה הבקשה הוגשה באיחור בכל הנוגע להחלטה הראשונה, והוריתי למבקשות לנמק מדוע לא תימחק הבקשה בכל המתייחס להחלטה זו. בתגובתן הבהירו המבקשות כי אמנם המועד האחרון להגשת הבקשה לפי לשון התקנות חלף, אלא שבמחוז חיפה – בו התנהל ההליך, ובו מצוי משרד באי-כוח המבקשות 2-1 – תם מצב החירום המיוחד, שהוחל עקב המלחמה, רק ביום 12.4.2026. לפיכך, לטענתן, הוקפא מניין הימים עד למועד זה והבקשה הוגשה במועד. בתשובתה טענה המשיבה 1 כי הודעת שר המשפטים אשר האריכה את מצב החירום המיוחד נקבה במפורש בבתי משפט שעליהם יחול מצב החירום, ובית משפט זה אינו נמנה עמם.
10. ביום 13.8.2026 הגישו המבקשות "למען הזהירות" בקשה למתן ארכה בת ארבעה ימים להגשת בקשת רשות הערעור. זאת, בשל "טעות סבירה שנבעה ממצב חירום פרטיקולרי בחיפה" ובשל חשיבות ההחלטה הראשונה להמשך ניהול ההליך. המשיבה 1 התנגדה לבקשה בשל המועד בו הוגשה ובהיות הבקשה "חסרת בסיס משפטי ועובדתי".
דיון והכרעה
11. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, על נספחיהן, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור על ההחלטה הראשונה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. שעה שבית המשפט המחוזי קבע, בהחלטתו מושא הבקשה, כי ישקול מחיקת התביעה – יש בדברים משום השלכה ממשית על המשך ניהול ההליך ועל זכויות הצדדים (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). כפי שיפורט, דין הערעור להתקבל בחלקו.
12. תחילה למועד הגשת הבקשה. אין לקבל את פרשנות המבקשות שלפיה הבקשה, בכל המתייחס להחלטה הראשונה, הוגשה במועד. הודעת שר המשפטים מיום 9.4.2026, אליה מתייחסות המבקשות, החילה את תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 על בתי המשפט הנקובים בה ולא על כלל בתי המשפט. היא לא הוחלה על הליכים המתנהלים בבית משפט זה, ומיקומו של משרד המייצגים אינו מעלה לעניין זה ואינו מוריד (ראו: עע"מ 7719/19 י. לרר הנדסה בע"מ נ' המועצה אזורית מגידו (18.12.2019)). עם זאת, סברתי כי במכלול נסיבות העניין – האיחור הקצר; העובדה שאיחור זה נבע מטעות פרשנית שאינה בלתי סבירה, מקום בו ההודעה מיום 9.4.2026 הוחלה על בתי המשפט בחיפה בהם התנהל ההליך; והשפעת השאלה המונחת על הכף על ההליך כולו – קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים היענות לבקשת הארכה (ראו: תקנה 176(ב) לתקנות). למותר לציין כי מוטב היה לו הוגשה בקשת הארכה במועד מוקדם יותר, ולמצער לאחר שניתנה החלטתי בה הועלתה סוגיית האיחור הלכאורי בהגשת הבקשה.
13. מכאן לגופם של דברים. מוקד הדיון בענייננו הוא בשאלת התקיימותם של התנאים להמצאה לפי תקנה 163(ג) לתקנות, הקובעת כי "התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין". תקנה זו מאפשרת לתובע להמציא כתב תביעה לנתבע הזר באמצעות נציג המצוי בישראל, ובאופן זה לכונן את סמכות השיפוט הבינלאומית של בית המשפט בישראל על אותו נתבע. פסיקת בית משפט זה פירשה כי קיימים שלושה תנאים להתקיימות התקנה: לנתבע הזר קיים נציג מטעמו בתחומי המדינה; הנציג פועל בישראל דרך קבע; בקשר לעניין מושא התביעה (רע"א 3774/22 תרו תעשיה רוקחית בע"מ נ' הייט, פסקה 29 (25.10.2022)(להלן: עניין תרו); רע"א 57925-11-24 Philip Morris Switzerland Sàrl נ' טסלר, פסקה 9 8.3.2025))). בחינת המסמכים שהציגו המבקשות מלמדת כי המצאת כתב התביעה למשיבה 1 מקיימת את המבחנים הדרושים בהתייחס למשיבות 7-6, הנמצאות מחוץ לתחומי המדינה, ולפיכך ההמצאה להן בוצעה כדין. כפי שיובהר בהמשך, פני הדברים שונים בעניינם של המשיבים 10-9.
