פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 4662-02-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערערת:
איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
נגד
המשיבים:
1. אושרת שמעון
1. עפר פירט
2. אורן זיו
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 26.1.2026 בע"א 57104-12-25
בשם המערערת:
עו"ד רן שפרינצק; עו"ד נעמה ארליך; עו"ד נעם חפץ; עו"ד מיה קורן
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 26.1.2026 בע"א 57104-12-25, בה התקבלה בחלקה בקשת המערערת להגדלת היקף כתב הערעור שהוגש על ידה ב-13 עמודים נוספים מעבר למגבלת העמודים המעוגנת בתקנה 134(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).
דין הערעור להידחות. כפי שציינה הרשמת, באמצעות קביעת מגבלת עמודים קשיחה בתקנות ביקש מחוקק המשנה לבטא את הצורך במיקוד טענות הצדדים לשם הגברת היעילות הדיונית והפחתת העומס על בתי המשפט. לפיכך, היתר להגדלת היקף הערעור הוא בגדר החריג לכלל, אשר יינתן רק במקרים חריגים המעוררים מורכבות מיוחדת ויוצאת דופן שעולה לכדי טעם מיוחד המצדיק סטייה מהמגבלה הקשיחה והרחבה שנקבעה בתקנות. מתן היתר כאמור נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר יבחן את נסיבות המקרה כמכלול ויכריע בהתאם להן האם אכן קיים טעם מיוחד המצדיק להתיר חריגה מהמגבלה האמורה (תקנה 176(ב) לתקנות; ער"א 5257/21 SKS Holdings LLC נ' עמיטק ניהול ופיתוח נכסי נדל"ן בע"מ, פסקאות 15-13 (19.8.2021) (להלן: עניין עמיטק); ע"א 78274-09-24 יצחקי-בר נ׳ יצחקי (4.11.2024)).
בענייננו, החלטת הרשמת להיעתר לבקשה להגדלת היקף הערעור באופן חלקי ניתנה לאחר עיון בחומר הרלוונטי ותוך מתן משקל למכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות אורך פסק הדין מושא הערעור; המידה בה פורטו בפסק הדין טענות הצדדים וההיסטוריה הדיונית ביניהם; טיבן והיקפן של הסוגיות שנדונו בו; הימשכות ההליכים בין הצדדים; וכן הצורך במיקוד הסוגיות שבמחלוקת ובקידום היעילות הדיונית. החלטה זו מגלמת איזון ראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים ואינה באה בגדר המקרים החריגים שמצדיקים התערבות בשיקול הדעת הרחב המסור לרשם בית המשפט בענייני ניהול ההליך (ע"ר 71449-01-26 קירשנבאום נ' אביב ניהול ואחזקת מבנים (א.נ.ו.מ) בע"מ (1.2.2026); עניין עמיטק, פסקה 17).
למעלה מן הצורך אוסיף כי עיקר טענת המערערת היא כי ההיעתרות החלקית לבקשתה בדרך של הגדלת היקף הערעור ל-19 עמודים "בלבד" סוטה מהיקף החריגה שהותר בפסיקה בנסיבות דומות, באופן שיש בו כדי לקפח את זכויותיה. טענה זו אין לקבל. בחינת בקשה לחריגה מהיקף הערעור הקבוע בתקנות אינה נעשית על יסוד שקלול של רשימת שיקולים סגורה במסגרת נוסחה אריתמטית נוקשה, אלא מחייבת בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבותיו המיוחדות. לפיכך, עצם העובדה כי בנסיבות אחרות מצא בית המשפט להתיר חריגה בשיעור ניכר יותר – אף אם מתקיים דמיון נסיבתי כזה או אחר לענייננו – אין בה כדי לכבול את שיקול דעתה הרחב של הרשמת, ובוודאי שאין בה כדי להקים למערערת זכות קנויה להיקף חריגה מסוים.
גם ביתר טענות המערערת לא מצאתי ממש. כך, אין יסוד לטענה בדבר קיומה של סתירה פנימית בין קביעת הרשמת בדבר קיומם של ״טעמים מיוחדים״ לבין החלטתה להיעתר לבקשה באופן חלקי בלבד. ההכרה בקיומם של ״טעמים מיוחדים״ אמנם מהווה תנאי סף למתן היתר לחריגה מהיקף העמודים הקבוע בתקנות, אך אין בה כשלעצמה לחייב היעתרות מלאה לבקשה. מידת הגדלת היקף הערעור מסורה לשיקול דעתה של הרשמת בהתאם לנסיבות העניין ובשים לב לתכלית התקנות בדבר ייעול ההליך, כך שלא נפל כל פגם בעובדה שהרשמת נתנה משקל לשיקולי יעילות דיונית בקביעת היקף החריגה המותר. אף בטענת המערערת בדבר פגיעה בזכות הגישה לערכאות אין כדי להצדיק היעתרות להיקף החריגה המבוקש. זכות זו אינה מקנה חירות מוחלטת לפנייה לבית המשפט בכל הליך, בכל דרך ובכל עת (ראו למשל: בג"ץ 2171/06 כהן נ' יו"ר הכנסת, פסקה 21 (29.8.2011)). גם אם היה ממש בטענה כי החלטת הרשמת משפיעה על יכולתה של המערערת לשטוח את טענותיה, הרי שזכות הגישה לערכאות אינה עומדת לבדה, ויש לאזנה מול אינטרסים ציבוריים כבדי משקל, לרבות שיקולי יעילות דיונית וחיסכון בזמן שיפוטי (והשוו: בש"א 3890/10 פלונית נ' בנק לאומי לישראל, פסקה 2 (31.5.2010)). בהינתן כי בענייננו אין מדובר בהחלטה החוסמת את עצם הגשת הערעור באופן המשליך במישרין על זכות הגישה לערכאות, אלא בהחלטה התוחמת את היקפו בלבד (והשוו: ע"ר 49278-10-25 אלנמר נ' פלוני (2.11.2025); וראו גם החלטת רשם בית משפט זה בבש"א 433/21 לוי נ' לוי (26.1.2021)), ובשים לב לכך שהרשמת הלכה כברת דרך לעבר המערערת עת הרחיבה את היקף הערעור מ-12 עמודים ל-19 עמודים, אין בטענה זו כדי להצדיק התערבות בהחלטה.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ו (12 פברואר 2026).
דוד מינץ
שופט