14. ראשית, יש לבחון אם המשיבה 1 היא נציגה מטעמן של המשיבות 7-6. בהקשר זה, אין לפרש את הדרישה לקיומו של "נציג" בישראל כדרישה לקיומו של מיופה כוח. (והשוו לתקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר התייחסה להמצאה ל"מורשה", כפי שפורשה בפסיקה, ולפיה "אין לפרש[ה] [...] במשמעות הטכנית של שלוח", רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ, פסקה 6 (25.8.1994); ולעניין השינוי בתקנות ראו גם: עניין תרו, פסקה 29; רע"א 4625/22 נענה נ' כץ, פסקה 28 (10.1.2023); יששכר רוזן צבי הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 690-683 (2025)). לפיכך, אין בשאלת תוקפו ותחולתו, לפי דיני השליחות, של ייפוי הכוח שניתן על-ידי אביהן-מורישן של משיבות 7-6, בה התמקדו החלטות בית המשפט המחוזי, כדי להכריע בשאלה האם המשיבה 1 משמשת כנציגה מטעמן לעניין המצאת כתב התביעה.
15. עיון במסמכים שהוצגו על-ידי המבקשות, מעלה כי בין המשיבה 1 לבין יתר יורשי המנוחה בוסו "ויורשיהם" התקיים קשר הדוק בכל המתייחס לנכס. כך, פעלה המשיבה 1 כמיופת כוחם למכירת הנכס למשיב 11 ובהליכים הנלווים לכך; מינתה עורך דין לייצוגם בתובענה שהגישו למתן פסק דין המצהיר על זכויותיהם בנכס; ופעלה בשמם לקבלת צו ירושה של המנוחה בוסו לפני בית משפט לענייני משפחה. התייחסות קונקרטית של המשיבה 1 לייצוגן של המשיבות 7-6 הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה לפניו הצהירה כי היא "נציגתם בארץ וקרובת משפחתם" של יורשי המנוחה בוסו – לרבות המשיבות 7-6 – ואף עדכנה כי "היורשים מודעים להגשת הבקשה למתן צו הירושה, בכלל זה היורשות החוקיות של בנה של המנוחה, גסטון אברמינו בוסו ז"ל (ויטוריה דניאלה בוסו, ולניטה אורורקה בוסו)" – הן המשיבות 7-6. ודוק: הקשר האמור אינו מתגלה בהצהרותיה של המשיבה 1 לבדן. המבקשות טענו כי תמורת מכירת הנכס הועברה לחשבונות הבנק של היורשים, בהם חשבונותיהן של המשיבות 7-6, כלומר כי אלה קיבלו לכיסן את פירות נציגותה של המשיבה 1, טענה שלא הוכחשה על-ידי המשיבה 1.
16. הקשר בין המשיבה 1 למשיבות 7-6 התקיים בעניין הנכס, הוא "אותו עניין" מושא התביעה, כנדרש לשם קביעה כי ההמצאה להן נעשתה כדין (וראו: עניין תרו, בפסקה 30, כן ראו עמדתו של השופט י' עמית ולפיה "עניין" יכול להיות גם נכס, בפסקה 4 לחוות דעתו; רע"א 13294-12-25 GLOBALCOVE LIMITED נ' כהן, פסקה 9 (17.2.2026)). בהקשר זה, אין בידי לקבל את הטענה כי המשיבה 1 יכולה הייתה, ללא כל קושי, לייצג את המשיבות 7-6 בענייניהן בישראל הנוגעים לנכס המדובר – לרבות בקשר להוצאת צו ירושה ולחלוקת התמורות בשל מכירת הנכס – אך אין היא יכולה לשמש כתובת להמצאת כתב תביעה עבורן בעניין אותו נכס עצמו.
17. הדרישה למשך הקשר, או לקביעות הקשר, בין הנציג לנתבע הזר מתקיימת אף היא. המשיבה 1 מתגוררת בישראל, ופועלת בעניינו של הנכס לפחות משנת 2009, תחילה מטעם אביהן של המשיבות 7-6, ובהמשך מטעמן שלהן. מדובר אפוא בקשר ארוך ומתמשך, ואין בחומר שלפניי כל אינדיקציה לכך שקשר זה בא אל קצו. בהקשר זה אעיר כי המשיבה 1 טענה כי קשרי הייצוג האמורים הסתיימו בשנת 2019, אך כפי שעולה בבירור מן המסמכים שהוצגו, פעלה המשיבה מטעמם של יורשי המנוחה, כמו גם מטעמן של המשיבות 7-6, גם בשנת 2021.
18. מצבור הנסיבות בענייננו: קשר ייצוג ארוך שנים שנסוב סביב נכס אחד; הצהרת המשיבה 1 בפני בית משפט כי היא נציגת המשיבות 7-6 בארץ; ניהול התמורה והעברתה לחשבונותיהן; והיות התביעה נוגעת לאותו הנכס – מלמד, אפוא, כי המשיבה 1 שימשה נציגתן של המשיבות 7-6, והמצאת כתב התביעה לאחרונות באמצעותה נעשתה כדין, בהתאם להוראות תקנה 163(ג) לתקנות.
19. פני הדברים שונים בהתייחס למשיבים 10-9. כאמור, בהחלטתו מיום 29.1.2026 קבע בית המשפט המחוזי כי "הוגשו אישורים בדבר פטירתם". כך עשה בית המשפט המחוזי לאחר שהמשיבה 1 הצהירה על כך וצירפה העתקים של תעודות פטירה זרות, ובהמשך, בעקבות החלטת בית המשפט, הגישה בעניינם תרגומים שביצעה בעצמה. מן האמור עולה, שהקביעה כי משיבים אלה נפטרו נעשתה בהסתמך על המסמכים שצירפה – ולא כטענת המשיבה 1, בהסתמך על תצהירה. ואכן, הצדק עם המבקשות כי תעודות הפטירה, שמקורן בברזיל, לא אומתו כנדרש (וראו למשל: רע"א 5383/23 קופו נ' Richard L. Wasserman co trustee, פסקה 7 (27.7.2023)). אוסיף, כי לא ניתן להתעלם מן העובדה שעל פי תעודות הפטירה המתורגמות, הלכו השניים לבית עולמם כבר בשנים 2011 ו-2018, בעוד המשיבה 1 פועלת מטעמם גם בשנים מאוחרות יותר, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טענותיה לסיום שליחותה, או נציגותה, עם פטירתם.
20. אין בדברים האמורים כדי לקבוע שבוצעה למשיבים 10-9 המצאה כדין. השאלה המתעוררת בהקשר זה אינה שאלת ההמצאה והאם זו נעשתה כדין, אלא מי הם בעלי הדין הדרושים לתביעה – שהרי אדם שנפטר אינו אישיות משפטית הכשירה להיתבע. לפיכך, ככל שיימצא כי אכן אין הם בין החיים, יהא על המבקשות לפעול לצירוף יורשיהם כצד לתביעה, כמי שזכויותיהם עלולות להיפגע, ולהמציא להם את כתב התביעה (וראו: ע"א 74459-02-26 משני נ' משני, פסקאות 9-8 (20.5.2026); ולעניין צירוף יורשים ראו גם רע"א 29338-02-26 מסאעדה נ' אסלאן, פסקה 7 (10.8.2026)).
21. לאור האמור, ראיתי להורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לשם בירור טענת המשיבה 1 בדבר פטירתם של המשיבים 10-9. אוסיף, כי בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו הראשונה כי ככל שלא יצורפו יורשי הנתבעים המנוחים, ישקול הוא את מחיקת התביעה. הואיל ומחיקת תובענה בטרם התבררה לגופה היא סעד קיצוני השמור למקרים חריגים (רע"א 3602/24 הסי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (19.8.2024)), וככל שהדבר יידרש, יהיה מקום לאפשר למבקשות לצרף את היורשים ולהמציא להם את כתב התביעה בדרכי ההמצאה הקבועות בדין.
22. ולבסוף, משהוכרע הערעור על ההחלטה הראשונה לגופו, מתייתר הצורך להכריע בבקשת רשות הערעור על ההחלטה בבקשה לעיון מחדש.
23. סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו. נמצא כי המצאת כתב התביעה למשיבות 7-6 באמצעות המשיבה 1 היא המצאה כדין. הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם בירור עניינם של המשיבים 10-9, וככל שיידרש, צירוף בעלי הדין הרלוונטיים. המשיבה 1 תישא בהוצאות המבקשות בסכום של 5,000 ₪.
ניתן היום, ל' תשרי תשפ"ז (11 אוקטובר 2026).
גילה כנפי-שטייניץ שופטת